כשנסיים לקטר על אי-היציבות השלטונית בישראל, והשלכותיה השליליות על הכלכלה ועל הובלת תהליכים ארוכי טווח, נצטרך להחליט מה עושים במצב שבו קצב תחלופת השרים הכלכליים הוא שנה ושלושה חודשים.

שרים מתחלפים בתדירות גבוהה יותר אפילו ממשך הכהונה הקצרצר של ראשי ממשלה בישראל.

במשרד האוצר נמשכת כהונת השרים 15 חודשים, במשרד התמ"ת 20 חודשים, במשרדי התחבורה, התשתיות והתיירות 15 חודשים, 14 חודשים ו-13 חודשים בהתאמה. זה יותר מאי-יציבות שלטונית, זוהי סחרחרת כאוטית מזיקה. הבעייתיות איננה רק שאין תהליכים ארוכי טווח, בישראל של היום אין גם תהליכים קצרי טווח.

תחלופת ראשי ממשלה ושרים היא תוצר של שיטת ממשל בעייתית, שבה הפעילות הראשונה שבה משתפים כולם פעולה– מיד עם מינוי ראש ממשלה - היא ניסיון להפיל אותו במהירות המקסימלית. רשויות החוק נזכרות שזה הזמן להתחיל בחקירות, והמשטרה, הפרקליטות ומבקר המדינה ששים לאתגר החדש. התקשורת, ושאר צדקנים, מתלהבים ומלהיבים זה את זה.

 וכולנו מצפים בהתלהבות לתלייה המתוכננת בכיכר העיר. כיף.בטווח הקצר של שנה ומספר חודשים, השרים אינם נבחנים על תוצאות. ברור לכל שאי אפשר לעשות הרבה בתקופה כל כך קצרה. השרים יודעים שמשרתם זמנית, שייבחנו על עמדות פוליטיות-ביטחוניות-חברתיות-פופוליסטיות, שאינן רלבנטיות בהכרח לתחום העיסוק של משרדם. פרט לדוגמאות יוצאות דופן אין השרים משרדם משאירים חותם. וכך, מחיר הדמוקרטיה גובה את שלו ומדרדר אותנו אל התהום.

מאחר שמהשרים לא תגיע הישועה, יכולנו לקוות שהפקידות הבכירה תיתן פתרון. אולם, השרים המתחלפים, ממהרים למנות את אנשיהם להנהלת המשרד. וכך, משך הכהונה הממוצע של מנכ"לי משרדי הממשלה חופף לכהונה הקצרצרה של השרים.

התוצאה היא, שר שלא מבין בענייני משרדו, ממנה מנכ"ל שלא מבין, ושניהם מנסים לעשות משהו בתקופה שלא מספיקה לכלום. חריג לכך נמצא במשרד האוצר, שבו השתרשה נורמה ראויה ביותר, שאינה מעוגנת בחוק, שלפיה אין השר מחליף את נושאי המשרה הבכירה עם מינויו. לכן, כהונתם של בכירי האוצר (והרשויות העצמאיות) נמשכת 2.5-4 שנים, והם מספיקים לצבור ידע וכוח המאפשרים להם לבצע עבודה נאמנה.צירוף זה של התקופות הקצרות של משרדי הממשלה מול התקופות הארוכות יחסית של בכירי האוצר, יוצרת פער בעוצמתם. תרגיל חשבונאי פשוט יבהיר זאת. ראש אגף תקציבים מסוים החליף בתקופת כהונתו: 4 שרי אוצר, 6 שרי תמ"ת, 6 שרי תחבורה, 7 שרים במשרד התשתיות ו-8 שרים במשרד התיירות. המנכ"לים כאמור מתחלפים בד"כ עם השרים. וכך - למי היו עוצמה וידע גדולים יותר? מי ניצח בכל נושא? – קל לנחש.