עיקרים: מאות ישראלים מבקשים מעמד של פליט בקנדה מידי שנה. מחקר חדש מלמד, כי חתך מבקשי הבקשות הינו מכל שכבות החברה. אינה צינמן, מחברת המחקר: הפליטים המהגרים משמיצים את ישראל ופוגעים קשה בתדמיתה.

ישראלים מוצאים את דיבתה של ישראל רעה באמצעות מנגנון בקשות ההגירה לקנדה, כך ניתן ללמוד מעבודת מחקר שערכה בשנה שעברה אינה צינמן, תושבת טורנהיל וודס על תופעת ההגירה מישראל לקנדה. המחקר הוכן במסגרת עבודת גמר באוניברסיטת יורק והוא פתוח צוהר חשוב להבנת תופעת הגירת "הפליטים" מישראל.

אינה הלומדת כיום לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת יורק (לאחר תואר שני באונ' ריירסון בנושא הגירה ותואר ראשון במדע המדינה ביורק) אומרת בשיחה עם 'שלום טורונטו', כי נושא ההגירה מעניין אותה גם לאור העובדה שהיא עצמה מהגרת. בגיל 5 עלתה אינה מרוסיה לישראל ובגיל 15 עקרה שוב עם משפחתה לקנדה "מסיבות כלכליות". את ההתמקדות שלה בנושא הגירת הפליטים היא מסבירה בהשלכות של הגירה זו על תדמיתה של מדינת ישראל בקנדה ובעולם בכלל.

"ההגירה מישראל לקנדה הינה נושא פוליטי בבסיסו. אנשים, שאינם יכולים להגר בערוצים הרגילים, מחפשים דרכים אחרות כדי לקבל מעמד של תושב קבע ובקשת פליט נראית להם דרך פעולה נכונה. הבעיה מצויה בכך, שבבקשות ההגירה מבקשי מעמד הפליט מוציאים את דיבתה של ישראל רעה כדי לשכנע את הרשויות הקנדיות שחייהם נתונים בסכנה בישראל ולפיכך הם נזקקים לחסות הקנדית", אומרת אינה.

במחקר שערכה מצאה אינה, כי בין השנים 2003-7 נרשמה עלייה מתונה במספר הבקשות להגירה מישראל בסטאטוס של פליט (בהשוואה לשנים 1995-2003), והם עמדו על ממוצע שנתי של 469 בקשות. ההסבר לכך מצוי ככל הנראה במגמה של התחזקות ההגירה של יהודים ממוצא רוסי לקנדה בעקבות איניתיפאדת אל-אקצה (סתיו 2000) ומלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006). חלק מהמהגרים הגיעו לקנדה ללא מסמכים ומיד לאחר מכן הגישו בקשה לקבל מעמד של פליט.

הדיונים בעניינם של מבקשי מעמד פליט חסויים מטבע הדברים ושמותיהם אינם מתפרסמים. יחד עם זאת, הליכי הערעור לבית המשפט הפדראלי והחלטות מנגנון בקשות ההגירה לקנדה (IRB) על דחיית בקשות מאפשרים ללמוד על מאפייני התופעה, מניעיה והשלכותיה. מ- 2003 ועד 2007 הוגשו 41 ערעורים לבית המשפט הפדראלי, מתוכם 24 הוגשו ע"י יהודים ממוצא רוסי (משפחה אחת הגישה ערעור פעמיים), 6 ערבים ישראלים, 4 אינם ידועים, 2 פלסטינים, 1 אתיופית ו-1 רומניה.

בקשות ההגירה של היהודים הרוסים התבססו על טענות בדבר רדיפה דתית וסירוב לשרת בצה"ל בגלל "פשעי המלחמה" שהוא לטענתם מבצע נגד הפלסטינים בשטחים, הכוללים בין היתר "הרג של פלסטינים" ו"הריסת בתים". ישראלי נוצרי ממוצא רוסי טען, כי הוא נרדף ע"י יהודים דתיים בישראל בגלל מערכת יחסים שהייתה לו עם אישה יהודיה. ביתו נפרץ וסמלי מגן דוד צוירו על קירות הבית. הוא הדגיש בבקשה שהגיש לקבלת מעמד פליט, כי  משטרת ישראל לא עשתה דבר להגן עליו ולכן הוא פנה לקבל סעד מקנדה. אישה נוצריה אחרת טענה שהיא הותקפה בדרך לכנסיה ע"י חרדים.

אזרחים ישראלים יהודים מנמקים את בקשותיהם למעמד פליט בעיקר ב"סרבנות מצפון" לשירות בצבא וחשש לחיים נוכח סכנות הטרור ואי יכולתה של מדינת ישראל לספק ביטחון ראוי לתושביה. היחסים המורכבים בין יהודים לערבים בישראל משתקפים דרך הפריזמה של הבקשות לקבלת מעמד פליט. מספר יהודיות ממוצא רוסי טענו, כי הן היו קורבן לרדיפה בישראל בשל יחסי חברות שפיתחו עם ערבים ולגרסת וישראלי אחר המשטרה לא הושיטה לו כל סיוע כאשר הוא הותקף בגלל שהעסיק עובדים ערבים. הבקשות של ערבים ישראלים היו על רקע של חשש לחיים על רקע "כבוד המשפחה", רדיפה דתית (נוצרים) ופוליטית ומאבקים פנים עדתיים בתוך החברה המוסלמית בישראל. מוסלמי טורקי שהתחתן עם אישה יהודיה בישראל טען, שהוא מופלה לרעה מסיבות דתיות וכי קיבל איומים על חייו מחמאס. האישה רומניה טענה, שהיא הופלתה לרעה ע"י רשויות ההגירה ולא יכולה הייתה למצוא עבודה ואילו האישה האתיופית טענה שהיא סבלה מעשי התעללות מידי בעלה.  אזרח רוסי טען, כי הוא היה קורבן לאלימות של חיילים במהלך שירותו הצבאי בשל היותו הומוסקסואל.

שיעור אישור הבקשות אינו קבוע. בשנת 2005 הוא עמד על 31% ובשנים 2006 על 18% ו- 2007 על 17%. על אף זאת, הנזק לתדמיתה של ישראל קשה, קובעת אינה צינמן ומוסיפה כי המשך גל "הפליטים" מישראל יוסיף להחמיר את הבעיה. הסיפורים של "הפליטים" מישראל משמשים את התעמולה האנטי ישראלית ולעיתים נופלים על אוזניים קשורות בקרב גורמים ברשויות הקנדיות שאינם אוהדים את ישראל. אינה מקווה שהמחקר שערכה יפנה זרקור לעבר תופעה זו, שאינה אופיינית רק למהגרים מרוסיה אלא נוגעת בכל שכבות החברה בישראל על מנת לצמצם את היקפה, שמשמעותה הלכה למעשה הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה על כל המשתמע מכך.

פרשת בני הזוג סוניצקי

בני הזוג אלכסנדר וקתרינה סוניצקי, נוצרים באמונתם, היגרו לישראל מרוסיה בשנת 1993 בהתבסס על מוצאו היהודי של אביו של אלכסנדר.  בשנת 2002 הגיע אלכנסדר לקנדה כדי לטפל בהוריו שנפצעו קשה בתאונת דרכים. הוא חזר לישראל זמן לא רב לאחר מכן וטס הפעם שוב לקנדה עם אשתו. בני הזוג חידשו את אשרת התייר לתקופה נוספת של שישה חודשים ולאחריה הגישו בקשה לקבלת מעמד של פליטים בינואר 2003. בקשתם התבססה על הטענה, כי הם חוששים מרדיפה וסכנה ממשית לחייהם אם יחזרו לרוסיה או לישראל, בגלל מוצאם היהודי והארמני (רוסיה) ואמונתם הנוצרית וסירובו של אלכסנדר לשרת בשירות מילואים בצה"ל (ישראל).

ב- 30 בנובמבר 2005 נדחתה בקשתם בנימוקים הבאים: בישראל אין רדיפה של נוצרים בשל אמונתם וכן העונשים על עריקה משירות צבאי הינם בגדר הסביר (56 ימי מאסר) ואינם בגדר התאכזרות או עינוי קשה. אלכסנדר לא אמר נואש. הוא פנה שוב ביולי 2006 וביקש הערכה חוזרת של הסיכונים לחייו אם יחזור לרוסיה או לישראל. במסגרת הבדיקה סיפר אלכסנדר שהוא שרת בצבא רוסיה בשנים 1986-88 ובישראל במשך שלושה חודשים ב- 1995. לדבריו, לאחר שירות מילואים בשטחים ב- 1998 הוא הפך לסרבן מצפון נוכח הסבל לו נתון העם הפלשתיני. אשתו, כך טען, סבלה מהתמוטטות עצבים בזמן שירות המילואים.  

בקשתו של אלכסנדר נדחתה שוב, בנימוק שאין ממש בטענתו שמדובר בסרבנות מצפונית וכי צה"ל אינו פועל במדיניות מכוונת של פגיעה באזרחים בשטחים הכבושים. כמו כן, צוין כי צה"ל אינו נוקט בצעדי עונשין אכזריים נגד המשתמטים משירות צבאי, ולכן אין חשש לחייו של אלכסנדר. בית המשפט דחה אפוא את הבקשה והעביר את הטיפול למשרד לענייני הגירה.