כמו גלים מתנגחים בחול יש ורכים יש ברסיסים בסוף הגלים תמיד מתנפצים
וגם כמו מילים כיצד הן נושקות לחוף מחשבה נוגחת בחול מחשבה מתנפצת אל סלע נוגעות באויר מלטפות בלי דעת כמו מילים רסיסי שלג או מטר רסיסים של אהבה
ואנחנו מה אנחנו נוצרים בתוך כל זה כל שעה כל שנה
ואנחנו מי אנחנו רסיסים של אהבה..? |
שלוימ'ה (חוני)
בתגובה על סיני. סאווה. לוקאס.
שלויימה (חוני)
בתגובה על אנחנו נפרדות מסאווה..
עצרתי כאן לרגע
בתגובה על
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מקסים, תודה שלמה.
תראה את זה..
----
אנחנו אוהבים את החיים
ומחר
כאשר יגיע המחר
נאהב את החיים
כמות שהם,
רגילים
ערמומיים
אפורים
או צבעוניים,
אין בהם תחיית מתים
אין אחרית-ימים,
ואם אין מנוס משמחה -
שתהיה
קלה
על הלב
ועל המתניים,
כי את המאמין המנוסה
לא תכיש השמחה
פעמיים.
מחמוד דרוויש
"ואנחנו מי אנחנו"
אנחנו מטאורים ,
החוצים את קו הרקיע השחור ,
חורצים בו קו של תקוה ,
מגשימים מבט של משאלה,
רסיסי האהבה נושרים מאיתנו,
מדליקים לבבות בודדות,
מאירים נשמות אפורות,
נוטעים את זיק החיים בעיני האוהבים.
מילים, משפטים ...
לפעמים מוסיפים ולפעמים מיותרים
לעיתים מבט צלול
מלבב במורד תלול
מדרבן לתת יד
להושיט עזרה
להעמיד על רגלייה
תיקווה ...
אהבה שדהתה
(*)