כוכב.

 

האם זה אומר שאנדי וורהול הוא אמן ריאליטי??

 

הישרדות היא דווקא דוגמא לריאליטי שרחוק מאוד מהמציאות שלנו...

נקודה מעניינת למחשבה...

תודה :)

תמיד מעניין וחכם אצלך ..

לא אוהבת ריאלטי ..

לא רואה

אבל חובבת פופ ארט ..

( עשיתי פרויקט תכשיטים בהשארת פופ ארט ..

   אולי בהזדמנות אביא אותו לכאן .. )

 

 

 

טוב להחכים .

תמיד .

 

תודה : )

 

*

סחה על הכתוב מעניין אך לא נראה לי מדוייק מי יודע מה:

מאז שהאומנות החלה את הדרך , הראליזם היה וישאר נושא הערצה לדיוק וגאונות להעתיק את החיים עצמם , אך מהר מאוד הזרמים כמו שציינת שלקחו חלק בלתי נפרד מחלק של חקר האנושות בזרמים אלה ,

הביאו תוצאות והשלכות חדשות . מהמון הספקטים .

האמירה שלך דרך העניים - של ראלטי - לבין דברים מופשטים יותר והרצון לחזור למקורות של הראליזם
היה וישאר תמיד באותה נקודת פתיחה , במיוחד אם ההשוואה שלך למשל :

בין - מלחמת העולמות : ריקוד של בריקדנס לבין - בלט מודרני . מה שנראה אבסודרדי וממש לא נכון לעשות .  לדוגמא לעשות השוואה בין קרטה לגו'ודו שזה שני סוגים שונים לגמרי ותורה אחרת לגמרי .

אם היה נכון לעשות - לקחת את הקרוב לראליזם ולחבר אותו ביחד עם האפסטרקטי יותר
ודווקא אחד שידע בזמנו לעשות את החיבור הנ"ל היה :

פרנסיס ביקון - אומן מאוד מעניין - שלקח צילומי רנטגן והביע זאת בציורים מופשטים עם יכולת תבונה
של הראליזם אם העוצמה והנכונות להוציא את זה בצורה דומה אך שונה , אחד הסרטים שנוצרו והצליחו
לעשות פרובוקציה  רצינית על נושא זה - חלק מעבודה שבצעתי בהיותי סטודנט באומנות היה , על הסרט
"טנגו אחרון בפריז"  מי שהיה הצלם היה מושפע מאוד מעבודותו של האומן פרנסיס ביקון מה שאפשר לראות בצאנות רבות בסרט .

דרך אגב - אחד הסטירות בנושא הראלתי הוא - הנקודה כי היכולת להביא את הדבר האמיתי , אלינו הבייתה
לא בדיוק הדבר האמיתי , הבחירה של האנשים יכולת העריכה ויכולת התמרון זורקת את הראליזם החוצה
ומחזירה את מה שנקרא באומנות - Rady Made  נעשה בעבר או בשפה שלנו " הכינותי מראש " של בתייה עוזיאל .  כל נושא האומנות של הפופ ארט צריך להבין יותר לעומק למה הוא בכלל היה שם וביחס
למה הוא דומה . בטח ובטח לא לראליזם . סליחה ....

הכתבה יפה הניסיון יפה - אך שווה לעשות מחקר יותר מעמיק
לפני שעושים השוואות כאלה ואחרות ..

אכלה של יום 

רן.ל

 

מעניין מאד החיבור בין הישרדות, וורהול וראושנברג. הצהוב הבוהק הזה והאש. המסחור והכימות.

עינייני וקולע

תודה על הארותייך

 

אפשר להסתכל על זה גם אחרת, האח הגדול בעיני הוא סוג של מעבדה אנושית, ניסוי בבני אדם אשר הושמו בביבר זכוכית לכל העם לראות, "ישחקו הנערים לפנינו..." והם אכן שיחקו! מבחינה פסיכולוגית מאוד מעניין לצפות באנשים ששמו את עצמם במצבים קיצוניים ולראות איך הם מתנהגים. אני תוהה אם היה חדש תחת השמש, הפרידמנים נשארו כאלו, והתחברו עם בני מינם, והבובלילים עשו אותו הדבר, את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, רעש וצילצולים וצחוקים.

לא פעם תהיתי, כמו רבים אחרים כמובן, מה הייתי עושה אילו... הייתי אני במקומם. ועם אילו מחברי הייתי כן מוכנה להיכנס לשם.

זו אומנות בדיוק כמו הרידי מייד של מרסל דושן אשר בחר לשים אסלה במוזאון כמוצג בזמנו. ודיבר על עצם הבחירה כאומנות. או עבודותיה הקיצוניות של סופי קאל. ואפילו הסרט/ הצגה "צורה לאהבה" שבו פיסלה ועיצבה סטודנטית לאומנות את בן זוגה כפרויקט סיום התואר.

הייתי בתערוכה של אנדי וורהול לפני חצי שנה בפעם ה4 וכל פעם מחדש האומנות שלו מרגשת אותי, לקחת את המוכר ולתת לו זווית חדשה.

 

הישרדות היא בידור, אפשר אולי להגיד שכל בידור הוא סוג של אומנות אבל, תוכניות ריאלטי הן פשוט סיפוק של רגש המציצנות שלנו ועוד סיבה לרכילות- אני בספק אם ישנו אדם אחד שרואה אותם בשביל המשימות.

אנחנו רואים ריאלטי כי זה מעניין (שנה שעברה הייתי רואה באידיקות טילה טקילה) זה נותן לנו לרכל ללא בושה על חיים של זרים  שמחליטים לחשוף את עצמם לעיני המצלמה. ומי לא אוהב רכילות עסיסית?

כל ה-מי-יהיה-עם-מי, מי-בוגד-במי, מי-תוקע-למי סכין בגב וכמובן מי השמינה ולמי יש גופה נאה.

 

אני לא חושבת שריאלטי הוא רע, פשוט צריך לא להיכנע לפשטות של העשיה שלו לעומת יצירה- כמו שלא צריך להציג במוזיאות רק ציורים של כתמי צבע על קנבס לבן ולוותר על ציורים עוצרי נשימה.

"מאז ומתמיד האמנות במיטבה נועדה לחקות את המציאות"

פילוסופיה במיטבה.

אחלה.

כלומר, לפי משנתך האינטליגנטית, מצלמת ווידאו היא בעצם האומן האולטימטיבי.

לחקות את המציאות. (היא עושה זאת הרבה יותר מכל אומן שתבחר בו).

וואלה, האומנים, זה מה שעשה בוטיצ'לי בוונוס או בפרימוורה, ואו שמה החיוך המסתורי של המונה ליזה, או נניח ציוריו של הרונימוס בוש, הם חיקוי מוצלח למציאות של תקופתו.

גדול, ממש מרשים, במשפט אחד דפקת את כל תורת האומנות, על משמעויותיה, פניה, מטרותיה.

וגם המציאות של קפקא, דנטה, או ספרו הזניח של בולגקוב, על ביקורו החטוף של השטן במוסקבה.

כל אלה, ועוד רבים אחרים, ממש ייחלו לפילוסוף כמוך, שיגלה לנו סוף סוף, לשם מה הם עמלו על היצירות שלהם בעצם.

ראה נא ידידי הרדוד, לא היית נוגע בך, אם משנתך המרשימה כל כך לא הייתה נבחרת לעמוד הראשון של הבלוגיה הזאת, על ידי העורכים המוכשרים של קפה דה מרקר.

וגם הסברת לנו למה בעצם העם צמא לריאליטי.

זה האמנות המתנשאת הזאת עשתה לנו, פויה עליה.

עכשיו אנחנו נראה להם, ולאומנים המתנשאים האלה, שעשו לנו סרטים כמו ה"חותם השביעי", או "זול וז'ים" נניח.

ניצור אמנות בגובה העיניים. (מושג יחסי ידידי, עיניים של גמד או ענק נניח?).

ואז הפנץ' ליין, הישרדות במקום כל הניג'ז הזה של מסרים מורכבים באומנות הקלאסית.

יחי התחת של מרינה!

נגעת בנקודות מעניינות בתחום העיצוב

האומנות והעיצוב משקפים את פני הדור.

 

"אולי הגיע הרגע להחזיר לריאליזם את מעמדו המבוקש. לעצב עם פחות תחכום ויותר ממשות, 'בגובה העיניים', ביחסי גדלים שהאדם הסכין להם"

 

לא קראו למה שאתה מחפש באהאוס.

 

חנן 

לא מבין בעיצוב / אדריכלות

סתם מנחש על סמך מגורים בבית כזה 

אבל יש הבדל בין אמנות עיליתיסטית סנובית

לבין רדידות וריקנות. אתה ודאי לא מציע שנרד

למכנה המשותף הנמוך ביותר, שכן רק הוא מובן

על ידי כל שכבות העם. תמיד היתה ותמיד תהיה

תרבות "נמוכה" פשטנית כנגד תרבות "גבוהה" קלאסית.

ואם בקלאסיקה עסקינן, הרי שצריך, לשם דוגמה,

לוותר ולבטל את הז'אנר של "מוזיקה קלאסית"

המובן רק על מתי מעט בעולם, בטל בשישים.

 כל הכבוד לצה"ל

עכשיו שבנינו במלחמה אנחנו חיבים להתפלל כל אחד בדרכו ולעודד את החילים שלנו.

"אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה אתה" !!!

 

"עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". וכל מי שקורא יגיד אמן!

יום ראשון מתופפים לשלום החיילים שלנו בסטודיו של מתופפי המדבר בדרום,

שבת שלום 

דודי

מאמר מרתק. כוכב , זה המעט שאני יכול להביע כהערכה למידע.

אמנים ידועים כשורדים הגדולים שההיסטוריה זוכרת להזכיר. גם מעצבים שהם אמנים אולי ייצטרכו להפנים זאת בלי קשר לריאליטי.

 

משה

 

"פיזור מראות על קירות חלל המגורים, או עיצוב החלל, המחיצות והקירות בחומרים שקופים יכול לספק את כמיהתנו לנראות הריאלית של שטף החיים הטבעי."

דושאן החל בזה עם "הזכוכית הגדולה"...

אל למעשה זה המצב מאז המהפכה התעשייתית, בה הושבנו בתוך קרון רכבת מול "חלון" שהאיץ את מבטנו ואת הנופים הנבטים, היום אנחנו מצואים בשלב הסופי של ההאצה!

חלון הרכבת התחלף בחלון מכונית, מטוס, חללית, טלוויזיה והיום המחשב...

זהו החלון האולטימטיבי אל תוכנית הריאליטי של חיינו בה אנו משחקים

כמו תמיד, מרתק *

 לא הבנת את הפואנטה, הפשוטה יחסית, של המחאה.

 

אתה כותב:

 

"למעשה התכנית 'הישרדות' אינה בת-תחרות עם עולם התרבות והאמנות אלא חומר גלם ליצירה האמנותית."

 

אבל בפועל אין שום ניגוד בין שני חלקי המשפט: התכנית יכולה לשמש חומר גלם ליצירה אומנותית בדיוק כמו כל פיסת מציאות אחרת, מצינור ביוב, דרך פוסט מטופש בקפה ועד פוסטר של מרלין מונרו. באותו הזמן בדיוק היא יכולה להתחרות (ובדרך כלל גם לנצח) את היצירה המקורית המקומית במאבק על משאבים שונים: למשל, על זמן שידור בפריים טיים, או על תקצוב מסלי תרבות למיניהם.

 

לדוגמה, נניח שמישהו יעשה סרט דוקומנטרי מצוין על הישרדות: סרט כזה משתמש בהישרדות כחומר גלם, אבל עדיין יאבק מולה על זמן שידור בערוץ 10 וערוץ 2. למעשה, לא יהיה כל מאבק כי לסרט הדוקומנטרי אין מראש סיכוי להיות מוקרן באיזשהו מקום חוץ מהסינמטק.

 

קפיש? 

נו באמת.

 

אמנות - הרחבת דעת

 

בידור - הסחת דעת

שינוי תמיד יכול להועיל.

העליהום שישי על תוכניות הריאליטי מפנה את האש לכוון הלא נכון. טלויזיה טובה צריכה גם לספק תוכניות כאלה וגם ליצור דרמות וסרטים שמעוררים קצת יותר מחשבה וקתרזיס. תוכניות ריאליטי מצליחות כי הן חושפות (גם אם ע"י מניפולציה) את הרגשות האנושיים הבסיסיים אהבה שנאה קנאה וכולי. התוכניות האלה נועדו לשעשע בלבד והן עושות את זה לא רע. הבעיה היא שהזכינים אינם ממלאים את חובתם והם מעדיפים להפיק רק ריאליטי.

צטער, אבל אני לא מסכים אתך הפעם. מדובר ברעליטי. זו לא תכנית מציאות סטייל "הזבוב על הקיר" אלא תוצאה של מניפולציות הפקה ו"ציאות" מתוסרטת היטב. ולא הייתי מדבר על "השרדות" באותה נשימה יחד עם וורהול בפרט ואמנות בכלל. אלה שני עולמות שונים ומנוגדים.

תרבות הריאליטי התפתחה בהקשר לצרכים של חלק די נרחב מהציבור.

עובדה.

זוהי תרבות, על פי כל ההגדרות.

ספק רב אם חלק, מתוך אותו חלק ציבור, זקוק לאיזה שהוא איזון

אמנותי או תרבותי אחר.

למה לנו לחפש או להמציא אמנות שתתאים לכולם?

ימים יגידו.

אני לא ממש מבינה גדולה בעיצוב .אבל אני יודעת מה אני אוהבת .אני רוצה עיצוב פשוט וחכם.

תוכניות ריאליטי זה אופיום להמונים.הם יחלפו מהר מאוד משום שזה לא מספק.....חייבים משהו מורכב  בעל ערך

וזה כבר סיפור של השקעה גדולה יותר....

חכם ומעשיר

נשמע מעניין ,

נראה לי כי איני יורדת לסוף דעתך.

על אף שמן, הקשר בין תוכניות הריאליטי לבין המציאות קלוש ביותר למיטב הבנתי (מודה, אין לי טלוויזיה).

אם כבר, הן יוצרות מציאות חדשה, מעין תנאי מעבדה, ומכניסים את הנבחרים לשוטט במבוך.

הצופים בוחנים, עד לאן וכיצד יגיעו העכברים. לעיתים הם עוזרים, לעיתים מכשילים.

מה שקורה שם בשרך כלל רחוק ממה שקורה במציאות.

אם תוכניות הריאליטי הן המדד אז  נראה שהציבור דווקא לא בוחר במציאות. אין זה משול להצצה לתוך מראה, אלא יותר להצצה לתוך חלום - עבור חלק, מימוש של פנטזיה, עבור אחרים, התגשמות הבלהות.

 

זה מזכיר קצת את מושג ה"סימולאקרה" (Simulacra) של בודריאר. "מושג זה מתאר את המציאות כתחליף לעולם שאיננו קיים – כהעתק ללא מקור" (וויקיפדיה, מודה). הריאליטי מדמה מציאות שאינה קיימת, הרי המציאות שונה מכפי שהיא מתנהלת על המסך. 

 

הרי המציאות, בוא נודה, אם היו מזמינים אותה לאודישן, היתה גומרת בקבוצת ה"לא עוברת מסך".  

מאז ומתמיד האמנות במיטבה נועדה לחקות את המציאות, ובכלים שלה. כלי העיצוב הם שמעבירים את הערכים היקרים ללבם של קובעי הטעם. לעומת זאת ההפגנות עלולות לטשטש את הגבול בין מושא המחאה (זכייני ערוץ הטלוויזיה) לבין "האמנים השורדים" וליצור עימות מיותר בין "הנבחרים בעיני עצמם" לבין הטעם הציבורי המנצח.

קביעה מאוד תמוהה בעיני, האמנות המודרנית, ממש לא נועדה לחקות מציאות וגם האמנות הדתית ששלטה לרוחב ואורך ההסטוריה. יש כמה תקופות באמנות שקבעו את חיקוי המציאות כמטרה.

גם לקיחת הרייטינג המפוקפק של הזכיינים ולהפוך אותו ל"טעם הציבור" תמוה בעיני.

תן לציבור אלטרנטיבה בפריים טיים ואז תופתע. תכניות "ריאליטי" נבחרו לשידור בפריים טיים

בגלל הערך המוסף שהן נותנות בהכנסות מפרסום, חסויות וSMS. לא בגלל שאין תוכן אחר שתואם לטעם הציבור.

הערה לגבי וורהול: הציור לא שלו אלא של רוי ליכטנשטיין

למה אמנות קשורה לתרבות פופולרית שמשודרת בטלויזיה?

כשפיקסו מוצג עכשיו בפריס, הקהל עומד בתור, מוסיפים שעות תצוגה לתערוכות ועדיין לא ניתן להשיג כרטיסים.

אולי הגיע הרגע להחזיר לריאליזם את מעמדו המבוקש

מה הכוונה להחזיר לריאליזם? התכניות האלו, אין כלום בינן לבין ריאליזם. בקרוב הן ימאסו על

קהל הצופים כמו שפורמטים אחרים נמאסו לפניהן.

בקשר לעיצוב, אני מסכים. עיצוב נועד לשרת טעם ולכן יש לעצב לטעם הלקוח.

האם גובה עיני הלקוח זה לראות את המציאות סביבו? אני בספק.

רוב הציבור בחר לגור בעיר, לבסתגר בקירות בהם הוא מייצר את הפנטסיה שלו.

את המציאות הוא מעדיף לראות בטלביזיה ולא מהחלון.

בדקת פעם מה הרייטינג של החדשות?

 

אני אמנם לא מעצב, אך מתרשם מתיחכום ומאמצים יחודיים להרשים בקווים מעניינים

 יותר מאשר "מריאליזם נמוך" דמוי הריאליטי.

לרדת לטעם הקהל במובן של המכנה המשותף הנמוך ביותר עלול להזנות את עולם העיצוב

 צודקת המגיבה מאשדוד- יש לנו הישרדות אמיתית להתמודד איתה בימים אלה

 

יישר כח ואיחולי שקט לכל חברינו בדרום!! 

פעמון גאוס.

בגלל זה ריאליטי.

יש סקאלה ויש ערכיות ושום תרבות צריכה זולה לא תחליף אמנות אף פעם. היא תמיד הייתה לצד האמנות ותמיד תהיה כמו שתמיד יהיה מקום לחושב.

תמשיך להסעיר סער....

אני מזהה איזה חיבור בין התרפקות על אמנות העבר,

לבין הגעגועים והרצון לאחוז בצפורניים גם את

תרבות העבר שטרנד הריאליטי די מעמעם ומטשטש

אותה לדאבון ליבם של חלק מהציבור.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל דומה שנצפה איזה

ניסיון נואש להחיות תרבות העבר ההולכת וגוועת

לנוכח גלי הריאליטי המתנפצים אל החוף.

רק שהגדרתך, סער, בפוסט "להורידה ממגדל השן המתנשא",

נשמעת לי חריפה מעט.

זרועות האמנות היו פתוחות כל העת לכל דיכפין.

"כל דיכפין ייתה ויאכל.....".

מה גם שהאמנים עצמם נחשבים לזן ענו וצנוע.

בימים אלו כתושבת אשדוד, אני עסוקה בהישרדות מסוג אחר, אמיתי.

בימים אחרים הייתי אומרת "וואו" או כל "כל הכבוד".

הרצון של האדם להתחדש ולצמוח רוחנית מוליד רעיונות חדשים

השרדות היא סימן להישרדות הלב הפועם

עוד מעט כבר יזלו הרעיונות ותתגלה האמת

 

אין עוד מלבדו

 אתה מערבב כל כך הרבה תחומים

וכל כך הרבה יוצרים

למען תוכניות שמשמעותם המיידית לבעלי הממון

היא - כמה מעט נשקיע בכמה רדוד.

הריאליטי דומה בעיני יותר לפתרונות של מלחמות שוורים

והאח הגדול

כמו מלחמות הגלדיאטורים ברומא.

איך לשלהב קהל סביב הנמוך והזול.

האמירות של וורהול חנוך לוין ואחרים הן עמוקות

ותרבותיות. שלא כמו בריאליטי לצערי.

"פיזור מראות על קירות חלל המגורים, או עיצוב החלל, המחיצות והקירות בחומרים שקופים יכול לספק את כמיהתנו לנראות הריאלית של שטף החיים הטבעי. "

 

תרגום המשפט הזה הלכה למעשה יכול להיות מעניין

אני לא רואה באופק לחץ בהזמנות לחללי מגורים שקופים

עם זאת כבר יצא לי להכיר כמה כאלו שישמחו להרים את הכפפה...

 

פלישת החומרים הפשוטים בעיצוב לטעמי כבר התחילה ממזמן וטוב שכך.

למה ? בביקורי האחרון בהולנד שמתי לב לחלונות ענק המצויים בפתח הבתים באיזורים הכפריים, זאת, ללא חומה (בטון/עץ /שיחים) כך שמי שנמצא בשטח הציבורי יכול להתבונן ללא בעיה בנעשה בבית. לטעמי זה משקף תרבות שלא חוששת ממציצים או מפושעים, מאוד מקרינה ידידות ופתיחות. 

לא נראה לי, שכל "תכניות הריאליטי",

 למינהם ניבנו כקונספט של אמן,(שבא בדרך כלל עם אמירה או שמודגשת או שמתירסה.. )

אלא, הן באות "לענות על דרישה מסויימת ועכשוית", וכשעל הדרך הן יוצרות מן "תרבות שטח" שכזו...

 משהו, שלא נחשב כאמנות אלא "כמוצר צריכה", (שאולי בעיקבותיהן תבוא לידי ביטוי איזושהי ע"י אמן כשהו)

סער.

* כוכב לכבודך...

אומנות להמונים...זה כמו סלנג לשפה...

אפשר גם זה וגם זה...

אני אוהבת את מרילין מונרו באומנות...

לא נס ליחה...יפיפיה אמיתית...אגדה!

הדס.

מרילין מונרו...הדס זיגדון.

מצטער... אך קשה לי לראות את הקשר בין "ריאליטי" לבין אמירה אומנותית מעבר ליכולת הטכנית בת-ימינו לספק יצרים מציצניים.

אין ספק שעיצוב, באותה נשימה כל יצירה, שמודע לעצמו הינו דבר שאמור לנהל דיאלוג מתמיד ומשתנה עם הסביבה ואף לייצר גרויים. אך מציצנות... לא רואה בכך כל יצירתיות

 

יפה כתבת

אני טוען שסדרות הריאליטי (לכאורה ריאליטי) הן מבויימות ברמה זו או אחרת  החל במיון המשתתפים וכלה בתפעולם. זה רק נראה מציאותי. ברור שיש חופש מסוים ל"שחקנים" בבחירת המלל וההתנהגות אבל זה לא באמת ריאליטי.

כאשר התרשמתי לראשונה...אינך מאכזב :-)

 

בענין ה"פשוט" כידוע לי, על מנת להגיע לפשטות העיצוב לרוב יש להבין את מורכבות החומר.

 

בהיותך עם היד על הדופק...מתמצא!!! מובנה ורהוט!!!

*****

 

האינטראקטיביות ושיתוף הקהל, שהופך מ"שק תפוחי אדמה", פסיבי לבמאי אקטיבי ואף שחקן במדיה באמצעות SMS וגלישה, היא נקודה חשובה נוספת.

אהבתי את מה שכתבת

אבי.

נשמע מעניין , ומה שיותר חשוב נשמע נעים...

נגמרו לי גם...

חכם,אינטיליגנטי ולעניין.

האם זהו רצון שלך לשינוי או משהו שמתגבש כזרם באמנות העיצוב?.

מעניין.  תודה על השיתוף.[נגמרו ה*-]