כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טל יניב וחיות אחרות

    היו שלום 2

    8 תגובות   יום שני, 29/12/08, 22:45

    זאת אני, צילה, החתולה שלו. בזמן שאתם קוראים שורות אלו, אני כבר אינני. בזמן שהוא התלונן בשבוע שעבר שקצת קשה לו, כי היה מצונן, אני כבר הייתי כולי חורבה. אבל הוא היה יכול להתנחם בחברת בני אנוש אמיתיים, וגם מחשב ובלוג וחברים בדרגת וירטואליות כזאת או אחרת. ואני מה? לא רק שסבלתי מרעב כרוני והקאות, היה גם החתול השני, נבך, היצור האפור הענק הזה, שהמשיך לעשות לי את המוות. בסוף, אפילו בלי שהוא התכוון, הצליח לו, לנבך. לא אכניס אתכם ליתר פרטי הדיאגנוזה, רק זאת אומר - היום בבוקר נפרדתי מכם, אנשים יקרים. דאגתם לי יפה, גם בשעות היפות, גם באלו הפחות יפות וגם ברגעים האחרונים.

     

    היה זה חורף 1995, עת ננטשתי מאמי ברחוב תל-אביבי צדדי, ואני בת יומי. אלמלא הצדיק יועד נבו גילה אותי ואסף אותי אל ביתו - לא הייתי שורדת עוד יממה. יועד זה, למי שלא יודע, יש לו זכויות רבות בעולמנו. מוסיקאי ואיש סאונד למופת. את "אפר ואבק" שחוגג עשרים - הוא הקליט ובישל כטכנאי, יצירת ביכורים עבורו, שפתחה לו קריירה מפוארת. לימים נישא למירי נבו, וזה כבר סיפור אחר. יועד זה, למי שלא הבין - צדיק גדול הוא. מעט מאד אנשים מגלים כל כך הרבה חמלה ואהבה אלינו, ההולכים על ארבע, מייללים ולא ממש מראים חיבה מהסוג האנושי, כמו אותו יועד, שכפי שהוא יודע לשמוע מבעד לצלילים, ראה מבעד לגינוני החתוליים. חתלתולה קטנטנה ומצייצת הייתי, וביד אוהבת האכיל אותי מדי שלוש שעות במזון גורים, דאג למחסורי וכיוון שחורף - הצמיד אלי בקבוק חם עטוף במגבת. זה כל מה שהייתי צריכה כדי לשרוד. אלא שליועד כבר היו חמישה חתולים בדירתו הקטנה, ועוד אחת פשוט לא באה בחשבון. באותה תקופה יועד עבד עם להקת אבטיפוס והכיר את מי שלימים היה בעליי.

     

    טל, אמתיק לכם סוד, בכלל אלרגי לחתולים. אלו גרמו לו להתעטשויות ונזלות, אלא שטל למד להתרגל אלינו והסימפטומים התמתנו. טל רצה להפתיע את חברתו, מיכל, שמאד אהבה ואוהבת חתולים, והביא אותי בקופסה הביתה, בחורף 1995, באמצע הלילה. יחד הם המשיכו את טיפול ההצלה המסור של יועד. ומכיוון שצייצתי כל הזמן משהו שנשמע כמו "הצילו... הצילו..." - קראו לי צילה. החודשים עברו, גדלתי, התבגרתי, והתגליתי כחתולה מארץ החתולים. אני מודה - שכל רב או תושיה קיבלו כנראה יתר קרובי משפחתי. עת הייתי מנסה מזלי בקפיצה מהספה לכורסה, ידעתי היטב את טעמה של החבטה ברצפה. כשצלחת היתה נופלת בקצה השני של הבית, הייתי מזנקת צוקאהרה בסלטה משולשת מרוב אימה. כזאת הייתי, ולמרות זאת אהבו אותי.

     

    בשנותי הראשונות, יחסי לבני אדם היה אמביוולנטי. יכולתי להתלטף ולהתגרגר דקה-שתיים, ושניה אחר-כך לחטוף את הג'ננה, להביא ביס טוב ליד המלטפת, לנעוץ בה את ציפורני ולברוח ביללה. כזאת הייתי, ולמרות זאת המשיכו לאהוב אותי. עם השנים התמתנתי. יכול להיות שהיתה זאת הסקלרוזה, או סתם חכמת חיים של מי שמעולם לא קנתה חכמה ברחוב. כשנולדה לבני הזוג ביתם, המקסימום יחס שקיבלה ממני, גנבת הפוקוס הזאת, היה שהייתי מתגנבת אליה למיטה בהעדרה, נרדמת בה, וכשהיו מגלים את זה הייתי בורחת ומיתממת - "מה, היה פנוי, לא ידעתי שזה לא שלי". עד שעברנו דירה, לפני שנה, בקושי שמתי עליה, המלעונה. היא מצידה גם לא ממש שמה עלי, יאמר לזכותה.

     

    אלא שלאחר המעבר השתנו דברים. התבגרתי, שלא לומר - הזדקנתי. התחלתי להזדקק יותר לשירותים סיעודיים, וגם היחס שלי לבני אדם השתנה. התמתנתי. הילדה, שכבר גדלה, ואני, התקרבנו זו לזו. בחודשים האחרונים הגעתי למיטתה גם כשישנה בה, והיא קיבלה אותי באהבה.

     

    הלכתי מכם היום, ותודה שדאגתם לכבות לי את השאלטר בצורה מכובדת. היו שלום, אנשים יקרים. אני יודעת שיש חתולים חכמים, יפים ומתוחכמים ממני. אני יודעת שבתור טורף-על הייתי די חסרת תכלית. את חשבון הנזקים שגרמתי תוכלו לשלוח לבאי כוחי, שישלמו מתוך עזבוני: שתי כורסאות, שתי ספות, שולחן אוכל, שולחן סלון ועוד כמה דברים שלא אספר לכם ותגלו לבד.

     

    היו שלום, אנשים יקרים ואל תשכחו - יש לי עוד שמונה נשמות (אז אולי רק שבע, בניכוי הנשמה שרודפת את ביתכם). אהבתי אתכם, צילה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/09 11:39:

      נפלה עטרת ראשנו....
      גזר נקרעה מצער

      ג'ינג'ר נקרעה מצחוק

      סיטה קרעה (כרגיל) חור בספה

      אלכס סתם קרוע בדר"כ

       

      ואני, צחקתי, נהנתי ומקווה שבמהרה צילה תשלח מחליפה ראויה *

        30/12/08 20:43:
      תודה רבה לכל המגיבים. החיים צריכים להמשך.
        30/12/08 18:16:


      השתתפותי העמוקה על מות צילה זצוקללה"ה*.

      בכל זאת, חתול או כלב הופך להיות חלק מהמשפחה, גם אם יש לכמה אנשים השגות על כך לפעמים.

      תנחומי, שלא תדעו עוד צער.

       

      -------------

      * זכר צדיקה וקדושה לברכה לחיי העולם הבא

        30/12/08 14:18:
      הזכרת לי את 3 התפלצות שלי :)
        30/12/08 08:25:
      עצוב.
        30/12/08 06:49:

      צטט: בעלת זבוב 2008-12-29 23:02:42

      אני רואה שהצליח לך לבסוף.

      זה היה קשה, אבל כן

       

        29/12/08 23:18:
      השם יקום דמה
        29/12/08 23:02:

      אני רואה שהצליח לך לבסוף.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      talyaniv
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין