כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    מאה מטר בקו אווירי

    15 תגובות   יום שישי , 2/1/09, 07:08

    אתמול בשעת בוקר שקטה באשדוד נשמעה אזעקה עולה וירדת, שמשמעותה עוד ארבעים וחמש שניות צריך להיות במקום מוגן.

    אצלנו הוחלט שהמסדרון במרכז הדירה הוא מקום מספיק מוגן ואליו נגיע בעת הצורך, במקום לרדת למקלט מתחת לפני האדמה.  

    חיש מהר מצאנו את עצמנו, שני בוגרים ושלושה זאטוטים, מרוכזים בצפיפות ב"חלל המוגן".

    לפני האזעקה הזו החלטנו להיכנס לשגרה, מתקונת לשמירה על מצב הרוח, לשבירת מצב חוסר האונים ולהמתנה, כאילו לגודו. כל אחד מבני המשפחה לקח על עצמו תפקיד לנקות ולצחצח את כל פינות הבית. אחרי 45 שניות ועוד קצת, ציפינו לשמוע בום עמום ומרוחק, אבל זמן קצר לאחר מכן נשמע  

    בבווווםם!  

    גדול מאוד וממש קרוב. קול נפץ אדיר כפול שניים, מיד עם הבום נותק החשמל, הסלולור קרס וגם הטלפון קרטע לסרוגין. טיל גראד או שמא קטיושה פגעה בקרבת מקום, ממש בקרבת מקום.

    השקט, שהשתרר עם סילוק סממני ורעש הטכנולוגיה, הבליט את קולות הרחוב, סירנות עולות ויורדות של ניידות חירום נשמעו מתקרבות לסביבה הקרובה.  קולות של שכנים נשמעו בבירור, כל שכן והערכתו, איפה הייתה הנפילה. מאה מטר בקו אווירי מהמקום המוגן של משפחתי, מתברר שקומה עליונה של בניין בן שמונה קומות עצרה את הטיל במעופו ונהרסה לחלוטין.

    מאה מטרים, ממש רחוב וחצי קטן מביתנו, זה היה ממש קרוב, קרוב מאוד.

    לאט לאט חזרו החיים למסלולם, לא ממש, שיחות עם שכנים פחדים ישנים וחרדות חדשות נמהלו בקולותינו. החשמל ועימו אינספור שיחות טלפון סייעו להתחיל בספירת מלאי איפה כולם, מי חרד, מי פונה, מי זקוק לעידוד, ברור כולנו, אבל מי יותר. ערוצי התקשורת במירוץ אחרי השידור הישיר מהשטח מדווחים ומראים את הנזק ואת ה"מזל": הדירה הייתה ריקה, שאר הדיירים בבניין צייתו להוראות ונכנסו לחללים מוגנים, בדרך כלל חדר המדרגות וכך אירוע עם פוטנציאל אסוני הסתיים בחרדה גוברת ואנדרטה לטיפשות האנושית. הטיפשות, שאיבדה את היכולת לדבר.

    לאחר שנרגעו הרוחות חזרנו להחלטה העיקשת לחזור לשגרה ולהמשיך בניקיונות, בכל אופן החיים צריכים לחזור למסלולם.

    תוך כדי ערכנו חשיבה מחודשת, לא לפני שבערב אזעקה נוספת פילחה את האוויר באשדוד, והחלטנו בפעם הבאה לעשות מעשה ולרדת למקלט של ממש, מקלט מתחת לפני האדמה.

    כך פגיעה ישירה בבניין מגורים במרחק של מאה מטר בקו אווירי שינתה את מצב הרוח הרוגע בדרך כלל למצב הישרדותי.

    אבל סדר וניקיון צריכים להישמר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: eiphil 2009-01-07 18:19:13

      מיכאל חבר יקר...

      התרגשתי לקרא את הפוסט שלך ואף הצלחתי לחוש את הדאגה בין המילים שלך.

      כן, גם אני ומשפחתי ושאר תושבי הישוב בו אני מתגוררת הפכנו ליעד מטווח.

      אין זה קל לחיות בתחושה שאוטוטו תהיה צפירה. אין זה קל לקפוץ במקום כששומעים דלת נטרקת בחזקה או כל צליל פתאומי אחר. אין זה קל להקשיב למוזיקה ו/או לחדשות ולהנמיך את הווליום באופן קבוע כי נדמה לך ששמעת אזעקה ואותו הדבר לגבי המים במקלחת... ולבסוף אנו עוד אומרים ש..."אני דווקא רגוע/ה" בלתי החלטי

      כל דבר שנראה טריוויאלי הופך להיות בן לוויה לספק, לחשש, לדאגה בעיקר לבני המשפחה.

      ומנגד המטרה החשובה אשר לשמה יצא צה"ל למבצע.היום שוחחתי עם חבר אשר מתגורר סמוך לגבול הוא חי מציאות מטורפת בת שמונה שנים. משפחתו, ילדיו ונכדיו חוששים להגיע מפאת הסיכון הכרוך בכך... לכן  על מנת לשנות זאת ועשרות אלפי סיפורים אישיים אחרים ,  כולנו בעצם חזית אחת אמנם ערפית אך חשובה לאין שיעור.  
      אני מאחלת לך למשפחתך ולכל החזית הערפית הדרומית (ובכלל) שיבואו ימים של שקט במהרה ושחיילנו ישובו הבייתה כל אחד לחיק משפחתו היקרה.

       

       

      נכון, כל צליל ברקע מחסיר פעימה.

      אין ספק זו מציאות מטורפת הנמשכת יותר מידי זמן.

       

      תקווה שנחזור מהר למציאות אחרת שקטה יותר.

        7/1/09 18:19:

      מיכאל חבר יקר...

      התרגשתי לקרא את הפוסט שלך ואף הצלחתי לחוש את הדאגה בין המילים שלך.

      כן, גם אני ומשפחתי ושאר תושבי הישוב בו אני מתגוררת הפכנו ליעד מטווח.

      אין זה קל לחיות בתחושה שאוטוטו תהיה צפירה. אין זה קל לקפוץ במקום כששומעים דלת נטרקת בחזקה או כל צליל פתאומי אחר. אין זה קל להקשיב למוזיקה ו/או לחדשות ולהנמיך את הווליום באופן קבוע כי נדמה לך ששמעת אזעקה ואותו הדבר לגבי המים במקלחת... ולבסוף אנו עוד אומרים ש..."אני דווקא רגוע/ה" בלתי החלטי

      כל דבר שנראה טריוויאלי הופך להיות בן לוויה לספק, לחשש, לדאגה בעיקר לבני המשפחה.

      ומנגד המטרה החשובה אשר לשמה יצא צה"ל למבצע.היום שוחחתי עם חבר אשר מתגורר סמוך לגבול הוא חי מציאות מטורפת בת שמונה שנים. משפחתו, ילדיו ונכדיו חוששים להגיע מפאת הסיכון הכרוך בכך... לכן  על מנת לשנות זאת ועשרות אלפי סיפורים אישיים אחרים ,  כולנו בעצם חזית אחת אמנם ערפית אך חשובה לאין שיעור.  
      אני מאחלת לך למשפחתך ולכל החזית הערפית הדרומית (ובכלל) שיבואו ימים של שקט במהרה ושחיילנו ישובו הבייתה כל אחד לחיק משפחתו היקרה.

      צטט: מיכאל 1 2009-01-02 21:29:54

      מיכאל יקר,

      חושב עליכם המון ומתפלל שהכל יסתיים כבר בטוב.

      שגרת כוננות כזאת שדברת עליה, חיובית מאד. טוב שגם לילדים תהיה תעסוקה (להסחת דעתם),

      העיקר שיהיו בקרבת מרחב מוגן או מקלט.

      רק חיזקו ואימצו !!!

      כוכב למזל !

      *

       

      תודה.

      הוחלט על מקלט, וכבר הבוקר השתמשנו בו.

        2/1/09 21:29:

      מיכאל יקר,

      חושב עליכם המון ומתפלל שהכל יסתיים כבר בטוב.

      שגרת כוננות כזאת שדברת עליה, חיובית מאד. טוב שגם לילדים תהיה תעסוקה (להסחת דעתם),

      העיקר שיהיו בקרבת מרחב מוגן או מקלט.

      רק חיזקו ואימצו !!!

      כוכב למזל !

      *

      צטט: מורית רוזן 2009-01-02 17:30:42

      אני חושבת שמאז שאותה משפחה ירדה במדרגות וכך ניצלה, מקפידים להדגים בכל טיל שפוגע איך ההקפדה על ההוראות של פיקוד העורף מצילה חיים. כנראה שאחרים גם השתכנעו מה"כמעט ונפגע" הזה...

       

      העניין עם הנקיונות מוכר גם לי.

      התעוררתי הבוקר אחרי הלילה השקט יחסית, ב-6:00, כשנגמר הגל השקט והתחיל הרדיו

      נתקפתי בצורך לנקות ולסדר

      כלים, כביסה, כל מה שהיה אפשר כדי להרגיש קצת שגרה

       

      אולי זה הצורך בקינון שמגיע מתוך האיום על הבית... מעניין לבדוק

       

       

       

      ישראלים והקפדה על הוראות, בדרך כלל אין קשר.

      נקודת אור = יכול להיות שיש עוד תקוה לחזור לשגרה ולהקפיד קצת יותר על הוראות.

      צטט: solix73 2009-01-02 15:38:59


      נשמעה אזעקה עולה וירדת

       

      זה כבר טוב

       

       


      עולה ויורדת, אבל עמומה.
        2/1/09 17:30:

      אני חושבת שמאז שאותה משפחה ירדה במדרגות וכך ניצלה, מקפידים להדגים בכל טיל שפוגע איך ההקפדה על ההוראות של פיקוד העורף מצילה חיים. כנראה שאחרים גם השתכנעו מה"כמעט ונפגע" הזה...

       

      העניין עם הנקיונות מוכר גם לי.

      התעוררתי הבוקר אחרי הלילה השקט יחסית, ב-6:00, כשנגמר הגל השקט והתחיל הרדיו

      נתקפתי בצורך לנקות ולסדר

      כלים, כביסה, כל מה שהיה אפשר כדי להרגיש קצת שגרה

       

      אולי זה הצורך בקינון שמגיע מתוך האיום על הבית... מעניין לבדוק

       

        2/1/09 17:10:
      מחזק את ידיכם.
        2/1/09 16:02:


      מכאל,

      חיזקו ואמצו!

        2/1/09 15:38:


      נשמעה אזעקה עולה וירדת

       

      זה כבר טוב

      צטט: שושי פולטין 2009-01-02 14:22:57


      למיכאל,

      אני מבינה את החוויה הקשה שעברתם,

      והמשפט המתייחס לסדר והשמירה על הניקיון, חשוב דווקא בגלל החשיבות להמשיך ב'שגרה'

      אני זוכרת שבמלחמת המפרץ בישלתי/אפיתי כפי שמעולם לא עשיתי לפני/אחרי

      זה עזר לי להרגע.

      חיזקו!!!

      שבת שקטה.

      שושי

       

      היי שושי,

      מרוב עמלנות, הילדים מרגישים, כמעט, בחופש.

      צטט: tamyp 2009-01-02 11:48:21


      אתה מספר בעצם את מה שכולנו מרגישים.

      עד שלא מגיע אלינו ממש קרוב אנחנו בוחרים בחירות שונות.

      שמרו על עצמכם.

      באמת המקלט בטוח יותר ממרחב באמצע הדירה.

      מה שמגיע לאשדוד זה טיל גרד כמבחינת יכולת ההרס

       הוא רב יותר טל אחר תוצרת בית.

      שנה אזרחית טובה ובהמשך שקטה.

      תמי

       

      תמי,

      תודה ושנה אזרחית טובה.
        2/1/09 14:22:


      למיכאל,

      אני מבינה את החוויה הקשה שעברתם,

      והמשפט המתייחס לסדר והשמירה על הניקיון, חשוב דווקא בגלל החשיבות להמשיך ב'שגרה'

      אני זוכרת שבמלחמת המפרץ בישלתי/אפיתי כפי שמעולם לא עשיתי לפני/אחרי

      זה עזר לי להרגע.

      חיזקו!!!

      שבת שקטה.

      שושי

        2/1/09 11:48:


      אתה מספר בעצם את מה שכולנו מרגישים.

      עד שלא מגיע אלינו ממש קרוב אנחנו בוחרים בחירות שונות.

      שמרו על עצמכם.

      באמת המקלט בטוח יותר ממרחב באמצע הדירה.

      מה שמגיע לאשדוד זה טיל גרד כמבחינת יכולת ההרס

       הוא רב יותר טל אחר תוצרת בית.

      שנה אזרחית טובה ובהמשך שקטה.

      תמי


      פוסט מקסים! הבום נראה ממש אותנטי!