בימים האחרונים אני מדבר עם אלוהים , אלוהים אישי ומיוחד (כתבתי עליו בדיון הזה) ומבקש שתהיה לי התבונה לקבל את ההחלטה הנכונה בשאלה אישית גדולה שגילגלתי לפתחי. אני מרגיש שדרושים לי כל השיעורים שאספתי בשלושים ושמונה שנותיי על הכדור, כל הרגישות וההקשבה, לעצמי ולאלה שסביבי, בשביל לקבל החלטה ושתהייה זו הנכונה.
אני מאלה שמתעקש לשאול את עצמו גם שאלות גדולות. על עצמי, על חיי ועל החיים בכלל. אני מאמין שמי שעוסק כדרך קבע גם בשאלות הגדולות של החיים, מזמן לעצמו חיים עם תוכן ומשמעות גדולים יותר. אני מדגיש את המילים כדרך קבע כיוון שיש זמנים ומצבים שמאלצים אותנו לשאלות קטנות. לצורך הדוגמא, אימי ושאר מאות האלפים שנמצאים בטווח ירי רקטות מעזה, נאלצים לעסוק בימים אלה בשאלות קיומיות "קטנות". מעבר למצבים מיוחדים כמו זה, אני בדעה שעיסוק תכוף בשאלות קטנות, בדרך כלל מתוך היסח הדעת ושלא במודע, עלול לזמן חיים של פחד ובילבול.

אחד המורים היקרים שמלווים אותי בדרך יעץ לי עצה נהדרת ומחזקת, כזו שיפה לכל צומת שהיא, מקצועית, אישית או בינאישית – "לך בעקבות האהבה האמיתית. אין לה דרכים בנאליות".

לימים שקטים וטובים.