שנה חדשה. הבת שלי "פליטת" הטילים בבאר שבע, הבן באשקלון, וכדי לא להשתגע ואחרי שקראתי כמה סיפורים כאן החלטתי לנסות גם ולכתוב וזה מה שיצא. המצאתי סיפור. חוזרת - המצאתי! שני גברים פגשה נעמה בחודש אחד. החודש. חודש החנוכה. ויהי נס! ויהי אור! משהו בה נפתח לפתע לאחר חודשים ארוכים של הסתגרות מרצון אל תוך חיי המשפחה שלה. חודשים בהם חדלה מלעסוק בשאלות לגבי זוגיות אפשרית, "אהבה", האם ישנה אהבה או שמא זוהי מילה מומצאת, חודשים ארוכים בהם העדיפה להחליף מחשבות של פיספוס כל שהוא בשלווה יחסית, בשמחה מתונה. בחודשים האלה, חשבה רבות על הגברים אותם הכירה בשנים האחרונות ובהסתכלות אחורנית בהם, התבוננות שהייתה חסרת כעס, תרעומת או זלזול, הגיעה למסקנות חשובות שעיקרן היה: "סה"כ הכרתי אנשים נהדרים"..או, "הגברים האלה" - אין כזה דבר. כל אחד הוא עולם מופלא בזכות עצמו"
נעמה השלימה עם היותה לבדה. החיים נראו לה טובים. "לא צריך גבר כדי להיות שמחה ומאושרת"חשבה וסה"כ לא חסר לה מאומה עד אותו יום בו נכנס לחייה, באופן וירטואלי כמובן, יאיר.
יאיר היה בן גילה, פחות או יותר, אדם חכם, חם, משעשע ומבריק. השיחה איתו הייתה מיידית, מדליקה ונועזת משהו. הם קבעו להפגש והפגישה נדחתה לימים מספר בגלל נסיבות אובייקטיביות. בין לבין הוא לא הסתיר ממנה את ספקותיו לגבי הפגישה שלא התקיימה והיא התרעמה על החשדנות וחוסר האימון שלו , אך ברגע בו נפגשו, ממש באותו הרגע, נפלו הספיקות, המחשבות, החששות ושניהם פנו מיד ובשמחה להנאת המפגש. שניהם היו עסוקים בהפיכת הוירטואליה למציאות. אם באמצעות שיחה ערה, מגע פה ושם, צחוק או התחכמות, נראה היה שהם מתקדמים היטב ואולי אף יותר מכך. לקראת סיום הערב, כשנראה היה ששניהם מחוממים היטב זה על זו, ביקשה ממנו נעמה "אל תעלם לי בבקשה". הם קבעו להפגש שוב ונפרדו בנשיקה חמה.
היא חזרה לביתה עם שיר בלב , עיניים בורקות גוף דלוק והורמונים חוגגים. הוא הצית בה משהו מאד רדום וכמעט נשכח. הוא עורר את כל חושיה מחדש. בבואה לביתה, פתחה את המחשב ומיד כתבה לו שוב. הוא - ענה למחרת. היא סימסה לו שוב בערב, הוא - ענה למחרת שוב ובקצרה. החליטה לחכות ליוזמה מצידו שלא הגיעה , עוד שלושה ימים ורוחה החלה לצנוח בה והאכזבה החלה "לפרוח".
"הוא לא מעוניין" "לו היה באמת רוצה, היה יודע מה לעשות, היה מתקשר, מדבר איתי, אומר משהו."...הוא התקשר כעבור עוד כיומיים כדי לקבוע משהו שלא נקבע לשבת הקרובה ועד השבת, היא לא שמעה ממנו אף לא צפצוף מתעניין קטנטן אחד לדוגמה. למרות זאת החליטה שבשבת היא תראה אותו אם רק יתקשר בכל זאת. היא רצתה לראות אותו.
הוא לא התקשר בשבת כדי לקבוע אלא שאל דרך המייל: "מה סיכמנו להיום?".. .היא ענתה לו, התפתחה שיחה כתובה וכפי שצפוי היה לקרות הם נשארו שם, עמוק בתוך המילים הסבוכות, עמוק בתוך הוירטואליה ולא נפגשו יותר. במקום זה נכנסו לסבב של שיחות –לא-שיחות, של אי וודאות וחוסר הבנה. את הבקשה שלה ליצירת קשר הוא הבין כהשתלחות בו ואת התשובה הצינית שלו היא הבינה כסירוב פוגע. כל מה שיכול לקטוע באיבו קשר שיכול היה להיות שמח - היה שם. כלום לא היה חסר. הרבה מילים, אבני נגף, סלעים של ממש. "מי יודע מה הוא מבין מהמיילים שלי ומי יודע אם אני מבינה את כוונתו. "חשבה. בשלב מסויים הבינה שכך זה לא יכול להמשך וביקשה ממנו להתקשר אליה ברגע שיירגע. הוא לא התקשר. הוא פשוט לא התקשר יותר.
"הוא כנראה התעייף "– חשבה נעמה. ובכל זאת שלחה לו מדי פעם מסר קצר במייל, משהו שיבהיר לו שהיא חושבת עליו, שהיא מעוניינת בו. היא עדיין ניסתה לחבר בינהם מחדש. היא רק כתבה לו. חששה להתקשר אליו. "הוא חייב להבין. לא יתכן שאיננו מבין הוא הרי חכם בטירוף"...אך הוא - ענה למסריה כמו תמיד במתיקות ובקיצור. כאילו לא הבין או כאילו לא רצה.
היא הבינה בצער שזה לא יקרה. כן, בצער. כי מעבר לשיחות, למגעים, לנוחות שפרצה בינהם באופן מיידי, הוא באמת מצא חן בעיניה והיא בפירוש רצתה בו. בהומור שלו, בחכמה שלו, בתשוקה שלו, בחיבתו. בכל מה שהצליחה להבחין באותו הערב וגם במה שלא נראה אך היה ברור שנמצא.
וממש אז, תוך כדי הניסיונות הנוספים שלא צלחו לה איתו, הכירה את הגבר השני. כמו שנאמר: "צרות" מגיעות בצרורות. או, "עם האוכל בא התיאבון". ולא משנה איזה פתגם יתאים למפגש עם איתי, הוא - כן רצה בה. ועוד איך רצה. הוא לא הסתיר זאת, לא חיכה אף לא רגע מיותר אחד כדי לומר לה שהוא רוצה בה, איך הוא רוצה בה, מדוע ומתי. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה וידע לבטא זאת. "מדהים" חשבה. "שני הפכים בחודש אחד" איתי היה חמוד אמיתי ואפילו משעשע. לרגע אף אמרה לעצמה "תפסיקי לחשוב יותר מדי", תזרמי, אולי יצא מזה משהו טוב" אך משהו עצר בעדה.בעזרתו היא הבינה שהיא לא מוכנה לקשר זוגי ומחייב של ממש. בוודאי לא כפי שהוא ראה קשר זוגי. הצהרותיו העמידו אותה מיד מול תמונה של קשר זוגי מלא והיא הבינה שהקצב שלו מאיים עליה, שהיא צריכה התקרבות רכה, חסרת תכניות, תכנונים, בלי לדעת מראש מה יילד יום או לילה. הרגישה חוסר נוחות מול הנחישות שלו וחששה שהוא מעוניין יותר בסטטוס שיווצר בינהם מאשר בה. היא לא שיחקה איתו, סיפרה לו מיד, הוא המשיך לחפש לו "אשה" והיא חזרה אחורנית בזמן לרגע הבודד בו נמצאה עד לפגישתה הראשונה עם יאיר.
"אלוהים, מה נגמר איתך" חשבה בתסכול, בינה לבינה. את פוגשת מישהו, נדלקת עליו כמו אבוקה, מבינה שחיית חודשים שלמים בניוטרל ושאת כן צריכה "יחסי גומלין" עם בן זוג. מחליטה לצאת מחיי הפרישות, פוגשת , לכן, גבר שני שהוא ההיפוך הגמור לראשון ונסוגה?" ומה את עושה עכשיו? איך תכבי את האבוקה? נס חנוכה הפוך את צריכה והוא פחות אפשרי מנס חנוכה המקורי"...מה קרה כאן? מדוע זה לא עבד? מה צריך שיקרה עוד אחרי פגישה שכזו כדי שיהיה לזה המשך...איפה טעית? מה צריך שיקרה כדי שלא תחששי מגבר שנראה מעוניין בך? איך יתכן שאת עוברת עוד סילבסטר בלי להתנשק עם מישהו...אוח, וכמה שהיית כבר רוצה להתנשק עם מישהו שאיננו זר יותר, עם מישהו שנשאר" המחשבות מאנו לעזוב.
נעמה המשיכה להתגעגע ליאיר, המשיכה לרצות בו אך חדלה לכתוב לו. השקט שהוא הפגין עמד בניגוד צועק לפגישה בינהם. נעמה סרבה לעסוק בשאלה "מדוע הוא לא התקשר יותר" סרבה להמציא את התשובות שלו וניסתה לתת לעצמה הסבר מניח את הדעת להיכרות שסרבה "להתרומם". "וירטואליה ואמונה" - החליטה. כשכך מתחיל הקשר וכאשר הוא ממשיך רק בוירטואליה, אין לו סיכוי להתעופף. למחשב כוח כבידה משמעותי. הוירטואליה יוצרת חוסר בהירות, חוסר הבנה, מעתיקה את האינטימיות שנבנית בנס לתוך עולם שאין בו אף לא מיליגרם בודד של אינטימיות אמיתית...ומה שנראה כאינטימיות וירטואלית אין הוא אלא שקר.
נעמה ראתה את יאיר, הרגישה אותו בשר ודם ומיד האמינה שזה אפשרי . האם יתכן שהוא לא האמין? האם יתכן שניסיונות הוירטואליים שהיו לו עד כה גזלו כל אמונה לגבי מציאות אפשרית?. האם יתכן שהיה זקוק יותר ממני ל"הוכחות"? מתוך התסכול שאפף אותה ועם הימים הבאים החליטה שאין היא יוצרת יותר שום קשר דרך הוירטואליה. לעולם לא. עם אף אחד. הוירטואליה - אין היא אלא שקר גס. הרוצח השקט לחיבור אמיתי רך ומתמסר במציאות. הוירטואליה משאירה אותך לבחוש ולטחון בתוך שיחות ה"למה לא" ואין היא מספקת סיבות של "למה כן". הוירטואליה שומרת ומזינה את חוסר האמונה שלך בקשר חדש ואת חוסר האמון שלך בבני אדם. יצירת קשר דרך הוירטואליה מנפקת הרבה מאד נקודות חלשות ואין לה היכולת ליצור נקודות חזקות. הוירטואליה, שהיא הסח דעת , הסח החיים, הקשר הוירטואלי משאיר אותך עם עצמך והמחשבות ההרסניות שלך. אתה חי את מחשבותיך במקום את הויברציה הדו כיוונית שנוצרת עם בן אדם. הוירטואליה איננה מסוגלת להכנס לאותו המקום אליו הכניסה נעמה את יאיר אחרי פגישה מציאותית אחת של שתי זוגות עיניים מחייכות, 4 כפות ידיים, 2 קולות עם אינטונציה מרוגשת ו...חיים סביב . למקום חסר מחשבות הרסניות ומלא בלא יותר מאשר - מציאות.
|