מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
אצל צארום, או הבטחתי ולכן אקיים (פוסט מתעדכן)
לפעמים יש לי מחשבות מטרידות. אני לא יכולה להפסיק אותן, כאילו יש להן רצון משלהן. הן זורעות חוסר שקט ומנוחה, גורמות לי להיות זעופה ושקטה. אתמול הן תקפו, "איך את יודעת שזה לתמיד?!", חזרו ושאלו, וה"אני יודעת" שלי לא היה מספיק אסרטיבי עבורן. בקושי רב התעוררתי הבוקר. יודעת שאני חייבת, חייבת לרוץ. כשאני רצה אין מחשבות. כבר חודשים שלא רצתי. נעליים, טייץ ארוך, ההוּדי עדיין לא יבש מהכביסה, גופיה טרמית תיאלץ לההספיק. קר בבוקר. מאד. בעיניה של אוֹלי ראיתי את שאט הנפש מכך שהיא צריכה לבוא איתי. 3 דקות ריצה, 2 דקות הליכה, 3 ריצה, 2 הליכה. רציתי חצי שעה, הפסקתי אחרי 25 דקות. הלב כבר לא מה שהיה פעם. נשרכת לאיטי הביתה, מקלחת ולעירייה. יש כמה קנסות לבטל. המחשבות חזרו. ככה בקטנה. אני יודעת שזה כל מיני פחדים של פעם, אבל די כבר. מספיק. והנה הוא מתקשר. התבטלה פגישה. הוא אוסף אותי על הקטנוע ואנחנו נוסעים לכרם. מגיעים למסעדה אחרת מזו שהתכוונו. יש שם חניה. מרק, קולה, בשר בטאג'ין. אלוהים כמה שזה טעים. "אפשר מתכון?" אני מבקשת, "הנה, תבקשי ממנו" אומרת המלצרית, "זה ארז הטבח". בלי בושה אני מתיישבת ליד ארז, מוציאה פנקס ועט. הוא מסיים לאכול ומצטרף. גם שלמה מהחומוס מצטרף, שותה לארז מהתה ומביא לו מיץ רימונים. משנת 37 הוא עושה שם חומוס. הבן שלו כבר דור שלישי. הכל טרי,בלי חומרים משמרים. רק על המלבי כתוב "ישן". ארז גונב לו סיגריה. אנחנו מקשיבים לסיפורי הכרם המוקדמים, למעשיות שיש לקח בסופן, שותים תה עם נענע (אני) וקפה עם חוויג' (הוא). מתעכבים שעה ארוכה. פריווילגיות של מובטלת. כשאנחנו נפרדים וקמים ללכת לקטנוע, אני יודעת באסרטיביות גמורה מחדש, בדיוק כמו שידעתי כשראיתי אותו מחכה לי בקרן הרחוב כמה שעות קודם. זה לתמיד. זה הכי שזה יכול להיות. ואני מחייכת אליו ואני מחייכת בפנים.
אין יותר מחשבות.
והמלצה: תלכו ל"צארום" בכרם.
____________________________________________________________
איריס, עכשיו אני יודעת שאת אוהבת אותי באמת (-:
____________________________________________________________
יש לי מה לכתוב, אבל אין לי זמן.
|
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלוםפ הדס
"מרק, קולה, בשר בטאג'ין. אלוהים כמה שזה טעים"
ואי, איך בא לי התאבון למקרא האוכל שתארת.
שבת שלום
שולמית
ממש לא יהירות.
רק הכרה במציאות.
התכוונתי רק אלייך.
וגם אני אוהבת אותך.
זו יהירות לחשוב שהתכוונת אליי? וגם אם לא, זה תופס מאד. ומעבר לכל - מה שכתבת מביא תקווה והשראה לאין קץ.
any time מותק.
נשיקות לבוקר טוב.
תקבעו אתה והוא
אני מובטלת, לי יש זמן.
נו, עוד לא קבעתם?
(ואני אספר לך על ה"שבורור")
מספיק להתרוצץ.
תבוא, גם בת"א אפשר למצוא שטרודל משובח.
נשיקות בחזרה.
הנה את מעודדת אותי שוב :-)
צארום וזכריה ו"סיסי" ושאול וה"סורי..."
ולא קראתם לי........
אה, לא היתי בסביבה, ירד עלי גשם וחיפשתי מחסה, אךךךךךךךךךךך החיים הטובים באשקלון......
ותמסרי להוא ד"ש וחיבוק!!!
ובוסה בשבילך.....
פעלתנית ללא קשר לפרנסה.
תגיד מתי, נצטרף אליך הוא ואני.
אתן לך בהזדמנות(-:
באוכל אני לא מתביישת.
נשיקות.
המשכיות, שם המשחק, משהו קבוע ונטול גחמות.
כל כך שונה מהתקופה התזזיתית שאנחנו חיות בה.
לגמרי הרגיע.
אני לא העזתי לבקש את המתכון.
אבל זה בעיקר כי מי שהייתי איתו - חבר טוב - מבשל לא פחות טוב
ולא רציתי להעליב...
עבור מובטלת את מאד פעלתנית.
מבטיח לבדוק את "צארום" מקרוב
בכרם יש עבר הממשיך להווה - זה מבטיח עתיד.
וכך גם מרגיע את המחשבות שרצות במקומך:)