פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
עד בוא אגדה בבשר
בהשראתך אני מקפל את העולם לתוכי בתנוחת עובר - העולם - הנהגים הממהרים לעת ערב וילדי הרחוב העזובים בברזיל נוסעי הרכבות המביטים אל האוקיינוס הנערות שבורות הלב המחכות לטלפון שיצלצל אמבולנסים צועקים חשים בני אדם צועקים חשים אבודים על פני הגלובוס כולו מביטים אל אותם שמיים, תקוות נקוות במאגרים לרגלי ההרים - כולם רוצים הביתה:
אני אוהב אותך כמו מעבורת את קו הרקיע של מנהטן אוסף את ההתהוות המתמידה להתהוות הכל נהיה אני נהיה הכל יש הופך ליש אנושי יותר ממנו ועתיד אחד מתהלך קוממיות בינות לעברים הרבים האפשריים, הרבים מספור; פורחת מעלי מנשקת כל עלה מעלי השלם סך את חלקיו בידיים מתפלאות וקדחתניות אני רואה את הכל ובתוך העפעפיים המעפעפים שלי נולדת דמעה אחת מוזיקלית ומכל מה שקיים ומכל מה שהיה יכול להיות קיים בתוכי, בתנוחת עובר - את מתיישה ונגזרת, מתייפה ונגזרת, ונפרדת, ובאה אלי.
*"מתיישה" - הופכת ליש. |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמצא עוד שניים ונעשה הומאז' ללהקה
ואני אוהב את זה שאת אוהבת את הכתיבה שלי, נסיכה. תודה
אני נורא אוהב את הטלפון העומד לצלצל הזה, או העומד לצלצל בדמיונן של נערות מחכות - -
השלם מתפזר ונאסף, זה מה שהוא עושה: השאלה היא אם אנחנו מספיק קשובים לשים לב לזה, אם יש לנו מספיק אמון ללכת עם זה.
יום אחד אני אפגוש אותך סתם במקרה בשדרה ואנשק לך את שתי הלחיים חזק חזק
מסתמן שאנחנו אחים להתמכרות, מרוה
אני אוהבת את הכתיבה שלך.
הכל נהיה אני
נהיה הכל.
היכולת להרגיש ולכתוב כך,
מופלאה בעיניי.
השלם מתפזר ונאסף אצלך בשיר הזה, בנשימות טבעיות.יוצא שנוצר פה אמון,שהקורא שלך בהקשבה מלאה לדברים שלך.
יש שורה אחת, שהייתי אולי מקצרת:
הנערות שבורות הלב המחכות לטלפון שיצלצל
הנערות שבורות הלב שמחכות...זה יספיק.
נ.
זה כל כך יפה אלון, מאושרת מי שנכתב לה שיר כזה :)
ואני(כרגיל)מתחברת לתנועה, לזרימה.כתוב מקסים ונוגע ותודה
רציתי לכתוב לחבק ולהלום, אבל ככה יצא.
אז הנה השלמת את זה לבד
אתה גם סוחט ממני כמויות של רגש עם תגובה כזאת, אמיר. לא ראיתי את ואלס עם באשיר עם האנקדוטה שלך הקפיצה אצלי את האישה הגדולה מהים בשמונה וחצי (של פליני). אנחנו מתפלאים עד כלות ומרגישים שזה שלנו, ככה זה איתן. קחאיך עלית על זה שכולם אני?
אני בדיוק מגלגל שיר חדש בראש שגם הולך בכיוון הזה, אם כי עם אפילו יותר תנופה וכח. התשוקה הזאת לדעת היא המוטיב הכי חזק בחיים שלי, באמת. הקו הכי עבה באישיות שלי. ואת באמת תרכיז נדיר של הדברים שאני אוהב. באמת. מקרה קשה (:
ואו נכון.
דמעות חצבת ממני (לא קשה, אבל זה אומר משהו)
אוהב אותך כמו מעבורת.
אחת הסצנות החזקות בואלס עם באשיר, של האישה העירומה הענקית ששוחה גב בים התיכון מול החופים העולים באש והחייל שלנו שוכב עליה, ביטנו על משולש הבריאה זרועותיו מקיפות את מותניה והוא נח כמו שאפשר רק שם.
אתה הורג אותי מאן.
תודה.
תינוק וזקן ונער, כולם עם עיניים ענקיות לבלוע עולם, כולם עם ראש מורכן ללטיפה, כולם עם זרועות ארוכות לחבק, כולם אתה, יא יצור נדיר. הרבה חיות פגשתי ביער....
:-)
איזה כיף שמישהו נכנס גם לאומנות שלי, בימים האלה. ואיזה מפרגנת שאת, ילדה - מדף לא יודע, אבל פינה קטנה בטוח. נשיקות למכביר.
אוףףף - כתבתי תגובה ארוכה שנמחקה... אז בקיצור- המילים שלך עושות לי חשק לבנות מדף שלם בספריה שלי - לספרים שלך..
ווף ווף
על זה נאמר: מייאוווווווּ...
הדמעה המוזיקלית אמיתית לגמרי. אפשר לשמוע אותה: אהבתי מאוד את המסע שאת מתארת כחווית הקריאה שלך: תודה על המילים החמות, וונדרז וומן.
בטח שאתפנה.
תודה מירוש.
קשור לשתיכן (-:
לכבוד הוא לי.שחורי כמה מרגש.....
אילו מילים יפות בחרת וכמה יפה המסע שאתה עובר בפוסט
מניכור ואובדן לאינטימיות, שייכות וחום שהכי הרגשתי דוקא בדמעה המוזיקלית.
אני לא מצליחה להבין את הפערים בך (כבר אמרתי??!)
עד שהגעת -
יצרת עולם מ"יש" ועוד "יש"
וביקרת בו ובאנוש,
ורק אחרי
את מתפנה.....
והיא/???? מעלה לעלה,
עד שנפרדת ובאה.
תתפנה ?
מירה
איזו תגובה הולמת!
מצטרפת להבחנה הלירית הזאת.
מקסים. לקחת אותי למסע..
אני בדיוק במעבר....חכי כמה ימים, יפה.
יפה.ועושה לי חשק לארוז מזוודה...
זה בדיוק בדיוק בדיוק מה שרציתי שהקורא ירגיש עם השיר הזה. שימחת אותי (-: תודה.
שיר חובק עולם
הוא מאוד גדול
תרשה לי לשבת במרפסת ולהביט עליו- כאילו הוא הדנובה
איאיאי. את בהחלט יודעת לגרום לאזרח להרגיש בנוח עם עצמו. תודה אריאדנוש.
אז תצעקי (-:
ואפשר לחבק את כולי - חלק חלק. בחיי שאפשר.
תודה פשקדית.
אתה כל כך עשוי מבן אדם שבא לצעוק אאוריקה.
צריך לקחת אותך לצייר, להקטין קצת את הרזולוציה שלך בכדי שאפשר יהיה לחבק את כולך.
חיבוק אנושי ועוטף. כי ככה עם כל ה-180 זה קצת קשה.
בבית אתעמק שוב במילים ובטח אגיב שוב.