"פצצה" - ספר בפני עצמו, או שער מתוך ספר - נכתב באיבחה אחת, בשעה אחת, מיד אחרי שירדתי מהאוטובוס, קו 5, ושמעתי באוזניות הווקמן שלי את ברי סחרוף שר "כמה יוסי" ו"רעש לבן".

ההשראה היתה מיידית, טוטאלית. המשפטים הבהירים, הסיפורים שסופרו מעצמם, בקולו המעונה של סחרוף, פתחו בי ערוץ, והמלים נבעו בשיטפון, ללא מעצורים.

16 קטעים יש ב"פצצה", ואין לי הגדרה עבורם.

סיפורים קצרצרים?

שירי דיבור?

הקשרים?

הבלחות?

אתם תשפטו.

אתם מוזמנים.

פצצה

לאוטובוס עלה איש עם פצצה. טיפות זיעה נטפו על פאות לחייו ואני ניגשתי להרגיע אותו. לאן נוסע האוטובוס, שאל האיש בנימוס. לנהר, ענתה לו. יש לך עור יפה. תודה. זה מאמא. וזה מאבא שלי, שנהרג במלחמה. לקחו כמה ימים עד שהודיעו לנו. הם באו עם רופא. אמא לא סבלה הרבה. לקח זמן עד שיצאתי מזה. בשש בערב תיקח ימינה ותעצור לאט. אני לא אתן להם לקחת אותך. אני לא אתן. 

פשוט. חצר וגינה עם דלת מאחורי הריצפה. אל תדפוק חזק. אני. היה כבר חושך. הכלבים דוהרים לתוך המיטה שלך. פורצים את הדלת, צורחים במדרגות, עוברים בחרכים. אם לא תישני, הם לא יבואו. 

  
איך אפשר להניח, שהפיפי שלך והפיפי שלי ייפגשו. ניסיתי בגן. הלכתי לסופר. קניתי שני חלב. לא היה לי עודף בשבילה. ימים קשוחים לקראת הקיץ. מתכונן לטמפרטורות שיבואו. לוקח זמן בבוקר. את לא מצלצלת בזמן, בגלל זה את לא תופסת אותי בבית. השארתי לך הודעה שלשום, אבל יוסי אמר שתחזרי רק בערב. אני לא בטוח, שהתחת שלי יכול לשבת על התחת שלך. קניתי כסא. ניסיתי להחליף נורה שנשרפה. בעשר וחצי צילצלת בדלת. החלטתי לא לפתוח. השארתי הודעה, אבל יוסי אמר שאת בדרך אלי. לקחתי אותך לסרט. הרגליים שלי יותר ארוכות, את רואה?

בבית הספר היסודי שנסגר איבדתי שני לורדים. אחד, אני חושב, היה שחור, אבל הוא היה שייך לורד, שגנבתי לה עט 4 צבעים ביומולדת. זה בגלל, שהיא היתה איתי בוועד של הכתה. ישנתי איתה בטיול של הצופים לנגב. מוריס העיר אותנו בארבע בבוקר, לראות את הזריחה. לקחתי את היד שלה ונישקתי לה את הג'ינג'ים. את היית אהובתי, מצאתי סיגריה ורשמתי עליה שירים של פול אנקה. תיקח את הדברים שלך ותעוף לי מהעיניים. איך אני אוהב את השקט שאחרי. מיכה שטרית הקיא באוטובוס. לקחנו טרמפ איש עם פצצה.

  
ביום הכיפורים השני שלך בכפר סבא חשבת לצאת לטיול על אופניים, אבל הכל היה סגור. נשארת בבית. הורדת את התחתונים. הסתכלת עליו. הוא שתק.

שתי טמפרטורות מעל הממוצע. אני לא יכול להפסיק באמצע. אמא תבוא ותקרא לי כשיהיה טלפון חשוב. אם תגרד בספרים זה יעשה לי צמרמורת מגעילה כזאת בכל הגוף. כמו גיר חדש על הלוח. אפילו יותר גרוע. כמו להעביר על הפרצוף ולנסות לתפוס חתיכה. זה בגלל שזה בצבע אפור.

אבא לא התגלח. חיכינו בסלון עם התחתונים מול הסרט בערבית. לא רציתי לשים עלי גופיה, כי תיכף הוא גומר. הדשא טיפטף בגלל יותר מדי מים. אתמול ניקינו אבק מהמעקה, אז אפשר להישען ולקוות למשהו טוב.

אני בטוח ששכחתי משהו חשוב. ליטל ברחה עם בכי מהמדורה. בכיתה נורא צחקו עליה. הרגעתי אותה אמרתי לה שאני לא אוהב אותה. זה היה רק בצחוק. באמת.

אל תשכחי לקחת את הילד מהגן. זה גורם לו טראומות איומות. האמהות מסתכלות עלייך בחשדנות. גם אני, מאז ההריון, די ספקן. אבל את לא מתייחסת. זיינתי את אחותך אתמול בחדר המדרגות. תשאלי את שטיינר, הוא בדיוק ירד עם הזבל אחרי שהיא צעקה. למה את אף פעם לא צועקת? הבטתי בדשא אחרי שהיא הלכה. הכביסה הסתירה את העץ. בכניסה השנייה יש יותר מרצפות. הנעלי בית שקנית לי עושות המון רעש.

 היי, ביום שישי נפגשים בגבעת החלומות. אל תשכח להביא את החלום שלך.

 רעב.

פטפוטים לאור הערב. בחשכה יש נקודות אדומות על הצוואר שלך מהסרטן.  זה כואב? זה כואב נורא? אני אוכל חצילים במטבח לבד. קניתי אותם בשקית סופר. יש נקודות שחורות על הקיר, אבל זה מרטיבות.

אם אני אוריד את הנעליים זה אומר שיש בינינו משהו?

אם אני אפסיק לשבת זה ייעלם?

אם אני אצעק זה יפסיק?  

צריך לעשות הכל בשקט בשקט שהוא לא ירגיש.  

פתאום תתקשרי וזה יעזוב אותי.

את רוצה? 

אם אני אוריד את המכנסיים

אולי לא יקרה כלום.

זה משתפר אבל אני נזהר.

והעץ ציפצף כמו ציפורים.  

שמלה לבנה עם זהב שלקחתי. בקיץ, כמו גשם, במיאמי.  

רק כשהמכנסיים מופשלים.

אני לפעמים שם מזיע.

בחורף זה מתגבר.  

אתה נראה כל כך פגיע כשאתה מוריד את המכנסיים.

כל כך רך.

כל כך נעזב.