קוו ואדיס
פוסטים פופולאריים
-
המבדיל בין קודש לחול
24/4/09 | 878 צפיות
-
כמה דברים שאולי לא כדאי לכם לדעת עלי.
11/7/08 | 1172 צפיות
-
משה כהן חשב שהוא אידיוט מטומטם עם תחת של גמל.
3/5/08 | 853 צפיות
-
החיים? אין כלום לכתוב עליהם הביתה.
28/3/11 | 797 צפיות
-
מדינה בפני היעלמות(2) קדיש יתום.
14/8/09 | 903 צפיות
-
בזכות הרדידות.
8/11/10 | 911 צפיות
פוסטים אחרונים
- אטבח אל לפיד. 18/5/13
- לורד ביירון, ועימנואל רוזן. 4/5/13
- החיים וכי"ב. 15/4/13
- ויהי בלילה ההוא.../ מאת אבי סידי 23/3/13
- ויקי שירן, החופר הסדרתי ויש גם פנתרים שחורים. 8/3/13
- אין מה לכתוב בכרטיס האישי שלי. 9/2/13
פרופיל
רומן רומנטי מהגיהינום.
סיפור קצר בו יסופר על רומן רומנטי מהגיהינום. בלי רגשות, בלי תובנות, בלי פרשנויות.
אני רואה אותם בדרכם למרפאה לקבל את המתאדון. הם צעירים, הוא והיא. אני יודע שהם צעירים. למרות הסם שחפר בהם, השחיר והרס את שיניהם ושחח את גופם.
אני יודע שהם צעירים, כי פרצופם חלק ללא קמט. אני יודע שהם צעירים, כי הם עדיין צוחקים בהשלימם את הסם בבקבוק בירה. עדיין עיניהם נוצצות כשהם מתנשקים. לולא בלויי הסחבות והסירחון הכבד של גוף לא רחוץ, אפשר היה לחשוב שהם זוג אוהבים יוצאים מהאוניברסיטה.
הם מכירים אותי ואני מכיר אותם. בעיקר אותה. היא זאת שעובדת מבין שניהם. היא זאת ששולחת יד לקבל שקל או שניים.
המסעדה שאני אוכל בה מידי פעם, נמצאת בדיוק ליד המרפאה אליה הולכים כולם. כל הנרקומנים שבטיפול. גם היא וגם הוא הולכים אליה. פעם, אפילו רמזתי לנרקומנית להיכנס ולאכול משהו. היא סירבה במין חיוך.
השבוע ראתה אותי במסעדה ונכנסה. נדרכתי. היא דברה איתי במהירות ובהתרגשות. לא הבנתי מילה. נדמה לי, שדברה באחת מהשפות הסלאביות.
היא עברה לעברית רצוצה. היא שאלה אם ראיתי קוצ'יש. אמרתי לה שלא ראיתי את קוצ'יש. ראיתי דמעות בעיניה. היא בקשה ממני לקרוא למשטרה. היא מחפשת קוצ'יש. היא חוששת שהוא זרוק אי שם ואולי מת.
קראתי למלצר. שאלתי אותה אם היא רוצה לאכול משהו. היא סירבה בניד ראש זועם. היא שאלה שוב אם ראיתי קוצ'יש.
הבעלים של המסעדה התערב. הוא לחש לי באוזן : רק מהכבוד שלך אני לא זורק אותה. אבל לא כאן. אתה רוצה לדבר איתה? תצא בחוץ. בחיאת אבי. הקליינטים מתלוננים.
יצאנו בחוץ. התכוונתי להוליך אותה לפינה מוסתרת שהכרתי, שם ראיתי לא פעם נרקומנים מתגודדים אחרי שיצאו מהמרפאה.
בחוץ ירד גשם. פניתי לחזור למסעדה לקחת את המטריה שלי. אז ראיתי אותה רצה. בטירוף רצה. בצרחות. היא צעקה, קוצ'יש!!!
קוצ'יש תמך באחרת שרגליה כשלו. הוא ניסה לגרור אותה למחסה מהגשם. היא החזיקה בפחית בירה. גם הוא.
הנרקומנית התנפלה על הנגררת בחמת זעם. היא הכתה אותה בכל גופה. קוצ'יש ניסה להפריד.
הנגררת התגלגלה לתוך שלולית והנרקומנית לא הפסיקה להכות.
קוצ'יש צעק. עוד נרקומנים באו בריצה. גם הם צעקו. גופות רטובים נשלבו אחד בשני. כמו סצינה מהגיהינום של הירונימוס בוש.
בעל המסעדה יצא. שנינו נרטבנו בגשם. בוא תכנס, זה לא בשבילנו, הוא אמר.
כעבור זמן קצר, יצאתי מהמסעדה לפגישה. המטריה בידי. אז ראיתי אותם. את קוצ'יש ואת הנרקומנית. היא אחזה בזרועו של קוצ'יש. היא חייכה אלי את חיוכה השחור. מבעד לטיפות הגשם ראיתי בעיניה זיק של ניצחון. יכול להיות שרק נדמה היה לי שראיתי זיק. יכול להיות.
|
תגובות אחרונות
-
~בועז22~
בתגובה על אטבח אל לפיד.
-
~בועז22~
בתגובה על לורד ביירון, ועימנואל רוזן.
-
Shimon Rosenberg
בתגובה על ויקי שירן, החופר הסדרתי ויש גם פנתרים שחורים.
-
פיני1
בתגובה על אין מה לכתוב בכרטיס האישי שלי.
-
~בועז22~
בתגובה על בדידותו של ההולך בתוך המון(5)
-
~בועז22~
בתגובה על בדידותו של ההולך בתוך המון(4)
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחחחחחח
קרועה עליך
אהההמממ...
כל מה שנותר לי זה לומר, תודה.
כידוע האמזונות כרתו את שד ימין כדי שלא יפריע להם לירות חיצים.
מה שהביא להם קרה במקומות הנמוכים.
מה שמחמם להם ראש קטן.
תשמע יה קרוע,
אתה צריך להתחיל להסתובב במקומות אחרים, כי בזמן האחרון יש מסביבך יותר מדי קבצנים ונרקומנים.
_______________________________________________________
וכל חבורת האמזונות שחושבות שאתה אלים בלי לב, לא יודעות לקרוא כנראה.
מצאתי בסיפור שלך:
כיעור...אבל כפליים יופי.
הכיעור של ההתמכרות לסם.
עצוב עד כמה זאת
כרוניקה של מוות ידוע מראש.
יופי של כתיבה,
ממקום של חמלה,אמפטיה וחוסר שיפוטיות.
ויופי של
אהבה,
(הכנסת אותי למתח,רציתי כבר להתניע ולבוא לעזור לחפש את קוצ'יש)
רכושנות (אהבתי את הזיק)
רגשות שמסתבר שהסמים לא מעמעמים כהוא זה.
כיכבתי*
חאברס בואנוס.
מרסי.
שבת שלום,
קראתי בנשימה עצורה
כתוב יפה
סיפור עצוב.
ריגשת אותי בכך שהאנשים אלה לא היו שקופים לך.
לא בכדי אמר בעל המסעדה שהוא מתיר לה להיות שם מפאת כבודך.
שפו.
כל הכבוד לך.
וכבוד לי להכירך דרך סיפורך.
בשורות טובות.
*
y
אכן נכון.
יודעים את סופו
תודה כשרו.
אהבתי את המילים שלך האלה.
תודה אריק.
בסופו של חשבון החנונים מנצחים.
זאת הרומנטיקה שלהם.
אתה מכיר את הדמויות.
שב"ש גם לך סמדר.לא "אנחנו".
אני מסתובב ברחובות כל יום.
אני ילד רחוב.
קורע, הפעם קראת את ליבי.
עלובי החיים האלה, חולים שלא באשמתם, בכל-זאת בני אנוש הראויים לחמלה. וכמה חמלה ואנושיות יש בך ובכתיבתך.
בתור ילד טוב,
בתור גבר צעיר,
בתור אבא ובעל משפחה,
סמים לא משכו אותי מעולם,
זו נראתה לי דרך במדרון תלול ומסוכן,
את הריגושים שלי אני מעדיף להשיג בדרך אחרת,
כואב לראות אותם, הנרקומנים, או מה שנשאר מהם,
לחלקם יש תקווה, אחרים כבר עברו כנראה נקודת אל חזור,
כל הכבוד על הרצון והמוכנות לעזור!
אה, וגם נקרא בנשימה אחת הפוסט הזה.
לא יודעת כמה רומנטיקה יש כאן
(לא מבינה בזה), אבל גיהנום IT IS.
עצוב
היי לך קורע
קראתי, נקרעתי, נעצבתי
אתה מספר כאן
סיפור אחד
אבל כולנו יודעים
כי יש כאלו
צעירים רבים
ובעיקר בין
העולים החדשים כמו גם הוותיקים
כי ארצנו ארץ אוכלת יושביה היא
עסוקה במלחמות
אינה דואגת לעניי עירה
לא מספיקה ולא מפסיקה לכבות שריפות
ללא מחשבה
ללא תעוזה
ללא מעוף
ללא דרך
כי ככל שאנו לא דואגיםלחלשים בחברה שלנו
כך אנו יורים לעצמנו ברגל
הם אבודים לעצמם
ואבודים כפרטים בחברה
אז זה עצוב, עצוב כל-כך
ואולי יום אחד כשיהיה כאן קצת יותר שקט
יתפנו גם להציל נפשות אבודות כאלו
אבל אסור לאבד תקווה
ויפה שאכפת לך
ואנו כבודדים יכולים לתרום את התרומה שלנו
בסתם להיות יותר טובים
כי במקום שאין אנשים היה איש
שבת שלום, סמדר
ואנחנו, ליד התנור, חושבים שראינו כבר הכל!
* קורע, לפוסט שקורע את הלב לפיסות קטנות קטנות!!!
לאה HALINKA
בהחלט
והם לא יכולים להבריא
כי אינם מודעים למחלתם
הדרך לצאת להתרפא ממחלה היא להכיר בה
כורע, נוגע פוגע
קורע
כמה עצוב לקרוא
כזה סיפור..............
שיודעים את סופו.........
כתבתי כאן פוסט אחר על אותה הילדה.
אז התעורר ויכוח אם ראוי לתת לה כסף,
הרי הכל הולך לסמים.
אני נתתי.
הוא ישמור.
תודה רוקמת.
תודה דורין
נורא ואיום .
שאלוהים ישמור על ילדינו וילדי ילדינו.
עצוב וכואב,
כתבת נפלא כהרגלך,
תודה יקירי
הם אודים עשנים, שלא ינצלו, כניראה.
הם חולים.
חחחח...
יש לי סיפור נורא מצחיק על כורע וקורע.
כשנפגש אספר לך.
צעירים נשרפים. צעירים שרופים...
אבי יקירי
סיפורך צרם לי
הם צעירים ושורפים את חייהם לשווא
מתוך מציאות בדויה
בהשפעת הסמים
נגעת בי עמוק
אבי תודה לך על השיתוף
מכל הלב
חני מאמי
לא יודע למה יצא כורע.
התכוונתי קורע, נוגע.
אלוהים ישמור.
נשמע כאילו סיפור מעולם אחר ...
אני נקרעתי.