אני רוצה ננשהל דיונים פוליטיים סוערים מול הטלוויזיה ואז נזדיין.

אני רוצה שנראה ביחד סרטים ישנים כחדשים, נזהה ניואנסים דקיקים שאפחד אחר לא רואה ואז נזדיין.

אני רוצה שנעשה טנטרה, לא נתרגל, נעשה טנטרה, כי יש בינינו כל כך הרבה אהבה ושזה יהיה הרבה יותר מענין מלהזדיין.

כל הפאקינג טנטרה הזה כל השעות האלו.
אני רוצה שאהיה חרמן אלייך כל כך עד שאהיה קשה כל הלילה כדי שאוכל להשאר בתוכך. ושלא ישנה לי כל כך לגמור.

רק להשאר בך.

אני רוצה שזה יהיה חזק פי אלף יותר מהחלומות האלה שאני אספר לך עליהם.

אני לא רוצה לחשוב כשאני בך. אני רוצה את אותה תחושה סוחפת ועוטפת כמו בחלום. אני לא רוצה את המחשבות האלה שהורסות ומסרסות.

אני רוצה לגלות גני עדן חדשים ולדעת להתמסר להם בלי לפחד.

אני חושב שמה שמפחיד אותי בטוב ובאושר המציף זה שקשה לאחוז בו כמו שאני מנסה לאחוז בחיים במצב הרגיל.

השליטה שם קשה עד בלתי אפשרית. ואני אוהב את השליטה. אני אוהב את תחושת הכח שהיא נותנת לי. אבל זה כמו לרצות לדעת איך הקוסם עושה בדיוק את מה שהוא עושה.

כי אצלי נלמד שמה שלא בשליטתי הוא מסוכן. ולכן אין לסמוך על זה ולהתרחק. די שחוק את מי יש להאשים בזה.

כן, אני קופץ ממקום למקום וזה לא יהיה פוסט אהבה מקסים, ייחודי ורציף.

אבל ככה בא לי.

בלוג שלי.

פאק, אם היה רק אפשר להקליט את כל המחשבות והרעיונות שרצים לי כל הזמן בראש ולתת לי להתפנות לתענוגות נחותים ומהנים.

אבל עם כוח מגיעה אחריות.