חיים שלמים עוברים, אנשים נולדים,מתים,מתקדמים,יוצרים,מתחתנים,מתגרשים,נהנים... ואני? אני שם,אבל תמיד ליד...תמיד קצת מחוץ להכל,מסתכלת מהצד מנסה להרגיש חלק מהעולם אבל תמיד מרגישה שלא בידיוק...עוד קצת וגם אני אהיה חלק מזה,נוגעת-לא נוגעת....
אני יפה - אבל לא ממש חכמה - אבל יש יותר חמודה - מאוד! אבל לא כמוכן מצליחה - רק כשכולם מסביב נכשלים
רוצה פעם אחת,פעם בחיים להרגיש מישהי!,אתם יודעים,כזאת ששווה משהו,כזאת שמסתכלים עליה ורוצים להיות במקומה!!!! איך זה שכולם מסביב נותנים פידבקים,מעריכים, לפעמים אפילו מעריצים ,אבל אני ...בשלי... לא באמת מאמינה,או אולי לא באמת רוצה להאמין אז בשביל מה אני צריכה את זה? ואולי בכלל עדיף לא להיות בכלל מאשר להיות כ"כ קרוב..??
מישהו אמר יותר טוב כלום מכמעט???
|