יום שישי ראשון של השנה,

האוירה לא משהו

, ברקע של הקור ,נשמעים קולות של מלחמה,

ברור שמישהו צריך היה  להקפיא את האויר

 בכדי שלהט השנאה לא יגיע למימדים חדשים.

לא רחוק משם ,מרחק נסיעה קצרה , נמשכת לה שגרה רגילה ,

תינוקות מחייכים ,ילדים צוחקים, ,בתים מחוממים,

ריחות של שבת ממלאים את החיים....

המלחמה היא רק בחדשות , בעיתונים.. המלחמה היא משהו שפילוסופים מנתחים...

מחמיאים או משמיצים... אצלהם זה קורה לאחרים...

ואני מכירה שתי אחיות ,

בנות להורים גרושים....

 אחת חוגגת יומהולדת עם כל החבורה  

והאחרת מסתגרת בתוך מקלט מפני הפצצה.

לאחת זהו יום מאושר,

והשנייה שואלת מתי יגיע מחר....

מדינה שכזו...

משפחה שכזו ....

עד מתי....