שכל התווספות ישוב לטווח איומי הרקטות או הטילים (מה לעזאזל ההבדל?) כופה עלינו את צמד המילים "עליית מדרגה".

אני לא רואה הבדל בין איום על שדרות, מטולה או תל אביב.

וזה עוד סימפטום למה שדפוק במדינה שלנו. שאנחנו מסוגלים להשלים עם זה.

דמי לא אדום יותר מדמם של תושבי הפריפריה.

אז אתם בטח מתחילים לומר לעצמכם: שיחליט כבר- הוא שמאלן או ימני!

אז דבר ראשון- טוב שאתם מנהלים שיחות עם עצמכם. זה תמיד חשוב להשאר מחובר.

דבר שני- זה לא סותר את מה שהצהרתי עליו כפיתרון שלי ממקודם.

 יש להערך מחדש על גבולות 67' ולא סנטימטר מיותר אחד כמו התיחמונים היהודיים הגלותיים של שרון ודומיו. (מעצבן אותי כל פעם שאני נזכר בסבא הקשיש הטוב אך קשוח כשצריך הלז)

לסכם לפני עם הקהילה הבינלאומית לפני מה מוסכם עליהם כדי שאחר כך יווצר מצב מוחלט של 'אין חרטות'. במלעיל.

 ואז. רעננים ונוצצים ממוסריות אמיתית שכה חסרה לנו כל כך הרבה שנים למחוק שורת בתים או שכונה על כל פיגוע או טיל למיניהם.

או כמו שמישהו פעם הציע ברדיו- לתכנת מערכת טילים אוטומטית שמראש תהיה מכוונת להגיב בירי מאסיבי לעבר כל ציון לוויני של שיגור טיל או רקטה. 'ללא מגע יד אדם' כמו שאומרים החבר'ה.

ואז, אללה ירחמו.

עד אז- כל המסעודים שממשיכים להצביע כל פעם מחדש לביבי הם אלה שימשיכו גם לחטוף את הטלים. או הרקטות.

ולגבי הטיפשות הזאת של העולם הזה קשה להחליט אם יותר להתעצב או להתעצבן.