זה אולי יחשב לחילול הקודש לתהות בעניינים שכאלה דווקא כאן... אבל האם אני היחיד אשר מקבל את התחושה כי רבים מאיתנו ב-"רשתות החברתיות" מחפשים בהן, ולפעמים גם מוצאים, את החלופה למגע האנושי?

מודה, אני כאן רק יום אחד (בקושי...) אך קשה לי שלא לשים לב לכמות האנרגיה הרגשית והוורבלית המוקדשת לעיסוק במתן וקבלת הכוכבים... אותן "לטיפות חיזוק וירטואליות" אשר נראה כי לא מעט מאיתנו כאן עסוקים בהן כל כך עד שנדמה כי במידת מה מפתחים נטיות התמכרות.

קשה גם שלא להשתעשע במחשבה שמבלי משים, אנחנו, כולנו, נוטלים חלק ביצירה של תרבות "קפיטליזם מחשבתי" או "קפיטליזם רגשי"...

האם לא רחוק היום בו שיחה מלב אל לב ובארבע עיניים תהא המושא לגעגועים נוסטלגיים ותו-לא...?

ובאשר אליי... באתי, וכך גם מקווה להישאר, בכוונה ליצור קשרים ברשת אבל להשתדל לקיימם מחוצה לה...

ובאשר לכוכב... מסתפק בחיוך רחב