בחיי שכתבתי פוסט!

השקעתי במחשבה(חייב איזשהו פוסט שייתן הרבה כוכבים,מעין חצי נחמה, כי זיונים בקושי תמצא כאן....)

השקעתי בתוכן(חייב משהו שה"גדולים" עדיין לא חשבו עליו.....)

השקעתי במראה(משהו שימשוך את עין הקורא(ביננו,עדיף הקוראת....))

השחלתי ציניות עדינה שנשזרה בין שורות הפוסט באלגנטיות מדהימה

הבאתי עצמי לרמות כתיבה גבוהות של סופר(מינמום טולסטוי...)

כתבתי וכתבתי וכתבתי, שורות על שורות, כל שורה בעלת משמעות ומצחיקה מקודמתה,שנונה וקולעת!

חרזתי,חיברתי, כפלתי כפלי לשון ואפילו שוררתי, כל זאת בדרך אל היעד הנכסף

ה"כוכבים" המנצנצים המחכים לבלוגר השנון(מה? באמת? ואני תמיד חשבתי שהרצון להרשים הוא סוג של חיזור, מעין "קודם מדברים על פושקין ואחר כך מגיעים ל"גועל נפש")

נשבע לכן ששלחתי את הפוסט המבריק,הנוצץ, הזכאי למינימום חמישים כוכבים

ואז מה קרה?מה שקורה בדרך כלל בעידן המתוכנת והמזורגג, שבו הפוסט נעלם לו במרחבי האינטרנט האיסופיים, משייט לו להנאתו ושואל:"האם מישהו ראה במקרה את הבעלים שלי"?

מסכן הבחור! ישב כתב לו פוסט מושקע ועכשיו תקוע בלי פוסטים ובלי כוכבים"

ואני מבקש מכם אנשים יקרים אם במקרה ראיתם פוסט מבריק,נוצץ כזה שזכאי למינימום חמישים כוכבים, קחו את הכוכבים ולי תשאירו את המטרה....