בסביבות 2:00 לפנות בוקר התעוררתי מחלום מוזר על קוברלות במנוסה מסקייטבורדים מעופפים. הגב שלי מגרד בצורה קיצונית. מכיוון שהתפלשות קצרה בשטיח לא עשתה את העבודה, משום מה, נאלצתי להעיר את הבחור החביב שישן בחדר הסמוך.

-          "אתה יכול לגרד לי בגב?" לחשתי באזנו. קיוויתי שהוא יגרד מתוך שינה, ואז לא יכעס עלי בבוקר שלמחרת.

-          "מממממ... תני לישון.." אאארררגגג מגרד לי בגב איימים!! חייבת לגרד אאאגגגגרררחחח... אוף! מה הולך שם מאחורה? בשם כל האיזבולטורים, מה קורה פה? בחיים לא גירד לי ככה. זה כבר לא כיף!

-          "ייייוו! אתה חייב לגרד לי בגב בן אדם!" הבחור החביב קפץ למצב עמידה על המיטה ולפני שהבנתי שכנראה עשיתי טעות איומה, יד שמאל שלו היתה מונחת על גרוני באופן כזה שהרגשתי שאם אני זזה סנטימטר ימינה זה כבר יהיה בלי הראש.

-          "צעקתי, מה? אופס, טעות. אפשר לעזוב לי את הצוואר, איי קום אין פיס, באמת, סליחה, לא התכוונתי. בלתי נשלט. סליחה. לגרד? בגב? בבקשההההה!!!"

-          "את לא נורמאלית, יאללה שלך הלחצת אותי כהוגן. עופי לי מהחדר. בואי הנה מעצבנת!" למזלי באותה מהירות שבה הבחור החביב מתעצבן, הוא גם חוזר לנורמה. כמו הפטיש בלונה פארק שאמור לבדוק כמה אתה גב-גבר, עם ה"דינג" שבסוף.

-          "וואו זה טוב, אח שלו, אתה צריך להיות מגרד מקצועי. תודה."

-          "קוברלה, שאלת את עצמך פעם למה כל כך מגרד לך הגב בזמן האחרון?"

-          "לא... למה?"

-          "לא יודע, יש לגב שלך מבנה קצת מוזר. אני מרגיש שאני מגרד כל מיני בליטות לאורך עמוד השדרה. או שאת לא אוכלת מספיק או ש..."

-          "היי! עזוב את החולצה, לא יפה!"

-          "קוברלה? מתי בפעם האחרונה הסתכלת על הגב שלך?"

-          "לא נראה לך שקצת קשה למישהו להסתכל על הגב שלו עצמו?" משום מה אחרי שאמרתי את זה  התגנבה לה ההרגשה הנלוזה שבאה בעיקר אחרי שמתרצים תירוץ.

-          "קוברלה, את צריכה לראות את זה" והוא סובב את גבי אל המראה הסגלגלה והרים לי את החולצה.

-          "בשם אבו קורקור הקדוש! מה קורה לי בגב???" בדיוק מהקו של עמוד השדרה בלטו להן בנחת פירמידות מתומנות וחומות, בעלות מרקם שמזכיר משהו בין שריון של צב לקרניים של אייל. היו שם שבע פירמידות כאלה, חלק בולטות יותר, חלק פחות. עמדתי עם גבי אל המראה ובהיתי בהן.

-          "אני לא מאמינה. אני חייבת לדבר עם אוליינפט. הוא ידע מה לעשות. אני עומדת למווווות!!"

-          "לא נראה לי שאת עומדת למות. ואם כבר צמחו כאלה, לא מתפלא שזה דווקא עלייך... בכל מקרה, נראה שהן עוד בתהליך צמיחה. העור שמסביב נראה אדום ומגורה, כנראה בגלל זה מגרד לך כל כך. אני מעריך שזה יעבור לך בקרוב."

-          "יעבור? נראה אותך מסתובב עם פירמידות על הגב! יופי. עכשיו בנוסף לטפרים מלאי האדמה שאני לא מצליחה לנקות, צמחו לי קרניים על הגב. מה קורה פה??"

-          "איזה אדמה?" הבחור החביב בחן את הטפרים שלי. "ואללה. באמת יש לך משהו שחור מתחת לציפורניים. ממתי זה?"

-          "טפרים. לא ציפורניים. ישבתי לפני יומיים בסלון עם אוליינפט, דגנים בטעם מייפל, חטיפה של אבו קורקור הקדוש, תמונה שלו בעיתון, התעלפתי, התעוררתי, דגנים היו מפוזרים מכל עבר והטפרים שלי היו שחורים"

-          "זו את שטינפת את הסלון ולא ניקית אחרייך? אני כבר יומיים שומע קולות מעיכה קראנצ'יים בכל פעם שאני מתיישב על הספה! קוברלה את כזו מטונפת לפעמים!"

-          "אבו קורקור הקדוש! נראה לי שעליתי פה על משהו! אני חייבת לדבר עם אוליינפט... "

-          "קוברלה, אני לא מבין חצי ממה שאת מקרקרת... אני צריך לדבר עם אוליינפט שיפסיק לדחוף לך שטויות למוח...מה הקשר בין הדגנים לציפורניים שלך?"

-          "וואו. תודה! עשית לי את היום. או הלילה. או הלפנות בוקר" טסתי החוצה מהחדר, ודילגתי במעלה המדרגות לכיוון עליית הגג. מקום משכנו של אוליינפט.