שמתי לב לדבר אחד משותף לדה מרקר קפה ולישראבלוג חוץ מהעניין השולי שבשניהם ישנם בלוגים,בשניהם קימיים בלוגרים! הפלא ופלא אבל מה שבאמת משך את תשומת ליבי בכל העניין של הבלוג תמיד היה התגובות. משום מה זה היה מדד הערכה שלי לרמת הכתיבה שלי ולרמת העניין של האנשים בכתוב,שכנראה לא הרקיע שחקים. בישרא בלוג היו לי די הרבה כניסות שרובם היו אנשים שהכרתי , שהכירו אותי, דבר שמנע ממני לכתוב את שלל נאצותיי ומחשבותיי על כל אחד מהם,אז החלטתי לעבור למקום בלי מגבלות כתיבה כלשהן ,לחופש הכתיבה הנכסף לבלבולי מוח נטולי טאקט והתחשבות. ועכשיו אני רואה שהכל בעצם אותו חרא,ולא בגלל שאני נורא לחוצה לפני דברים חשובים ויש לי מנהג משונה להוציא עצבים על כל דבר הנקרה בדרכי,אלא בגלל אופי האדם שמזמן הוכיח לי תכונות ששחכתי שקיימות אגוצנטריות שחצנות וכאלה מחמאות, ושתמיד אבל תמיד עדיף ורצוי לבחור בכלב,או בחתול למרות ההשוואה הביזרית שלי בין חתולים לרוסיות,אבל נעזוב את זה אנשים אף פעם לא היו מציאה כזאת גדולה בשבילי למרות שהם דיי מחבבים אותי ולפעמים אפילו מראים את זה כמו למשל עכשיו,3 ימים לפני הגיוס שלי שכולם נזכרים שהם צריכים להביא לי, לעשות לי, לחגוג לי, בשביל שאני לא ישכח אותם ,דבר שאני נוהגת לעשות לא בכוונה,אלא מתוך הכרח החיים שמפצל את דרכינו לא בכוונה. אז מה שרציתי לפרוק מעליי ומעליכם ,כי אין לי 400 שקל לפסיכולוג טוב שיעשה אהא כל 10 דקות,הוא בעצם מין מסר או לקח כזה איך שלא תקראו לזה אם יוצא לכם ,מתאפשר לכם,או נקרה בדרכם באורח פלא , תגדלו קצת מוסר תפחיתו בצביעות כי אני לא באמת צריכה שיביאו לי מתנה מיותרת ויבאו במיוחד בשבילי רק כי צריך וחייבים כי זה מנהג כזה מקובל כמו ימי הולדת מעיקים, ולא צריכה שיכעסו בגלל שאני בורחת מכל מיני אירגוני מסיבות לא נחוצות,ולא רוצה פגישות מיותרות במסעדות יקרות מידי שאני לא יכולה להרשות לעצמי רוצה את השקט שלי עם הבעיות שלי לבד כמו שכל יום אני בסופו של דבר לבד בלי החברות השקריות שלי בלי המשפחה הרחוקה ובלי אף אחד שמתיימר להיות משהו שהוא בעצם כלום.
[בסופו של דבר כולם יבואו ואני עלולה עוד לשמוח ]
לירן |