כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    טוסט ודבש

    33 תגובות   יום חמישי, 1/1/09, 14:21


    כי להתעורר בבוקר, אני אומר לה, ולשכב עוד כמה דקות בעיניים עצומות, זה מה שאני הכי מתגעגע אליו. לשכב על המזרון שקנינו כשעברנו לבית החדש ולהרגיש את היד שלך עלי, ככה מונחת, נוגעת, אומרת אל תדאג, אני פה לידך והחמימות שעוברת ממך אלי, ככה בלי לשים לב, בלי כוונה והמיטה נהיית כזאת גדולה, כמו רפסודה ששטה בים ורק את ואני עליה... והדגים מדגדגים את כפות הרגליים והשמש מצמצמת לנו את העיניים והרוח מרגיעה כשאנו נישאים עם הזרמים אל המקומות הכי שקטים, קולות רחוקים של ילדים ושמשיות מצלות על משקאות צוננים. אני מתגעגע. אני צריך אותך שוב לידי.  

    לקום, את חייבת לקום, כי אם לא, גם אני אשכב כאן לצידך וכולם יגידו חאראם, מסכן, נשבר, שלושה שבועות החזיק מעמד ועכשיו נגמר. ואת יודעת שאני לא כזה, כי כוח אני דולה מבארות חרבים שאף אחד כמוני לא יודע לשאוב מהן ולהוציא מים מסלע אני יכול כשאת לצידי ולכן אני צריך שתקומי. שתפסיקי עם השינה המשעבדת ותקיצי ותאמרי, אהוב שלי , אני מתגעגעת לטעם של טוסט ודבש, ואחר כך תגידי, אני חייבת להפסיק עם החמאה, איזו טיפשה, איני הולכת ומצעירה ומה שלא אפסיק עכשיו ישטוף עלי כגל בעוד כמה שנים.  

    ואני אחייך אלייך, טיפשה קטנה, אכן, מה יועילו דיבורים? בי הוא האשם. ולפני שהיכרת אותי מה היית אוכלת? יוגורט עם שמיניות? טונה ופסטה פטריות? ועכשיו התעגלת וסומק על לחייך כמו שאני אוהב, דובשניה מעלת ניחוח, נו קומי, די לישון. להניק צריכה את, בן ובת, אינך יכולה ככה סתם להמשיך לישון.  

    ואחר כך אצא אל הרחבה שהפכה לי בית, חצר קידמית של ארמונך. בשעה זו של הלילה לא נראה שם איש, רק שמים צוננים נתלים על הברושים. אתרחק מן השער, ידיי בכיסים ומחשבה מטרידה תתגנב, ומה יהיה אם שוב ירד גשם? אם  הקור יסרב לסלק אצבעותיו מכפות רגליך?  אם תתעוררי ואני לא כאן?  מי יניח את ידו על עיניך וירגיע, שמחר, אולי בכל זאת מחר, תוכלי לצאת מכאן? 

     

     

    על חולשה ואהבה

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/09 11:15:

      צטט: snow6247 2009-01-09 08:37:01


      יואל,טוסט ודבש...  את הדבש הזה פגשתי רק פעם נוספת אחת בגוף הטקסט שלך ובכל זאת, לקח אותי הדבש הזה לאינספור מחוזות וכיווני מחשבה ולבסוף... מצאתי לי את קישוריי אני גם למחוזותיך אתה. 

      אז הייתי ביוון וגם ברומא, שם היווה הדבש את מזונם של האלים (אגדה יוונית מספרת שזֵאוּס, אבי האלים כולם, גוּדל על דבש), ואפילו ישנם מספר אלים במיתולוגיה היוונית אשר צוירו בדמות דבורים או בהקשר לדבש שהן מפיקות. ...... 

      וואו! איזו תגובה מלומדת וכמה אסוציאציות ממילה אחת. מדובשך ומעוקצך. בהנאה רבה.

      אקרא שוב ואגיב אליך בפרטי, כנראה.

      תודה על רוחב היריעה...

        9/1/09 08:46:
      בכדי לשמוע את השיר, לחץ על הכפתור Confirm Birth Date
        7/1/09 08:33:

      צטט: migrant bird 2009-01-06 13:43:47

      This was fucking amzing. What a great read. Do you have any idea how good you are

       

      Hey bird, your feathers seems cold out there over the ocean...

       Thanks for your kind words. I'm only  practicing my abilities for now

      Keep on reeding, it's the best gym for my posts


       

        7/1/09 08:27:

      צטט: wonders 2009-01-06 10:16:39

      גם אני שומעת את המועקה וגם את חוסר האונים.
      את התחושה הזאת שחוץ מלרצות ולשדל ולהתפלל

      אתה לא יכול לעשות כלום באמת.

      הבן שלי השתחרר לפני שבוע והוא בבית, איזו הקלה.

      הוא לחם במלחמה הקודמת, ואני לא יכולתי לנשום חודשיים כמעט.

       

      אני שומע את ההקלה עכשיו כשהוא בבית.

      ורוב הזמן אין לנו באמת אפשרות לעשות דבר. חוץ מאשר להתידד עם המועקה, להזמין אותה לסרט, לעשות איתה אמבטיה עד שתפסיק להיות זרה. זה עובד. מנסיון זה עובד.

        6/1/09 13:43:

      This was fucking amzing. What a great read. Do you have any idea how good you are

        6/1/09 10:16:

      גם אני שומעת את המועקה וגם את חוסר האונים.
      את התחושה הזאת שחוץ מלרצות ולשדל ולהתפלל

      אתה לא יכול לעשות כלום באמת.

      הבן שלי השתחרר לפני שבוע והוא בבית, איזו הקלה.

      הוא לחם במלחמה הקודמת, ואני לא יכולתי לנשום חודשיים כמעט.

       

        6/1/09 09:16:

      צטט: שמר.קומ 2009-01-05 20:38:14

       

       

      זהבדיוק העניין. הדודה ימימה הייתה המבשלת והיה לה מתכון סודי לכל מיני תבשילים מדהימים.

      אם תרצה ללמוד יותר על המותג הזה, לך ל http://en.wikipedia.org/wiki/Aunt_jemima

      מאלף ומרתק.

      אחלה לינק. תודה. היעילות שלך היתה ונשארה מעוררת השתאות

        5/1/09 20:38:

      צטט: יואל עיני 2009-01-05 17:31:26

      צטט: שמר.קומ 2009-01-05 11:55:16

      צטט: יואל עיני 2009-01-05 09:52:44

      צטט: שמר.קומ 2009-01-04 09:15:56

      אם תוסיף גם חלב וביצה אז יצא לך טוסט הרבה יותר טעים. אבל אז זה כבר יהיה פרנץ' טוסט. כוסאומו הצרפתים האלו. אנטישמים מנייאקים, אבל מה? יודעים לעשות אוכל טעים.

       שמר, בפעם הבאה שאתה באזור בזל (רחוב קטן מקביל לבזל מצפון, לא זוכר ת'שם), כנס לקפה קטן שנקרא "לולו". יש להם בדיוק את מה שאתה מחפש.

      ככה אתה מכיר אותי? בפעם הבאה שאתה באזור חולון, קפוץ אלי הביתה. אכין לך פרנץ' טוסט משודרג, עם רסק בננות ורוטב מייפל של Aunt Jemima . להתעלף.

       

      סירופ מתוק מתוק, יש לך טעם יקר ומשובח

      תמיד שאלתי את עצמי למה קראו למותג הזה "דודה ימימה".  בארה"בזה  כינוי למשרתת הכושית שמכינה ארוחות בוקר ומכבסת ותולה ובלילה האדון הלבן עושה בה מעשים. יש לך הסבר?

       

       

      זהבדיוק העניין. הדודה ימימה הייתה המבשלת והיה לה מתכון סודי לכל מיני תבשילים מדהימים.

      אם תרצה ללמוד יותר על המותג הזה, לך ל http://en.wikipedia.org/wiki/Aunt_jemima

      מאלף ומרתק.

        5/1/09 17:47:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-01-05 12:09:08

      המ...כמה יפות וחמות המילים שלך. ודחופות. 

      כאילו אתה רוצה לתקן משהו.  

      הייתה כאן כרגע הזעקה. פעם ראשונה שאני שומעת הזעקה כאן. מוזר אבל לא היה מפחיד...

       

      החיבור בין המלחמה בעזה לבין מה שבחרת לכתוב בפוסט הוא חיבור דיי מרתק. 

      איזה כיף שחזרת :) 

       

      הלו ארטישוקה...המילים שלך מחממות את ליבי. גם כי כתבת, אחרי זמן רב שלא שמעתי את הקול הצלול והברור שלך, וגם כי כמה צדקת באומרך תיקון. אני מרגיש שלכתוב זה תמיד לחבר מחדש קרעים. זה להדביק שברים עד שהכלי יכול שוב להכיל. ואחר כך יוכל לשוב ולהתפרק למרכיביו הבסיסיים. כמו מחרוזת דנ"א.

        5/1/09 17:31:

      צטט: שמר.קומ 2009-01-05 11:55:16

      צטט: יואל עיני 2009-01-05 09:52:44

      צטט: שמר.קומ 2009-01-04 09:15:56

      אם תוסיף גם חלב וביצה אז יצא לך טוסט הרבה יותר טעים. אבל אז זה כבר יהיה פרנץ' טוסט. כוסאומו הצרפתים האלו. אנטישמים מנייאקים, אבל מה? יודעים לעשות אוכל טעים.

       שמר, בפעם הבאה שאתה באזור בזל (רחוב קטן מקביל לבזל מצפון, לא זוכר ת'שם), כנס לקפה קטן שנקרא "לולו". יש להם בדיוק את מה שאתה מחפש.

      ככה אתה מכיר אותי? בפעם הבאה שאתה באזור חולון, קפוץ אלי הביתה. אכין לך פרנץ' טוסט משודרג, עם רסק בננות ורוטב מייפל של Aunt Jemima . להתעלף.

       

      סירופ מתוק מתוק, יש לך טעם יקר ומשובח

      תמיד שאלתי את עצמי למה קראו למותג הזה "דודה ימימה".  בארה"בזה  כינוי למשרתת הכושית שמכינה ארוחות בוקר ומכבסת ותולה ובלילה האדון הלבן עושה בה מעשים. יש לך הסבר?

       

        5/1/09 17:26:

      צטט: אפי גבזו 2009-01-05 10:27:19

      אני יודע?..לפני השינה..אתה יודע..מתכנס קצת ועושה כמה כפיפות בטן, פורש ידיים ומבצע פוש-אפס בודדים..סוג של התחזקות..

      זה אחלה רעיון לכתוב חוברות של נ  נח נחמ וגו'.. "אחי שלי, חזק ואמץ, יקר שלי, אמץ וחזק, אל ייאוש, למרות התלוש" וכיוב'.. - מה אתה אומר יואל? שנלך על זה?

      בששת הימים וביום כיפור היו גלויות כאלו, כמעט מוכנות, כמו שנות טובות, למשלוח לחיילים ובלבנון פסו מן הארץ

      רעיון מצויין

        5/1/09 17:25:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2009-01-05 10:06:38

      ומה לקום לעמל היום אם היום איננו מפתיע?

      ואם אומר שעמל היום יגרום לו להפתי,

      יהיה קל יותר לקום אליו?

       

      כמובן שקראתי כבר אחרת,

      בגלל התגובה ההיא.

       

      טוסט בדבש,

      הוא בדיוק הריח הנכון להתחיל בו את  עמל היום.

      קודם קוראת את התגובה ואחר כך את הפוסט? מפתיעה את

      טוסט בדבש אכן ריח נכון לפעול אך גם לחופש טוב הוא

      אולי אף יותר

        5/1/09 17:22:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2009-01-05 10:01:42

       

      צודק , חכם. מה זה משנה אתה אומר בבוקר של הסתר פנים.

      ואני ממלמלת כבר יומיים...

      שישוב בשלום... שישוב.

       

      שישובו כולם.

      בשלום.

       

      (ועכשיו אגש לקרא אותך.)

      והימים ימי הסתר פנים וחרון ועברה וזעם ואנשי ריב ומדון פשטו בארץ

      המ...כמה יפות וחמות המילים שלך. ודחופות. 

      כאילו אתה רוצה לתקן משהו.  

      הייתה כאן כרגע הזעקה. פעם ראשונה שאני שומעת הזעקה כאן. מוזר אבל לא היה מפחיד...

       

      החיבור בין המלחמה בעזה לבין מה שבחרת לכתוב בפוסט הוא חיבור דיי מרתק. 

      איזה כיף שחזרת :) 

       

        5/1/09 11:55:

      צטט: יואל עיני 2009-01-05 09:52:44

      צטט: שמר.קומ 2009-01-04 09:15:56

      אם תוסיף גם חלב וביצה אז יצא לך טוסט הרבה יותר טעים. אבל אז זה כבר יהיה פרנץ' טוסט. כוסאומו הצרפתים האלו. אנטישמים מנייאקים, אבל מה? יודעים לעשות אוכל טעים.

       שמר, בפעם הבאה שאתה באזור בזל (רחוב קטן מקביל לבזל מצפון, לא זוכר ת'שם), כנס לקפה קטן שנקרא "לולו". יש להם בדיוק את מה שאתה מחפש.

      ככה אתה מכיר אותי? בפעם הבאה שאתה באזור חולון, קפוץ אלי הביתה. אכין לך פרנץ' טוסט משודרג, עם רסק בננות ורוטב מייפל של Aunt Jemima . להתעלף.

       

        5/1/09 10:27:

      צטט: יואל עיני 2009-01-05 09:59:24

      זה נשמע כמו נ נח נחמ נחמן...

      אתה מתחזק?

      אני יודע?..לפני השינה..אתה יודע..מתכנס קצת ועושה כמה כפיפות בטן, פורש ידיים ומבצע פוש-אפס בודדים..סוג של התחזקות..

      זה אחלה רעיון לכתוב חוברות של נ  נח נחמ וגו'.. "אחי שלי, חזק ואמץ, יקר שלי, אמץ וחזק, אל ייאוש, למרות התלוש" וכיוב'.. - מה אתה אומר יואל? שנלך על זה?

      ומה לקום לעמל היום אם היום איננו מפתיע?

      ואם אומר שעמל היום יגרום לו להפתי,

      יהיה קל יותר לקום אליו?

       

      כמובן שקראתי כבר אחרת,

      בגלל התגובה ההיא.

       

      טוסט בדבש,

      הוא בדיוק הריח הנכון להתחיל בו את  עמל היום.

      צטט: יואל עיני 2009-01-04 08:34:39

      צטט: אפי גבזו 2009-01-01 14:38:02


      יואל, למה יש לי תחושת מועקה אחרי מה שכתבת?

      התחושה שלך מדוייקת. אני גורר תחושת מועקה מזה זמן. זה קשור לעזה. זה קשור לשני בנים חיילים. זה קשור לרצון העז לזבנג וגמרנו יחד עם ההכרה שזה אף פעם לא היה כך וכנראה גם לא יהיה. וזה קשור בעיקר לכאב על האנשים. אלו בצד שלנו שסובלים מחרדות ואלו מהצד שלהם (לא פופולרי להגיד) שפטישי השאול של האדס רוקעים את חייהם עד דק. אנחנו מנצחים בנוקאאוט בחרב אבל מפסידים בנקודות את נישמתנו. ובתוך כל זה נזכרתי באישה שילדה תאומים ומתה והלכתי לקבר שלה וראיתי את בעלה או את אחיה ליד תלולית העפר ונראה הי כאילו האדמה עצמה בהריון בכל פעם שמישהו מת.

       

       לכולנו כעם אחד קטן

      יש זרועות כואבות בדרום (עכשיו) ובצפון (פעם?)

      רגלינו נטועות חזק בינות עם אחר שסובל לא מעט

      כעם , כי נגזר עליו לשאת את דגל המלחמה .

       

      שמעתי אמש חייל אחד אומר:" עכשיו לא חשוב הפרט, אני נלחם למען עמי"

      אז הפרטים כואבים את מלחמתו של הכלל

      ולעיתים אף משלמים את המחיר.

       

      צודק , חכם. מה זה משנה אתה אומר בבוקר של הסתר פנים.

      ואני ממלמלת כבר יומיים...

      שישוב בשלום... שישוב.

       

      שישובו כולם.

      בשלום.

       

      (ועכשיו אגש לקרא אותך.)

       

       

       

       

        5/1/09 10:00:

      צטט: ניפי 2009-01-04 18:36:40

      צטט: יואל עיני 2009-01-04 08:38:56

      צטט: ניפי 2009-01-01 21:11:04

      אולי גם מחר ירד גשם

      וגם מחרתיים

      אבל הוא לא יירד לנצח

      משהו ישתנה כדרכו של הטבע

      ולפעמים מותר לישון קצת יותר

      מעין שנת חורף

      לפעמים אפילו צריך

      כדי לשוב ולקום...

      המחזוריות הזאת באמת מעוררת השתאות ונותנת בטחון אך מותירה אותי גם נבוך כשאני לא מצליח לרדת לעצם העניין. בשביל מה? למען מה?

       

      אתה שואל למען מה לשוב ולקום?

      אם זו השאלה,

      אני רק אזכיר לך שהפוסט שלך נכתב מתוך "בור"

      מקום חשוך שלא ברור אם רוצים ואיך בכלל יוצאים ממנו

      ועכשיו את מחזירה אלייך את השאלה

      למה באמת לצאת משם? 

       אולי כי אי אפשר אחרת?

       

        5/1/09 09:59:

      צטט: אפי גבזו 2009-01-04 11:42:39

      צטט: יואל עיני 2009-01-04 08:34:39

      צטט: אפי גבזו 2009-01-01 14:38:02


      יואל, למה יש לי תחושת מועקה אחרי מה שכתבת?

      התחושה שלך מדוייקת. אני גורר תחושת מועקה מזה זמן. זה קשור לעזה. זה קשור לשני בנים חיילים. זה קשור לרצון העז לזבנג וגמרנו יחד עם ההכרה שזה אף פעם לא היה כך וכנראה גם לא יהיה. וזה קשור בעיקר לכאב על האנשים. אלו בצד שלנו שסובלים מחרדות ואלו מהצד שלהם (לא פופולרי להגיד) שפטישי השאול של האדס רוקעים את חייהם עד דק. אנחנו מנצחים בנוקאאוט בחרב אבל מפסידים בנקודות את נישמתנו. ובתוך כל זה נזכרתי באישה שילדה תאומים ומתה והלכתי לקבר שלה וראיתי את בעלה או את אחיה ליד תלולית העפר ונראה הי כאילו האדמה עצמה בהריון בכל פעם שמישהו מת.

      אחרי ההסבר שלך זו כבר לא תחושה..זו מציאות.

      אל תתן למחשבות רעות לבקר אותך. אל תציע להם פת של לחם. גרש אותם מעליך. חייך בכח.

      שיעבור כבר הרעש הזה ולא משנה כרגע אם הוא מוצדק או לא. 

       

      זה נשמע כמו נ נח נחמ נחמן...

      אתה מתחזק?

        5/1/09 09:52:

      צטט: שמר.קומ 2009-01-04 09:15:56

      אם תוסיף גם חלב וביצה אז יצא לך טוסט הרבה יותר טעים. אבל אז זה כבר יהיה פרנץ' טוסט. כוסאומו הצרפתים האלו. אנטישמים מנייאקים, אבל מה? יודעים לעשות אוכל טעים.

       שמר, בפעם הבאה שאתה באזור בזל (רחוב קטן מקביל לבזל מצפון, לא זוכר ת'שם), כנס לקפה קטן שנקרא "לולו". יש להם בדיוק את מה שאתה מחפש.

        4/1/09 18:36:

      צטט: יואל עיני 2009-01-04 08:38:56

      צטט: ניפי 2009-01-01 21:11:04

      אולי גם מחר ירד גשם

      וגם מחרתיים

      אבל הוא לא יירד לנצח

      משהו ישתנה כדרכו של הטבע

      ולפעמים מותר לישון קצת יותר

      מעין שנת חורף

      לפעמים אפילו צריך

      כדי לשוב ולקום...

      המחזוריות הזאת באמת מעוררת השתאות ונותנת בטחון אך מותירה אותי גם נבוך כשאני לא מצליח לרדת לעצם העניין. בשביל מה? למען מה?

       

      אתה שואל למען מה לשוב ולקום?

      אם זו השאלה,

      אני רק אזכיר לך שהפוסט שלך נכתב מתוך "בור"

      מקום חשוך שלא ברור אם רוצים ואיך בכלל יוצאים ממנו

      ועכשיו את מחזירה אלייך את השאלה

      למה באמת לצאת משם? 

        4/1/09 11:42:

      צטט: יואל עיני 2009-01-04 08:34:39

      צטט: אפי גבזו 2009-01-01 14:38:02


      יואל, למה יש לי תחושת מועקה אחרי מה שכתבת?

      התחושה שלך מדוייקת. אני גורר תחושת מועקה מזה זמן. זה קשור לעזה. זה קשור לשני בנים חיילים. זה קשור לרצון העז לזבנג וגמרנו יחד עם ההכרה שזה אף פעם לא היה כך וכנראה גם לא יהיה. וזה קשור בעיקר לכאב על האנשים. אלו בצד שלנו שסובלים מחרדות ואלו מהצד שלהם (לא פופולרי להגיד) שפטישי השאול של האדס רוקעים את חייהם עד דק. אנחנו מנצחים בנוקאאוט בחרב אבל מפסידים בנקודות את נישמתנו. ובתוך כל זה נזכרתי באישה שילדה תאומים ומתה והלכתי לקבר שלה וראיתי את בעלה או את אחיה ליד תלולית העפר ונראה הי כאילו האדמה עצמה בהריון בכל פעם שמישהו מת.

      אחרי ההסבר שלך זו כבר לא תחושה..זו מציאות.

      אל תתן למחשבות רעות לבקר אותך. אל תציע להם פת של לחם. גרש אותם מעליך. חייך בכח.

      שיעבור כבר הרעש הזה ולא משנה כרגע אם הוא מוצדק או לא. 

       

        4/1/09 09:15:
      אם תוסיף גם חלב וביצה אז יצא לך טוסט הרבה יותר טעים. אבל אז זה כבר יהיה פרנץ' טוסט. כוסאומו הצרפתים האלו. אנטישמים מנייאקים, אבל מה? יודעים לעשות אוכל טעים.
        4/1/09 08:39:

      צטט: forrest gump 2009-01-02 01:05:14


      ואני חשבתי על הארץ הזו...

      מוזר

       

      את מדוייקת כמו תמיד. הארץ הזאת. בדיוק.

        4/1/09 08:38:

      צטט: ניפי 2009-01-01 21:11:04

      אולי גם מחר ירד גשם

      וגם מחרתיים

      אבל הוא לא יירד לנצח

      משהו ישתנה כדרכו של הטבע

      ולפעמים מותר לישון קצת יותר

      מעין שנת חורף

      לפעמים אפילו צריך

      כדי לשוב ולקום...

      המחזוריות הזאת באמת מעוררת השתאות ונותנת בטחון אך מותירה אותי גם נבוך כשאני לא מצליח לרדת לעצם העניין. בשביל מה? למען מה?

       

        4/1/09 08:36:

      צטט: דורין 123 2009-01-01 15:47:22

      יואל,

      מ   ק   ס  י ם אתה כותב,

      אך אנא  הגדל את הכיתוב כדי שגם חברותיך הקשישות  (אני) תוכלנה לקרוא בקלות יותר..........

      דורין הצעירה מתמיד

      תודה על המילים וברוכה המצטרפת לפינה הנטושה לאחרונה שלי.

      ניסיתי לכתוב בפונט גדול יותר וזה נראה אצלי ממש ענקי

      סליחה שאת צריכה להתאמץ בשבילי

       

        4/1/09 08:34:

      צטט: אפי גבזו 2009-01-01 14:38:02


      יואל, למה יש לי תחושת מועקה אחרי מה שכתבת?

      התחושה שלך מדוייקת. אני גורר תחושת מועקה מזה זמן. זה קשור לעזה. זה קשור לשני בנים חיילים. זה קשור לרצון העז לזבנג וגמרנו יחד עם ההכרה שזה אף פעם לא היה כך וכנראה גם לא יהיה. וזה קשור בעיקר לכאב על האנשים. אלו בצד שלנו שסובלים מחרדות ואלו מהצד שלהם (לא פופולרי להגיד) שפטישי השאול של האדס רוקעים את חייהם עד דק. אנחנו מנצחים בנוקאאוט בחרב אבל מפסידים בנקודות את נישמתנו. ובתוך כל זה נזכרתי באישה שילדה תאומים ומתה והלכתי לקבר שלה וראיתי את בעלה או את אחיה ליד תלולית העפר ונראה הי כאילו האדמה עצמה בהריון בכל פעם שמישהו מת.

        2/1/09 01:05:


      ואני חשבתי על הארץ הזו...

      מוזר

        1/1/09 21:11:

      אולי גם מחר ירד גשם

      וגם מחרתיים

      אבל הוא לא יירד לנצח

      משהו ישתנה כדרכו של הטבע

      ולפעמים מותר לישון קצת יותר

      מעין שנת חורף

      לפעמים אפילו צריך

      כדי לשוב ולקום...

        1/1/09 15:47:

      יואל,

      מ   ק   ס  י ם אתה כותב,

      אך אנא  הגדל את הכיתוב כדי שגם חברותיך הקשישות  (אני) תוכלנה לקרוא בקלות יותר..........

        1/1/09 14:38:

      יואל, למה יש לי תחושת מועקה אחרי מה שכתבת?

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין