:-)))כאן זה עכשיו!
© כל הזכויות שמורות למירב שביט בן-פורת.
פוסטים פופולאריים
-
פריימים 1-5 עפים!
27/5/09 | 1481 צפיות
-
מגמת אנשי הבועה. תופעה? וגם שיר וידאו איך לא?
5/8/10 | 2031 צפיות
-
אני ונגה במיני :-)
8/12/10 | 5413 צפיות
-
התאהבתי!
31/1/09 | 1242 צפיות
-
אל תוותר/י
1/3/10 | 1260 צפיות
-
היה מעולה! אוי..תודה. :-)
15/6/09 | 1100 צפיות
פוסטים אחרונים
- סיפור קצת בדיוני 25/11/13
- דף עסקי בפייסבוק- בין שכונה עזובה לפעילות מניבה 7/9/12
- ותסדרי את המיטה! 27/7/12
- צריכים כסף זמין - מעכשיו הארנק הסלולרי בידכם. 2/7/12
- להתראות חשק, אני צריכה תוצאות. 15/6/12
- הזמן שחומק, איך להשתמש בו. 1/4/12
סימן שאתה צעיר, כפרה עליו!
אני יושבת ומדפדפת לי בקלאסרים ישנים... פעם כתבתי כל הזמן... מצאתי מכתב ממש מלפני שנים....זה הולך ככה:
יקירה שלי <אופסס הייתי בת 26....איזו רצינות> ארבע לפנות בוקר , יום שלישי... העולם מסביב ישן ואני עוד לא אני כל כך מתגעגע לא ראיתי אותך כבר חצי שעה!
לחשוב שפעם לא היו SMS ... לחשוב שזה הגיע בדואר אחרי כמה ימים....! לחשוב שפעם חשבנו הרבה יותר לפני שיכולנו לגעת או לאותת "אני כאן"
|
תגובות אחרונות
-
מירב שביט
בתגובה על Caramel
-
מירב שביט
בתגובה על מסכימים איתי? :-)
-
liat62
בתגובה על קפצתי לתה....
-
איילהבן נון
בתגובה על סיפור קצת בדיוני
-
Benj
בתגובה על השנים עוברות לי מהר. אבל לא נעלמים עקבות הזמן
-
...אירית...
בתגובה על ותסדרי את המיטה!
תגובות (63)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
.
איך נהוג לומר כאן בקפה דה מרקר :
"הוצאת לי את המילים מהמקלדת"
גם אני אוהבת סייחים צעירים
כפרה עליך:)))*
כייף לחזור
*ענקית
לחשוב שפעם לא היו SMS ...
לחשוב שזה הגיע בדואר אחרי כמה ימים....!
לחשוב שפעם חשבנו הרבה יותר לפני שיכולנו לגעת או לאותת "אני כאן"
ואני מתגעגעת לפעם הזה...
תודה שהחזרת אותי לשם. קצר ומתגעגע.
ערב שקט שיהיה.
אירית
מקסים.. מעורר מחשבה..
ופעם למכתבי האהבה היה גם ריח של בושם, או דיו או שניהם ביחד.
ולפני זה הייתה יונת דואר...
כוכב...
מירב יקירתי ופעם הכל היה הרבה יותר לאט ומרגש הרבה יותר והיום הטכנוגליה מתקדמת מהר יותר...
כוכב לכוכבת ולזמרת המדהימה ביותר.
תודה על ההזמנה
להזכר שפעם היתה אהבה שלא נגמרת בלחיצה
להזכר שהיינו תמימים ונאורים
שהיינו כל כך אחד את השני אוהבים
ועוד הרבה דברים שנשכחו לנו האזרחים
בעיקר את הקולקטיב שהביא אותנו למקום שלנו
תודה לך כותבת נעימה
בידידות יגאלוש
* ממני החבר אלון
את מדברת?
איזו תגובה... למסגר ולתלות
יפה ונכון
אבל מצד שני . . .
איך היינו מצליחים לקרוא את שכתבת
פעם ?????.
עמיר *
הלו מירב מה שלומך זה גגו
ממש התגעגעתי
הה.. Capra
הצלחנו לחיות אחרת.
וזה היה נפלא,
בלי נייד ובלי אינטרנט.
כן, היו טלפונים נייחים,
היו מכתבי אהבה מרגשים בדואר ישראל.
זו הייתה תקופה יפה.
אני שמחה שהייתי בה וחוויתי אותה.
לא הייתי מתחלפת עם הילד'ים שלי . . .
אבל, לכל תקופה היתרונות והחסרונות.
ברור שגם היום מרגש ויהיה קשה לוותר, עם זאת אני אומרת עוד דבר שהבנתי תוך כדי <הארה!!
>
היום כשהכל מהיר אין זמן לרגש להיבנות:
חלק מיחסים עם אנשים, זה הזמן שעובר, הטעויות שלא מקבלות מענה מיידי ולעיתים נסלחות מייד אחר כך.
כל בניית הביחד נעשית על ציר זמן שמאפשר להרגיש את עצמך ואת השני, הסיפוק המיידי קיים אבל לא באופן יומיומי.
אני חושבת שפעם יכול להכניס יותר חלומות משלך ביחסים שהקצב שלהם שונה, החלומות לא היו מתנפצים, הם היו נטמעים, מקבלים גוונים, מושהים בגלל שהיה זמן, היתה סבלנות לחכות.
ברור שSMS מרגש, אבל זה משאיר יחסים קצרים יותר אם זה לא זה, פחות זמן להשקיע גם בעצמך תוך כדי המערכת יחסים, זו לא הפתעה שאנשים היום חותכים מהר, כי אין זמן השקעה....
תחשבו על זה :)
נשיקות לכולם, איזה תגובות :-)
פה ושם אני תוהה איך כולם הצליחו לחיות ללא אינטרנט, נייד וGPS...
עידן מתוק ועדיין, לא הייתי מוותרת על הנוחות והזמינות.
}{
ה-SMSים של היום, הורסים את הרומנטיות של פעם..
פתקון כזה, כמו זה שהצגת כאן, זה אחד הדברים המתוקים ביותר שיש :)
יפה אני אהבתי, sms זה דבר נחמד אבל אין כמו הצפייה למיכתב ,יום מקסים ...
מירב המקסימונת
היו זמנים יפה שלי היום זמנים ...
פעם היו כותבים שירים, פעם היו מתאמצים
היום הכל קל וזמין ...
אוהבת אותך
מה את אומרת ?! ...
(בעצם
לא עדיף שאשלח לך מכתב בכדי להמחיש לך את זה)
מירב
חמוד, מקסים ומרגשששששש
מזכיר לי, שיש לי המון מכתבים ישנים מאוד,
כדאי לנבור בהם?
קבלי *
חביבוש
די....
מה עשית לי...
העלית בי זכרונות מהימים שעוד היינו כותבים מכתבים ומשאירים פתקי אהבה...
אחחחח, איפה איפה הימים ההם
היום SMS זה שיא הרגש
...
הרומנטיות היא משהו שמלבישים על, לדעתי. אני חושבת שבת עשרה שמצפה לאס.אם.אס, ומקבלת אותו, מתרגשת מאוד.
איזה כייף להיזכר..
כבת מזל סרטן אגרנית כרונית ורגשנית.. יש באמתחתי (יותר נכון בבית הורי) מכתבים, פתקים וכל מיני זכרונות שכאלה מימי עברו.. הימים שעוד היינו רושמים בעט את הרגשות.
לאחרונה הוצאתי מחברות מימי הכתיבה שלי בילדותי.. כבר אז התפרקתי על הדף, קטעים לראות את זה.
ובכלל להתחיל להוציא את ההתכתבויות שלי עם חברות או ידידים או מחזרים.. יש כמה כאלה שמוסיפים לאגו ומחייכים .
היום בתי בת ה - 8 גילתה את הכתיבה כתרפיה.. ואני מתעקשת איתה שתשב על שולחן ודף או מחברת.. לא ישר למקלדת..
למרות שאני כבר חוטאת כבר ישירות למקלדת.
כייף להיזכר .. תודה.
*
יפהפה כמעט כמוך *
מרגשת אחת (-:
את לא יודעת, שזה תלוי רק בנו ?
אני כותבת רומנטיות
לאהובי
כל הזמן...
וגם הוא למד לעשות את זה ....
תביאי כתובת-
תקבלי גלויה
:)))
... והיה נפלא...
ממלא...
אמיתי...
מספק.
הדס
כפרה עליך,
אף פעם לא יהיה יותר פעם.
מקסים. תודה שהבאת והזכרת לי.
באהבה נעמה.
מי שאמר שפעם היה יותר מרגש
טועה
גם היום זה מרגש!
כיף ...להחזיק ולקרא שוב ושוב ולהרגיש מחובקת.גם אם היה מזמן........
מדהים כמה שאת צודקת.
תודה.
*
שבת שלום.
y
הקירבה הזאת לפעמים מרחיקה..
המרחק הזה לפעמים מקרב...
עוד סיבה בשבילי לא להשתמש בסללור
תחי הרומנטיקה
פעם למדנו לדחות סיפוקים
היום הסיפוקים מנהלים אותנו
הי, גם אני כתבתי על פעם :))))
מתגעגעת אלייך, את מותק...
אני כאן
:-)
זה סיבוך לטובה, האנושות נימצאת כרגעבתחלית האלף השלישי של השלב האורבני שלה, ובתחילת המאה השלישית,
בה האישה יכולה לקבוע מי בכלל יהיה הבחור שראוי לה.
כרגע זה השלב שבו הצד הנשי של האנושות מיתחזק ויצירתי ויצרני מתמיד, זה בא מכאוס, זעם, מוצדק מאוד אגב, כאוס מביא לשיחרור לעצמאות ויצירה.
לנשים יש יותר בינה בגלל המבנה הפיזי שלהן, אין הבדל בין גוף לנפש, הנשמה היא זאת שמרגישה, חשה. שאדם רדום, דומה החושים שלו לא עובדים עד כדי כך שניתן לנתח אותו והוא לא ירגיש את הסכין, מסיבה פשוטה, אין נשמה אין רגש,
מה שמחבר בין הנשמה לנפש לגוף זה חוט דק כחוט השערה, השער, חוויית החזרה בשער לארצי היא חוויה קהש שמלווה בשכחה. מכיוון שאישה בנויה חלילים חלילים נקובים נקובים הנשמה שלה חודרת יותר פנימה ומתערבבת עם הנפש, מעורב הרבה רגש, בין לבין הנשמה לנפש נותר הניצוץ האלוקי, החום החמלה. הנשמה של כל אדם היא נשמת אל. נשמת כל מלאכי השרת שנימשלים לאלים, האל האל נקודה אין סופי ממנו יוצאת כל שנה ספרה, פמליה של נשמות גבוהות, מלאכי השרת, בני האל, 'אין' מלשון אני - נשמה סופי מלשון ספרה. האדם הוא אלוהים. כי בצלם ומדמות ובנשמת על מלאכי השרת יש מיש נוצרת ישות האדם, להיות דומה להם, ויש להם כידוע צלם ודמות 'נעשה אדם בצלמינו ודמותינו'. ברבים. אלוהים. האדם הוא אלוהים.
את למשל לא אנוש, בגוף אדם כן, זה ניקרא יורדה דומה. את בגוף אדם לכל דבר. אבל מי שאת - את מלאך במהותך, ב'אני'.
אני חושבת שאולי תיהיה נסיגה, אולי הגבולות שוב יצטמצמו...מקוה שכן, מתוקה אחת:)זה מה שגרם לי לכתוב, הקופסאות השמורות, המכתבים בקלאסרים....יש לי גם הרבה ברכות קטנות מכל מיני...
ואפילו ספר זכרונות מהתקופה של "פתאום נפל העיפרון וזהו סוף הזיכרון"
:-)
תודה.
מתיקות מאודמאוד :-)
הנגישות הזאת, היא הפכה את הכל לקל יותר ולתהליך מחשבתי ורגשי שונה.
מצד אחד לאובססיבים זה טוב..מצד שני לא לומדים להתאפק בכלל, זה ..חשוב.
וכן זה מאוד רומנטי :) זה בדיוק מה שעשיתי ->>>
כל הכבוד.
מחזקת את ידיך.
הא..................................................................................!
:-)))
כן, מורכב. זה מדהים שהיום אם אתה לא מקבל מייד SMS אתה כבר יכול להרגיש דחוי...וכאילו מה...
יותר ויותר חושבת שסיבכו אותנו.
ולמה אני צריכה להיות זמינה כל הזמן בסלולרי? למה? מי אמר שזה יותר חשוב???
:-)
כפרה עלייך :-)
לא ריקבון, כפרה עליך,רכבון, מורכבות, הכל מתפתח נהיה מורכב.
כל הכבוד לצה"ל
עכשיו שבנינו במלחמה אנחנו חיבים להתפלל כל אחד בדרכו ולעודד את החילים שלנו.
"אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה אתה" !!!
"עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". וכל מי שקורא יגיד אמן!
יום ראשון מתופפים לשלום החיילים שלנו בסטודיו של מתופפי המדבר בדרום,
שבת שלום
דודיואת יודעת מה, זה היה כל הקסם של פעם שנעלם מהעולם במידה מסויימת, אם כי אני מתייחסת לבלוג שלי כאל יומן חיים במידה מסויימת, משהו שנשאר מזכרת ממני גם לכשאלך.
מה שכן יש לי קופסא עם מכתבים מהעבר בתוכה יש גם כל מיני ברכות יום הולדת מהם, ומכתבים ממנו מהשנתיים שעזבתי את הארץ וגרתי כאן, כמה שלא ניסיתי להסביר לו "אבא יש אימייל תכתוב לי שם.." הוא התעקש לכתוב בדואר הרגיל :) וטוב שעשה כך, זה נשאר מזכרת לכל החיים.
אהבתי, שבת שלום :)))
פשוט מתיקות
היו ימים אמיתיים בלי SMS
למיניהם..
כמה רומנטי..
אכן, פעם היה הכל יותר מרגש
מאשר היום..
כנראה מרוב שאנו הפכנו לנגישים,
(מיילים, מסנג'ר וכ"ו..)
מכתבים מעין אלו כיום פחות ופחות מוערכים..
נחמד
אני חושבת שכן היה יותר רומנטי, כי חלק מכמיהה הגדולה וההרגשה שאי אפשר לגעת, מעצימה את הרגשות, את הקיימות, את זה שאם משעמם והוא מתגעגע אז הוא לא מצ'וטט עם מישהי ועובר לו קצת.
אני יודעת שיש גם יתרונות. בענין הזה אולי זה לא רקבון כמו שתואר אבל יש איזה שהיא זילות..איזה שהוא מקום שבו אתה יודע שאתה תקבל את מה שאתה מחפש אפילו אם זה ליד...עובר..
המכתב הזה לא שגורם לי לרצות לחזור כמו לחשוב איך זה לא לתת כל הזמן לרגשות לזלוג לי מבין האצבעות למקומות שהם לא.
:-)
ופעם כל זה היה הרבה יותר מרגש ורומנטי לא?
נכון מאוד.
הכל ברכבון וקדמה, תמיד, ואיזה מתוק הוא !