מהבוקר אני מזמזמת את השיר הזה.  

 מה לי ולו?

בדקתי עכשיו, זה מתהלים ל"ד. במהלך הגיגול נתקלתי דווקא בתהלים ק"מ שנראה לי כל כך אקטואלי לעכשיו.

נראה לי שאני בחרדה. בומים אזעקות וזה. לא ממש מפנימה, אבל בחרדה. כנראה. בבוקר רעדו לי החלונות. קול האזעקה זה משהו שאני פוחדת ממנו עוד מהגלגול הקודם אני חושבת, כבר במלחמת יום כיפור כשהייתי בת 5 הייתי נכנסת מזה לרעידות. עכשיו אין אזעקות, תקלה, רק מערכת כריזת החירום הפנימית. פששששיייי, כמה רעידות בפוסט אחד.

מצד שני לא נשארתי בבית אלא נהגתי לפה ושמעתי מוזיקה והסתכלתי על השמיים הצחים וחשבתי על השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט של ביאליק ומשם עברתי למחשבות על השואה. טוב אני מפסיקה כאן.

100 מטר מפה נפל טיל, שזה גם 100 מטר מהבית של אמא שלי, שאמרה שלא מעניין אותה, היא לא זזה מהבית למקום בטוח יותר,  שמי ששומר עלינו זה לא מיגון אלא אלוהים, ושאם היא הולכת היא תשמור עלינו מלמעלה. מצחיקה.