| הלקח של הפרשה --ויגש מהו יהודה? יהודה – לשון הד; קול; דיבור. הלקח הגדול של הפרשה הוא חשיבות המעשה. לעשות משהו, במקום להתקפל ולהאנח: השם יעזור. יהיה בסדר. מרים אדהאן, פסיכולוגית חרדית חשובה, מדברת על כך שהמון נשים תקועות במצבים קשים, ולא נוקפות אצבע. מחכות שהמצב ישתנה מעצמו. סובלות עם הבעל עשרים שנה בלי לומר לו מילה. איך אפשר לחיות ככה? תקומי ותעשי משהו – לא משנה מה. דברי עם מי שמציק לך. פני לעזרה. כתבי מכתב. תצטרפי לקבוצה. תשברי כוס. תשתדלי בעזרת מישהו. תתפללי. משהו! תגשי לבעיה, לא משנה מאיזה כיוון. זאת הגאולה. האחים עומדים מול יוסף, וכל אשר יאמר להם, הם עושים כדברו. תעלו לאבא שלכם – עולים. תביאו את בנימין – מביאים. גנבתם את הגביע – שותקים. עד שבא יהודה, שהוא המלכות, ויוזם עשיה. מה גורם לכל הגישה של יוסף להשתנות, לכל הקשיחות שלו להתפוגג ולהפוך לבכי גדול? "ויגש אליו יהודה" (מ"ד י"ח). יהודה ניגש, וזה מחולל פלאות. הכתוב לא מציין למי יהודה ניגש. "ויגש אליו וידבר אליו: בי אדונִי"... יהודה נואם בפני יוסף שבעה עשר פסוקים, ושמו של יוסף איננו מוזכר אפילו פעם אחת. רק "אדוני". חז"ל לומדים מזה המון דברים. אל מי ניגש יהודה? אומרים החסידים – רבי נחמן מברסלב, האדמו"ר מגור והאדמו"ר מסלונים: יהודה ניגש שלוש פעמים; שלוש אפשרויות. ויגש אליו – אל יוסף. ויגש אליו – אל ה'. ויגש אליו – אל עצמו.חז"ל מלמדים שלוש דרכים לשבור מצב שבו את מרגישה שהדין מתגבר. אין לי כבר פתרון, הכל תקוע ורק נהיה יותר גרוע, מה אני אעשה שה' לא יוכל להתאפק ויוריד עלי את כל השפע?הכי פשוט: "ויגש אליו". |