כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeקורע ברךקוו ואדיסכשרועמים הטילים, המוזה צוחקת. דווקא.

    פרופיל

    קורע ברך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    כשרועמים הטילים, המוזה צוחקת. דווקא.

    כשרועמים הטילים, המוזה צוחקת. דווקא.

    ‎14

    סביבה וחיות  

    33 תגובות   יום רביעי, 31/12/08, 08:05


    סיפור קצר בו יסופר על מקבצת נדבות שהצליחה להצחיק אותי. דווקא.

     

     

     

    זה נורא עצוב לראות מקבצת נדבות.

    עם כל העצב, תמיד, כשנגשת אלי אחת כזאת ומושיטה לי יד,

    אני נכנס להלם דיכוטומי אטומי.

    לתת? או לא לתת?

     

     

     

    לבי היהודי אומר, לתת.

    לבי ההגיוני אומר, מה יעזור?

    לבי הסוציאליסטי אומר, שיט. המדינה צריכה לטפל בהם.

    הלב העסקי שלי אומר, ומה? מה היא תעשה בכסף? סמים? תשקיע בקרנות?

    ומה עם הסיפורים על אוצרות שגילו אצל מקבצי נדבות? אה?

    וכמה לתת? שקל? שניים? אולי עשרה שקלים? למה לא משהו משמעותי שתלך הביתה, לפחות היום?

     

     

     

    כידוע הטילים רועמים. הם חותכים את השמיים בוויש וויש וייש...

    מה שמביא את ירושלים לעצירה מוחלטת בהתפתחות העסקית שלה.

    עצירה בהתפתחות העסקית, שולחת אלי את הבנק.

    כשהבנק מגיע אלי, אני לא רואה ממטר מקבצת נדבות.

     

     

     

    גם לא את הגברת הלבושה בסחבות, שיניה שחורות,

    והיא זקנה מאד מאד והולכת כפופה כאילו צער העולם על ראשה.

    תמיד שורה עליה מוזה מיוחדת של ברכות על כל שקל, שהיא מקבלת.

    יש לה ברכה ארוכה במיוחד על חמישה שקלים.

    שלא לדבר על מטר הברכות שנופל על ראשו של נותן העשרים שקלים.

     

     

     

    אני מכיר אותה. זאת אומרת ראיתי אותה הרבה פעמים

    וגם אני חטפתי ממנה מטר ברכות, כאשר

    לבי היהודי הרחום התגבר על לבי ההגיוני.

     

     

     

    אתמול עמדתי בפתח הקניון ופגשתי ידידה ודיברנו על המצב.

    וכאמור המצב מחורבן.

    בין היתר גם דיברנו, איך הדי פגזים ופיצוצי טילים

    ורעם תותחים מעוררים השתוללות של מוזה.

    מין רפלקס מותנה כזה.

    יציאה של טיל, שיר.

    נפילה של טיל, זכרונות עצובים.

    מוות מטיל, שלנו, בטח משלנו, מבול של מילים קורעות לב.

     

     

     

    ואז הופיעה לפנינו לבושת הסחבות, עם שיניה השחורות,

    עם זקנתה המופגנת וכף ידה המושחרת הוגשה לנו.

    באינסטינקט חייתי קפצתי את ידי בכיסי.

    הגברת שלידי אמרה: עזבי. אנחנו בעצמינו צריכים נדבות.

     

     

    אמרה המקבצת: אז בואי נעמוד כאן שנינו. לא נריב.

    את תקחי את הפינה הזאת, אני את השנייה.

     

     

    זה לא היה מצחיק. בשום אופן זה לא היה מצחיק.

    לא יכול להיות שהיה מצחיק.

    הרי כשהמוזה מדברת, היא עצובה. אין בה כלום מהמצחיק.

    וכידוע המצב לא מצחיק בכלל. כמות ההרוגים כבר מגיעה לטבח קטן.

    ואסור לצחוק כשרועמים הטילים.

     

     

     

    אבל מה לעשות ואנחנו בני אדם, שרואים מצחיק גם בטרגדיות?

    גם בקיבוץ נדבות?  

    אם לא נצחק, נמות. לא ככה?

    וכשנמות, מי יצחק?

     

     

     

    אז צחקנו, שלושתינו. עם כל הלב.

    הגברת המקבצת סרבה בנדיבות מפתיעה לקבל את השקל מהגברת הנותנת,

    כי היא הצחיקה אותה אז מגיע לה.

     

     

     

    נפרדנו.

    למשך שעה, שעה בסך הכל, גם שעה זה היה טוב,

    ראיתי שמש, שיצתה מבעד לפלשי העננים.

    קרה אמנם. אבל, שמש זה שמש...

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/09 18:11:

      צטט: קורע ברך 2009-01-02 08:33:43

      צטט: רוקמת התחרה 2009-01-01 22:53:43

      המון פעמים שואלת אני את עצמי

      האם לתת או לא לתת 

      אצלנו בנתניה התופעה מדהימה

      בכול פינה  מרובעת, עגולה,

      יושבת לה אישה ומנגנת

      יושב לו איש ונותן ברכה 

      בכל צומת עומד קבצן

      למי לתת? 

       

       

      בנתניה?

      כל מה שצריכים זה ללכת לרוזנשטיין.

       

       

       

      יקיר, בנתניה זה אבוטבול (בייזה).
        2/1/09 08:33:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-01-01 22:53:43

      המון פעמים שואלת אני את עצמי

      האם לתת או לא לתת 

      אצלנו בנתניה התופעה מדהימה

      בכול פינה  מרובעת, עגולה,

      יושבת לה אישה ומנגנת

      יושב לו איש ונותן ברכה 

      בכל צומת עומד קבצן

      למי לתת? 

       

       

      בנתניה?

      כל מה שצריכים זה ללכת לרוזנשטיין.

       

        1/1/09 22:53:

      המון פעמים שואלת אני את עצמי

      האם לתת או לא לתת 

      אצלנו בנתניה התופעה מדהימה

      בכול פינה  מרובעת, עגולה,

      יושבת לה אישה ומנגנת

      יושב לו איש ונותן ברכה 

      בכל צומת עומד קבצן

      למי לתת? 

        1/1/09 22:51:

      צטט: בועז22 2008-12-31 16:22:12


      מספרים על אישה עשירה שהתאהבה בקבצן.

      רצתה להתחתן איתו, אך היה לו תנאי:

      שנה שלמה תקבץ איתו נדבות.

      וכך היה! שנה שלמה חייתה עימו ברחוב

      וקיבצה נדבות.

      יום אחד אמר לה: אהובתי! עוד עשר דקות

      מסתיימת לה השנה ונוכל להפסיק לקבץ

      נדבות.

      הביטה בו האישה וסיננה בין שיניה:

      בוא נגמור רק את שורת הבתים הזו !!!

       

       

      אהבתי
        1/1/09 19:25:

      צטט: הכוזרי-תקראו לי כוזי 2009-01-01 19:16:50

      אז אתה יודע גם להצחיק מר ברך

      אהבתי

       

       


       Y ?

      לא רק שאני יודע להצחיק, אני גם מומחה לגגים

      בקולנוע ובספרות בכלל.

       

      אין לך מושג איזה קטרזיס אני מקבל כשאני מצליח להצחיק.

       

      עכשיו, תתנצל, תתפשט, למה אתה הולך לחטוף כמה מכות בשת,

      על שהעזת לחשוב שאתה עוזב ת'קפה.

        1/1/09 19:20:

      צטט: אורית-ב 2009-01-01 19:07:38


      איזה סיפור יפה.

      אתה יודע, לרגע חשבתי שיש כאן אליגוריה צנועה, משהו על יחסיות הסבל, אולי בהתייחס למצב אצלנו ואצלם. אבל המשכתי לקרוא וראיתי שזה פשוט סיפור אנושי.

      יפה, כבר אמרתי?

       

       

      זה הפטנט שלי.

      לחשוב משהו אחר ולקבל פאנץ' ליין אחר.

      אז אתה יודע גם להצחיק מר ברך

      אהבתי

        1/1/09 19:07:


      איזה סיפור יפה.

      אתה יודע, לרגע חשבתי שיש כאן אליגוריה צנועה, משהו על יחסיות הסבל, אולי בהתייחס למצב אצלנו ואצלם. אבל המשכתי לקרוא וראיתי שזה פשוט סיפור אנושי.

      יפה, כבר אמרתי?

        1/1/09 19:07:

      צטט: המספרית 2009-01-01 18:51:42


      אני מבינה שזה קרה באמת, אבל -

      סיפור גדול!!!

      אחד הטובים שלך ובייחוד הסיום!!! ו..לא, לא חושבת שזה קיטשי!!!

      *

      אלומה

       

      אכן, קרה באמת.

      הדמויות אמיתיות.

       

      תמיד כשאני כותב בשלון אני, זה אמיתי.

       

      תודה אלומיתוש.

       

        1/1/09 18:51:


      אני מבינה שזה קרה באמת, אבל -

      סיפור גדול!!!

      אחד הטובים שלך ובייחוד הסיום!!! ו..לא, לא חושבת שזה קיטשי!!!

      *

      אלומה

        1/1/09 13:28:

      צטט: הדב מהיער 2009-01-01 13:26:33

       

       גם זה וגם רמבו. את יודעת הרי שאמריקאים לא יכולים להגיד K בראש מילה,you know...

      אתה השראה אמיתית...

       

        1/1/09 13:26:

      צטט: ~s~ 2009-01-01 13:02:25

      צטט: הדב מהיער 2009-01-01 12:59:33

       

      לפני בערך ארבעים שנה, כשהייתי בסדיר, התערבתי באחת השבתות שאני יכול לאכול עשרים קרמבו רצוף, בלי הפסקה. אחרי ה- 15 בערך הכל יצא בדרך בה נכנס.

      מאז אני לא אוכל קרמבו.

      אבל לבריאות לך...

      אז "קרמבו" מ"מבצע סבתא" מבוסס עליך??!!

       

       

       גם זה וגם רמבו. את יודעת הרי שאמריקאים לא יכולים להגיד K בראש מילה,you know...

        1/1/09 13:02:

      צטט: הדב מהיער 2009-01-01 12:59:33

       

      לפני בערך ארבעים שנה, כשהייתי בסדיר, התערבתי באחת השבתות שאני יכול לאכול עשרים קרמבו רצוף, בלי הפסקה. אחרי ה- 15 בערך הכל יצא בדרך בה נכנס.

      מאז אני לא אוכל קרמבו.

      אבל לבריאות לך...

      אז "קרמבו" מ"מבצע סבתא" מבוסס עליך??!!

       

        1/1/09 12:59:

      צטט: קורע ברך 2008-12-31 16:07:12

      צטט: הדב מהיער 2008-12-31 11:21:43

      לא מקבלת כרטיסי אשראי הקבצנית שלך? אז איך היא תתקדם בחיים?

      ומה זה שאתה אוכל פתאום קרמבו? היי, הלו. מה אתה ילד קטן?

       

       


      לא אתפלא אם יש לה.

      ואני מת על קרמבו.

       

      לפני בערך ארבעים שנה, כשהייתי בסדיר, התערבתי באחת השבתות שאני יכול לאכול עשרים קרמבו רצוף, בלי הפסקה. אחרי ה- 15 בערך הכל יצא בדרך בה נכנס.

      מאז אני לא אוכל קרמבו.

      אבל לבריאות לך...

       

        1/1/09 12:07:

      צטט: ~s~ 2009-01-01 10:27:11

      בימים טרופים אלו הייתי הולכת לקבץ בדיחות.

      וממטירה צחוק וברכות על כל מי שתורם אפילו חיוך.

      לפעמים בא לי ככה להיעלם: לשים פאה, לצבוע ת'שיניים, לעטות סחבות ולראות את העולם מנקודת מבט אחרת

       

       


      מבט מנקודת מבט של סחבות,

      חרא של נקודת מבט.

      באחרויות.

        1/1/09 10:27:

      בימים טרופים אלו הייתי הולכת לקבץ בדיחות.

      וממטירה צחוק וברכות על כל מי שתורם אפילו חיוך.

      לפעמים בא לי ככה להיעלם: לשים פאה, לצבוע ת'שיניים, לעטות סחבות ולראות את העולם מנקודת מבט אחרת

        1/1/09 07:52:

      צטט: *עדינה* 2008-12-31 18:10:57

       

      אמרת כל כך הרבה

      והצחקת המון -

      וכל זה במעט מילים

      (כמה יצא בוורד)?

      נשיקה

       

       

       

      יצא גדול.
        31/12/08 18:10:

       

      אמרת כל כך הרבה

      והצחקת המון -

      וכל זה במעט מילים

      (כמה יצא בוורד)?

      נשיקה

       

        31/12/08 17:42:

      צטט: מגית 2008-12-31 17:21:08

      ומה צריך יותר מקרן של שמש בתוך כל המימטרים האלה?

       

      האושר מנצנץ בצחור השיניים הצוחקות :)

       

       

      שלי כבר שחורות.
        31/12/08 17:41:

      צטט: בועז22 2008-12-31 16:22:12


      מספרים על אישה עשירה שהתאהבה בקבצן.

      רצתה להתחתן איתו, אך היה לו תנאי:

      שנה שלמה תקבץ איתו נדבות.

      וכך היה! שנה שלמה חייתה עימו ברחוב

      וקיבצה נדבות.

      יום אחד אמר לה: אהובתי! עוד עשר דקות

      מסתיימת לה השנה ונוכל להפסיק לקבץ

      נדבות.

      הביטה בו האישה וסיננה בין שיניה:

      בוא נגמור רק את שורת הבתים הזו !!!

       

      מהשורה ישחרר רק המוות.

      או שיר אשירה לשורה הלבנה.

        31/12/08 17:21:

      ומה צריך יותר מקרן של שמש בתוך כל המימטרים האלה?

       

      האושר מנצנץ בצחור השיניים הצוחקות :)

        31/12/08 16:22:


      מספרים על אישה עשירה שהתאהבה בקבצן.

      רצתה להתחתן איתו, אך היה לו תנאי:

      שנה שלמה תקבץ איתו נדבות.

      וכך היה! שנה שלמה חייתה עימו ברחוב

      וקיבצה נדבות.

      יום אחד אמר לה: אהובתי! עוד עשר דקות

      מסתיימת לה השנה ונוכל להפסיק לקבץ

      נדבות.

      הביטה בו האישה וסיננה בין שיניה:

      בוא נגמור רק את שורת הבתים הזו !!!

        31/12/08 16:08:

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-12-31 13:28:47

      כתבת יפה ומדויק על הקלות הבלתי נסבלת של המעבר מנדיב לנזקק.

       

      מפחיד.

       

      מפחיד.

      תוך שניות.

       

        31/12/08 16:07:

      צטט: ubik 2008-12-31 12:38:39


      אני מכיר כאן אנשים שמקבצים כוכבים

       

       

      אני מקווה שיש להם אוכל בבית.
        31/12/08 16:07:

      צטט: הדב מהיער 2008-12-31 11:21:43

      לא מקבלת כרטיסי אשראי הקבצנית שלך? אז איך היא תתקדם בחיים?

      ומה זה שאתה אוכל פתאום קרמבו? היי, הלו. מה אתה ילד קטן?

       

       


      לא אתפלא אם יש לה.

      ואני מת על קרמבו.

        31/12/08 16:06:

      צטט: קאיה 2008-12-31 09:30:34


      משב רוח רענן אתה

      וכן, מותר ואף רצוי לצחוק

      אחרת נשתגע.

       

       


      תודה קאיוש.
        31/12/08 13:28:

      כתבת יפה ומדויק על הקלות הבלתי נסבלת של המעבר מנדיב לנזקק.

       

      מפחיד.

        31/12/08 12:38:

      אני מכיר כאן אנשים שמקבצים כוכבים
        31/12/08 11:21:

      לא מקבלת כרטיסי אשראי הקבצנית שלך? אז איך היא תתקדם בחיים?

      ומה זה שאתה אוכל פתאום קרמבו? היי, הלו. מה אתה ילד קטן?

        31/12/08 09:30:


      משב רוח רענן אתה

      וכן, מותר ואף רצוי לצחוק

      אחרת נשתגע.

        31/12/08 08:53:

      צטט: ענת** 2008-12-31 08:46:29


      צודקת שסרבה לקחת את השקל המעליב הזה.

      הבדיחה שלה היתה שווה לפחות 10 ש"ח.

       

       

      אתמול חסר לי שקל מעליב אחד לקרמבו

      והמניאק לא וויתר.

      אז פרטתי 100

        31/12/08 08:46:


      צודקת שסרבה לקחת את השקל המעליב הזה.

      הבדיחה שלה היתה שווה לפחות 10 ש"ח.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי