תנור קטן, זוג דיסקים חדש, ספר שהתחלתי לקרוא לפני שבועיים. כמה שקט כאן. אני אוהבת את השקט הזה. בעיניי, זהו קסם החיים. השקט.
תנור קטן, חום מופץ אל רגליי היחפות. עוד מעט אמשיך לקרוא את הספר. כמו כל לילה, אקרא בו ארבעה עמודים ואעצום את עיניי. וכשאעצום אותן, יבואו כל החלומות, כל הפחדים, כל העולמות שבי. וכשאפקח אותן באמצע לילה קר, חמה מחום הפוך, אביט אל חיי ואחייך.
תנור קטן, אינפוזיה חורפית בדמות מוצר חשמלי. לא יכולה בלי. חייבת חום תמידי. החורף מבהיר לי עד כמה.
אני מדמיינת את הסופרת שכתבה את הספר שאני קוראת. כמה זמן לקח לה לכתוב אותו? איפה היא כתבה אותו? אולי במיטה שלה, אולי מול מחשב, אולי סתם באיזה גן ציבורי כשזוגות מתערטלים לידה? זה מעניין. כשהתחלתי לכתוב את הספר שלי, הייתי מול מחשב. זה היה ביום בו הבנתי שאני מאוהבת. אחר-כך הוא אמר לי שגם הוא מאוהב. למזלי הבנתי זאת ראשונה, כי אחרת לא הייתי מתחילה לכתוב. עד שנת 2012 כולם יכירו את הסיפור שלי. סיפור חיי, מהול בחלומות, פנטזיות, דרמה, אירוטיקה, עצב, שמחה. חיים. זה יוצא עוד שלוש שנים. עכשיו פתאום זה נראה לי המון זמן.
התנור שלי. כמה אני אוהבת אותך. מוצרי חשמל מעולם לא הביאו לי אושר כמו שאתה מביא לי. ולא- לא התכוונתי למוצרי סוללות למיניהם. גם הם הביאו לי סוג של אושר. אחר. אבל עדיין- אושר.
עוד מעט אלך לישון. כבר אחרי 2. חיית לילה שכמוני. פיית לילה בעצם, למה חיה? פייה. אני פייה.
כמה מחשבות. חייבת לקרוא קצת וללכת לישון. מחר יום חדש. תקווה לשקט במדינה הזאת. מדינה אהובה, אני לא סובלת אותך.
הגיעה העת לסגור את התנור. לילה טוב אנשים.
תחשבו רק טוב.
|
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין מילים על המילים היפות והחמות שלך
ציפור הלילה
נשמה יקר.
שנה מופלאה שתהיה לך.
אוהבת .
נכון.
אין ד(ג)ברים כאלה...
יופי של תגובה !
ישנתי טוב..כמוך
השקמתי לשניי בומים לייד הבית.
ואני לתומי מצפה לדיסק של שירתך..
2009 של יצירה ואהבה..
מילים כדורבנות.
שלח לי
"שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה."
(מילים: יונה וולך)
http://www.youtube.com/watch?v=68xrtkMO69w
"רוצה עוד שניה לחלום
לפני שיעור הספק
והכל ימחק"
איך אפשר לצאת החוצה,שכמה מטר מהספירלה של תנור החימום, נגמר האפקט ומתחילה המציאות?
אורן יקירי,
תודה.
ריגשת אותי עם התגובה הנדירה הזאת.
ועכשיו- אין לי מילים.שרון היקרה ,
אחרי טקסט נוסף שלך שכולו ספוג במנת ריאליזם , למרות הכמיהה והדיבור על הפנטזיות הנטייה שלנו לעשות דיאגנוזה למונחים ססטיים וליישב את הדברים למקומות ריאליים יותר בחיי היום יום שלנו , איכשהו , זה מעורר המון הזדהות , מעבר לזה הכתיבה שלך תמיד נוטה לגבול משהו של ווידוי וזה מקרב את הקורא יותר לעולם של הדמות, זה מעורר גם הזדהות אבל גם הסתכלות פנימית לתוך עצמנו, ואכן כולנו סוג של ראי לגירסה שונה שלנו , המחשבות רצות, ועולם שלם נברא במילים , ושם בין כל זה מה שהכי אהבתי לראות איך הכל מתחבר להכל גם אם אין קשר ישיר בין הדברים , רק המחשבה , רק התודעה עומדת שם מול ההגיון הקר ומול הרגש העז והתשוקה , יש פה הבנה עמוקה יותר בצורך הבסיסי של האדם לחפש אחר משמעות חדשה ושונה לגבי הצורך בקירבה , בחמימות , וההבנה שהאושר מגיע ממקומות שבהם אנחנו לא תמיד דמיינו את עצמנו יושבים ככה ומבינים שככה לפעמים זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו , והדמות עפה לה במחשבות , ספק אמיתית ספק בדיונית , היא נותנת מנה טובה של התבוננות פנימה וגם החוצה, העולם שלה לאט לאט מולבש על העולם שלנו, ואני מוכרח לציין שיש פה גישה מאד הומניסטית , יש פה רצון חזק בעיניי לפחות לשחרר את כל האהבה הזו החוצה , ופשוט לנשום .
יפייפה והיה תענוג לקרוא , המשיכי לכתוב אני אשתדל לבקר פה שוב ולהתרשם מכתבייך , מחשבותייך ובעיקר מה שאת עושה עם המילים בין שני העולמות האלה ...:)
שלך,
אורן.
איציק, יא מתחכם...
שלוש שנים ויום!!
אה!!
היית מחכה 24 שעות ואז התגובה שלך היתה נכונה
אנחנו עדיין ב 2008
תודה אביאיציק ביציק- זה 3 שנים!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, אנחנו דומות אחותי. אנחנו יודעות את זה מזמן...
והסיפור הקסום מסתיים ב 2 בלילה.. ואז...יום אחרי- הוא חוזר אלינו שוב!!!
זה כל הקסם!
תודה אסף היקר.דברי עם כנרת זמורה ביתן.
תודה רוניתי!!
אכן רוגע של לילה...
הכי ענוג.
שמחה שהחזרתי אותך לרגעים נוסטלגיים...
אבל גז? היית מסניף גז??
טוב. עכשיו הכל ברור לי.
אני איתה ! אין סבלנות לחכות ארבע שנים
דורית, ישנתי מעולה...אבל על החלומות כבר בפרטי....
מוזמנת תמיד לכאן.
יש עוגה בכניסה הבאה...
יש כאן נשפטים שכאילו הועתקו מהמוח שלי.
אם את פיית לילה, אז אני אכן חיית לילה: חתולה או ינשופה, או שילוב של שתיהן.
הכי אוהבת לילה, כי אנשים (בני משפחתי) לא מפריעים למחשבות, לקריאת ספרים, לכתיבה, לבזבוז החשמל של התנור (כן, כן, גם אצלי!) רק חתולים מנמנמים בקרבת המקום או מהלכים בדירה על כפותיהם הרכות ומוסיפים לשקט הזה את הקסם המיוחד.
רק חבל שאחרי 2 בלילה כבר מתים לישון, והסיפור הקסום מסתיים.
איזו אוירה קסומה ציירת במילותייך..
ערב/לילה שכזה, עוטף את הזמן באהבה
לחכות בשקט עד 2012???
לא קצת הגזמת, מותק??
לפני!
רוצה לקרוא אותו לפני!
כל דבר שנותן לנו חום מתקבל באהבה... אפילו אם זה תנור חשמלי.
נהנתי לקרוא את מה שכתבת ואני חשה רוגע ממך.
ותתחדשי על המיי ספייס.
וואי כמה אני אוהב לשבת מול התנור ,שעות אני מסוגל.
זה מזכיר לי בילדות להורים שלי היה תנור גז והייתי יושב אחרי הבית ספר ונהנה מהחום והריח של גז התנור.(החזרתי אותי אחורה מגניב).
נגמר לי מחסנית הכוכבים.
חוזר כרגיל
בוקר טוב, מקווה שישנת וחלמת טוב.
מקסים,אוהבת להיתקל בפוסטים שלך