לקראת סיומה של שנה אזרחית אחת ותחילתה של אחרת, זה תמיד זמן כזה לחשבון נפש, בנוסף לזה שאני עושה בראש השנה ואפילו בכיפור (בין הרגלי הכפירה הרבים שלי). אז אולי אני ממשיכה עם הכפירה, בכל זאת, "זה לא שלנו", אבל אם יש רגע שכזה, אני אומרת למה לא?

אני מודה שהיתה לי שנה לא פשוטה. אני בכוונה מתייחסת לשנה האזרחית, הרי אנחנו לא זוכרים תאריכים עבריים...

בפברואר של השנה שעברה עברתי את אחת החוויות הקשות בחיי, מבחינה בריאותית. טפו טפו טפו, מאז אני בריאה ומחייכת כמה שיותר, אבל הייתי בשפל. ופיזית היה לי קושי רב מאוד, סבלתי. והיום, כמעט שנה אחרי אותו אירוע שעזר לי להחזיר אליי את חיי, אני רואה לאן הגעתי גם בזכות אותה מחלה. לאיזה תובנות והחלטות אני יכולה להגיע ויש בי הערכה רבה יותר לסביבה שלי, למשפחה המדהימה שלי, להורים ולעצמי. גיליתי שיש בי כוחות נפשיים שלא ידעתי שיש בי.

סיומו של קשר עם אהוב גם היה לי בשנה החולפת. אחרי קשר בעייתי וכואב, אחרי ריסוק הלב ואיחוי איטי במיוחד, אני יכולה להסתכל קדימה ולומר שטוב שהיה. למדתי מה לא עושה לי טוב, על מה אני מוכנה להתפשר, על מה אני בטוח לא מוכנה, שאני יודעת לאהוב ושמגיע לי להיות נאהבת.

מכל מה שעברתי בשנה האחרונה, בעיקר אני עברתי שינוי. למדתי מהו ערכה של סבלנות וסובלנות, להעריך שוב את הדברים הקטנים והיפים בחיים כמו מוסיקה טובה, ספר איכותי, עבודה קשה (יש לה ערך רב, ולא רק כלכלי כמובן).

ואני גדלתי, התפתחתי, למדתי. הייתי חברה, מאהבת, שותפה, בת. אחרי החוויות הרבות של 2008, אני יכולה להיות כל אלה אפילו טוב יותר. אני טובה יותר.

ולכם, חבריי בקפה, אני מאחלת שהשנה האזרחית החדשה תהיה נפלאה וטובה. שההתפתחות האישית תביא את כולנו למקומות חדשים וטובים יותר, שנגיע לשלום או לפחות לשקט ושנהיה מאושרים.