אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה. שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות. מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד. והחליט לתבוע אותו לדין. שוקל את החמאה, הלא כן? החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה? ענה האיכר: בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה. אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה בדיוק כמשקל הלחם.... מידה כנגד מידה... את האחר כדאי שנבדוק טוב בציציותינו... |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה
חייך לי הפוסט
מקסים וחכם
*
וכמשקל נגד
רק אהבה תביא אהבה
מסר גדול לחיים.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
שנה טובה לך איציק.
מילים כדורבנות.
יפה.
אהבתי.
*
y
יפה הסיפור...ומוסר ההשכל גם אבל,
יש גם נתינה שאינה יכולה להמדד לא תמיד אפשר לקבל חזרה באותה המידה....
ולא תמיד צריך לצפות לקבל באותה המידה
יופי של סיפור
ויופי של מוסר השכל
איציק הבאת סיפור של החיים אהבתי מאוד....
שתהיה לך שנה טובה והרבה הרבה אהבה ובריאות
כי האדם, מה צריך בעצם?
כיכר לחם, על זה קילו חמאה - והוא מסודר...
*
סיפור פשוט מקסים.
בחיים זה לפעמים נכון,
ולפעמים לא נכון...
נורית גלרון נהדרת,
ואני זוכרת, שעשתה פסל בשם השיר הזה.
ובעצם רציתי לאחל לך 2009 נפלאה !
איציק,
כאלה סיפורים אני אוהבת, סיפורים מהחיים, סיפורים עם מוסר השכל, סיפורים מהאוניברסיטה של החיים....
ת ו ד ה ,
פ י ק י
אלה הם חיינו .
סיפור יפה
לגמרי מאמינה בחמאה שכנגד!
סיפור טוב ...אפשר לקחת ממנו חתיכות...לחיים....
צודק בהחלט....!
סיפור שיש מה ללמוד..!
***
יד רוחצת יד ושתיהן את הפנים
:-)
בקיצור כולם דופקים את כולם.
סיפור מעולה....
עם מסר חשוב...