בשבוע שעבר היא הייתה מדוכאת, אל תשאלו. החיים שלה נראו שבר כלי, העבודה מאוסה, המשפחה הופכת אותה דרגה אחת מתחת לסמרטוט ריצפה, עם החברות היא מזמן לא מתקשרת כמו שצריך, אכזבה קטנה עם האדם שהיה אמור להיות איזושהי הרפתקה רומנטית, כסף יש מספיק- אך המטרות אבדו. כמו חזרה אל מחוזות נעוריה, לא עצמאית וכבולה. אבודה אבודה אבודה. שתיים בלילה והדמעות עדיין מטפטפות, מושכת באפה. אולי תשאף איזה רעיון מעולה שיציל אותה. תמיד הייתה בה תשוקה חבויה שלא העזה להראות. כאשר כתבה את כל דמעותיה, היא הבינה סוף סוף.