כששמעתי בתחילת השבוע שתוך כמה ימים אצטרך לנסוע לכנס בבאר שבע נכנסתי לחרדות קשות. כמה מתאים לי לנסות להדחף בכוח לבלגאן שמתקיים במקום אחר. בסופו של דבר לאור המצב הכנס בוטל ואני נשארתי כאן. לא ממש משמח אותי לראות בפייסבוק אנשים שכותבים בסטטוס שלהם "להכנס בהם" וכיוצא בזה. בלי קשר לדעות פוליטיות, כמה שיותר ניכנס בהם ככה נאבד יותר חיי אדם, לא רק של ערבים אלא גם של יהודים. לא ממש מסתדר עם התפיסה של קדושת חיי אדם ביהדות. מצחיק לחשוב שבנעוריי האמנתי באמת ובתמים שיהודים וערבים עוד יחיו בשלום בארץ המובטחת. היום אני חושבת שזה יכול לקרות בכל מקום אחר, רק לא כאן. כאן זה אפשרי אבל רק בקטנה, פה ושם. לא מעבר לזה, לא כדרך חיים של כולנו. כשהגעתי לאמסטרדם וראיתי איך יהודים וערבים חיים יחד חשבתי שאני צופה בלייב בחזון אחרית הימים. מדהים לראות איך כשאין אדמה לריב עליה, הכל נראה אחרת. לבי יוצא אל האנשים שמשלמים בחייהם או במותם על כך שנכחו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, יהודים או ערבים, חיילים או אזרחים, מבוגרים או ילדים. לכבוד השנה האזרחית החדשה אני מאחלת לכולנו שכל הבלגאן הזה יסתיים כמה שיותר מהר ושנחזור להתעסק במערכת בחירות רדומה, בעונה החדשה של הישרדות ובקיטורים תמידיים על מזג האויר. |