כמה שאתם יכולים.

תעשו אפילו את הצעד הראשון- להודות בפני עצמכם מתי אתם שותקים מול עוול מתוך פחד או פחדנות.

או עצלות. שהיא הרבה יותר גרועה מפחד. אין לה תכלית הישרדותית.

תפחדו פחות לאבד את מקום העבודה שלכם. לאבד חברים לא מוסריים שכולם שותקים לזבאליות שלהם אל אחרים כי הם אחוקים או דומיננטיים מפחידים מדי או שניהם.

אל תפחדו לאבד שומדבר. חוץ מאת העקרונות שלכם. וגם בהם אל תתאהבו. אל תיתלו.

עקרונות אינם קבוצת כדורגל שאוהדים בכל מצב. אינם בינכם בכורכם שאוהבים ללא תנאי. החזיקו בהם בעיקשות מעוררת כבוד כל עוד לא הוכחתם כטועים.

אם יש משהו שבאמת אסור לאבד זה את הגמישות המחשבתית והספקנות התמידית.

אבל אל תהיהו טיפשים. אל תזנקו לסיטואציות בה אתם יכולים לקבל דקירה.

בשביל זה יש משטרה שלא עושה כלום.

היו לוחמי צדק ערמומיים. בעבודה למשל בטחו את עצמכם ע"י פניה בצורה אנונימית. אל תהססו להיות WHISTLE BLOWERS אך בידקו מקרי עבר ואיך לנצל את מבנה וחוקי המערכת לטובתכם. כל אורגניזם שומר קודם כל על עצמו. אני מחפש לוחמים, לא שאהידים.

תתחילו לעשות. תתחילו להגיב. נועו לאיטכם בסקאלה בין כבשים ללוחמים.

אין בושה בלפחד. יש בושה בלהכחיש את הפחד.

מנסיון, ככל שתודו יותר בפחדיכם משהו שם ישתחרר ותבצעו קפיצות קטנות לעולם הצודק. שם תבחינו שהרבה מהפחד טמון בתוך עצמו.

בריונים אינם רצי מרתון. הם אינם בנויים ללחימה עיקשת, מגובשת ובטוחה בעצמה ובעקרונותיה. ברגע שהם רואים שאינם מסוגלים לנצח במכה ניצחת (מה שבד"כ גורר הסלמה אפילו עוד יותר מפחידה בתגובותיהם כשהם רואים שמישהו עומד על שלו מולם) ומיידית הם נותרים חסרי אונים וללא מושג מה לעשות בסיטואציה לא מוכרת כזו.

והם גם לא יתעסקו יותר עם מי שעמד מולם. כמה שהם נראים מצ'וגעים הם פועלים לפי חוקים פנימיים מאוד ברורים.

הם לא בנויים למלחמות ארוכות ללא סוף בטוח וודאי לטובתם.

גם אני מפחד. גם אני ממציא לעצמי תירוצים כדוגמת "הקול הצרוד שלי לא מאפשר לי וגו'...".

אבל מהר מאוד אני מתיישר עם עצמי ועם מה שבאמת קרה.

ובימים אלו- בניגוד לעבר הקרוב מאוד, אני מסוגל להכיל פחד ופחדנות שלי.

יש שם גרעין מוצק חדש שאפילו זה לא יפצח אותו.

וזה משחרר. זה משחרר להיות מסוגל לתת לעצמך להיות אנושי. יחד עם מגמה ורצון מתמידים להשתפר ולזהות את המכשולים והפצעים ולהסיר ולסלק ולסקל אותם.

זה עוד נגזרת של גישת החיים כחוויית למידה ולא כמבחן תמידי.

אז היו לוחמי צדק.

כמו כל דבר זה מתחיל בצעד קטן וגדל לאיטו גם בלי שתשימו לב כשתשימו לב.