לב מחודש - סיפור רומנטי לליל סילבסטר

לצפייה במסך מלא

לב מחודש - סיפור רומנטי לליל סילבסטר

‎48

יחסים

99 תגובות יום רביעי, 31/12/08, 15:22

קולה של מזי התרונן בטלפון, כשתיארה בפניי את מסיבת הסילבסטר שתתקיים בביתה. "מסיבה פצצה, אני אומרת לך, פצצה! חודש אני מכינה את המסיבה הזאת, כל המי ומי של עולם הרפואה בארץ יהיו שם. אתה חייב לבוא!", דחקה בי, כשהיא משתמשת בכל גווני קולה הסקסיים ביותר. "אתה תתעלף כשתראה את השמלה הפיגוזית שקניתי עם גרבוני הרשת השחורים...". צחקתי. אח, מזי, מזי, כמה שהיא יודעת להצהיל את רוחי בהפתעות שהיא מנחיתה עליי, שצובעות את חיי האפורים, הרציניים, כמנתח לב– בצבעים עליזים וססגוניים, כצבעי כנפיו הקלילות של פרפר חסר דאגה בשדה גדוש פרחים...

מעולם לא יכולתי לסרב לה. בפעמים הבודדות שנאלצתי לעשות זאת, נעוו פניה בהבעת כאב של ילד, שנטלו ממנו את הצעצוע שלו, ודמעה בצבצה מעינה הירוקה, בוהקת כאיזמרגד. כן, כן, אבוא, בוודאי שאני יודע את הכתובת. בהחלט, לא אלבש את הבגדים החנונים הרגילים שלי, אקנה משהו מדליק ונועז, כדי שתוכל להתגאות בי, בחברה החדש, פרופסור טל לב-רן, מנתח הלב הכי צעיר של בית החולים הטוב ביותר במדינה. אכן, תואר מחייב, שאני לא מת עליו, אבל מוכן לחיות אתו, בתנאי שחיים אלה כוללים את מזי לצדי.

רק חודשיים של היכרות וכבר לא יכולתי בלעדיה. לא עזרו מחאות חבריי ובני משפחתי, שעדיין לא עברה שנה מאז שהתאלמנתי, ושכדאי שאחכה קצת לפני שאתמסד עם רופאה כמוני, שגם היא תהיה שקועה בעבודה, ומתי בכלל נוכל לקיים מסגרת ראויה לעידו הקטן, בן ה-5? הלא מזי היא רווקה צעירה שאין לה מושג מה זה לגדל ילד! וגבר כמוני, בן 44, זקוק למישהי עם ניסיון רב יותר.

"מזי מתאימה מאוד!", התרסתי בתקיפות כלפי כל יפי הנפש דורשי טובתי. (נודניקים!!!). "היא רופאת ילדים ויוצרת קשר מעולה אתם . אין לי ספק שהיא תדאג לזמן איכות עם עידו, בדיוק כפי שאני דואג לזה!". אם האמנתי בדבריי אלה? לא יודע. ליבי, רופאה עמיתה שעבדה לצדי, אמרה שרציתי להאמין לזה, וליבי היא אחת הנשים החכמות שאני מכיר, אז הרהרתי קצת בדבריה . לא שהיה לי יותר מדי זמן להרהר בזאת. הימים שלפני הסילבסטר בקושי הותירו לי זמן להגיע לשירותים. מקבץ של מקרי לב דחופים עשה את דרכו לשולחן הניתוחים שלי, כשאני עובד בדממה בין "מספריים!", "מספג!", ו"חוט קשירה!". ליבי, חברה נאמנה, דאגה לי תמיד לכריך וקפה אחרי כל יציאה שלי מחדר הניתוח, עייף, סחוט ומת להגיע למיטה.

בירכתי מוחי זכרתי שעלי להגיע למסיבת הסילבסטר, וכמובן מצויד כהלכה בבגדים "פיגוזיים", עוד אחד מביטוייה העולצים של מזי. אלא שב-31 בדצמבר אחרי שדאגתי להיות חופשי מתורנות, מצאתי את עצמי שוב ממשמש בתוך קרביו הפתוחים, המדממים, של חולה עם קרע באבי העורקים, כשהרופא התורן, שמעולם לא ביצע ניתוח מסוג זה, מביט בי ביראת כבוד מבעד למסכה שעל פניו.

אולם אני עצמי לא הייתי בטוח שאצליח, וכאשר הורדתי את טמפרטורת גופו של החולה, וחיברתי אותו למכונת לב-ריאה, מצאתי את עצמי מתפלל חרישית, שעוד 8 שעות, כאשר אצא מכאן, יהיה לו אבי עורקים מאוחה ומתפקד, והמסתם המלאכותי שהושתל בו במקום הטבעי, שנהרס, יעבוד כהלכה.

3 לפנות בוקר. אני יוצא מחדר ניתוח כולי זורח, ומספר לבני המשפחה המודאגים שהכול בסדר, ומתבונן בהנאה בפניהם המאושרות והנרגשות. את שבחיהם אני מבטל בהינף יד. שטויות, רק עשיתי את עבודתי.

ואז כרעם ביום בהיר הולמת בי המחשבה על מסיבת הסילבסטר של מזי. אני אץ-רץ אל הטלפון הנייד, ועליו מחכות לי 36 הודעות אס.אם.אס. אני קורא את האחרונה משעה 1:35 ולבי צונח בקרבי.

אני נוסע אל ביתי הריק . עידו אצל סבתא, והבגדים ה"פיגוזיים" שקניתי מחכים לי על הכיסא לשווא. אני צונח על המיטה בלי לטרוח להתפשט ועוצם את עיניי, אך השינה לא מגיעה. האם הייתי צריך להעביר את הניתוח למישהו אחר ולצאת בכל זאת למסיבה כדי לא לאכזב את האישה של חיי? מדוע לא הזעקתי רופא מנוסה אחר? האם ה"אגו" הארור שלי חייב להוכיח לכולם שאני , כוכב הרכש החדש של בית החולים, הוא השקעה כדאית? האם אני מעוניין באמת בזוגיות חדשה, או שכולם צודקים ואני עדיין לא מוכן? ומחשבה אחת חדה כתער שמשתלטת על האחרות: האם ייתכן שכולם צדקו, ומזי אינה האישה המתאימה לי?

צלצול בדלת קוטע את מחשבותיי. לבי מדלג על פעימה כשאני רץ לדלת במהירות שאינה מביישת את שיאן העולם למרחק של 10 מטרים. אני פותח את הדלת בתנופה עליזה לקבל את פני מזי , שבכל זאת התחרטה והבינה מה אני שווה, אבל מולי עומדת ליבי הנאמנה , ובידה כריך וקפה בכוס חד פעמית עם מכסה. "פרופסור לב-רן", היא אומרת בקולה הרך , המתנצל תמידית, " אולי תאכל משהו? כבר 24 שעות שאתה על הרגליים...."

. אני מתבונן בגזרתה הנאה, שמעולם לא ראיתי מתחת לחלוק הלבן, נועץ בה עיניים עד שהיא מסמיקה עד שורשי שערה החום, הגולש, שגם אותו מעולם לא ראיתי מבעד לכובע המנתחים הירוק, ואומר לה בזעף של פרופסור עם אגו מפותח: "נו, באמת, אין לך משהו אחר לעשות בליל סילבסטר?" . "האמת שלא....", היא עונה ונכנסת פנימה. אני סוגר את הדלת מאחוריי בשקט, ומרגיש כיצד השנה החדשה נכנסה אף היא בשקט-בשקט אל ביתי, בלי שמלה "פיגוזית", בלי מסיבה רועשת, ואני ממש מרגיש טוב עם זה.

* שמות הגיבורים הם מחווה לחבריי מהקפה: טל a ו- ידידת אמת (מזי)

* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון ( c)

דרג את התוכן: