כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ניו מדיה ודוקומנטרי

    ארכיון

    0

    מעזה לאוניברסיטת בר-אילן מסעו של ד"ר אבי אלקיים

    38 תגובות   יום שבת, 3/1/09, 10:33

     לפני כחמש שנים, בשיא האינתיפאדה השניה, נפגשתי עם ד"ר אבי אלקיים, מרצה לפילוסופיה יהודית בבר אילן, איש דתי שהיה חלק מקבוצה העוסקת בניסיון ליצירת דיאלוג יהודי-מוסלמי על בסיס של רוחניות ומיסטיקה. הקבוצה כוללת בין היתר אנשי אקדמיה ודת יהודים ומוסלמים, כאשר המוסלמים הם ברובם סופים פלסטינים וישראלים (הסופים הם המיסטיקנים המוסלמים).  

    ש. רציתי לחזור להתחלה,  ספר לי על עצמך

    ת. נולדתי בישראל, המשפחה שלנו היא משפחה מאוד ותיקה בארץ, משפחה שלנו באים מעזה, ונאלצה לעזוב את עזה בעקבות הפרעות ב-1929. 

     ש. היו יהודים בעזה?

    ת. כן. היו בעזה תקופה ארוכה מאוד. הייתה שם קהילה יהודית, קהילה נוצרית, וכמובן גם קהילה ערבית, אלו שלוש קהילות שחיו בעזה, היישוב היהודי היה יישוב קטן, אבל יישוב שהתקיים בעזה עד הפרעות, למעשה בית הכנסת של המשפחה קיים עד היום בעזה. בפרעות תרפ"ט למעשה היה להם שם מפעל, למשפחה, ששרפו אותו בזמן הפרעות, ודווקא משפחה פלסטינית היא זו  שהצילה את המשפחה שלי מהפורעים.   

     ש. מעניין שלא מזכירים זאת רבות, את ההתיישבות היהודית בעזה

    ת. דודי כתב זאת בספרו "זיכרונות מעזה" הוא פירט היטב את היישוב והמשפחות שישבו שם, אצל החוקרים זה ידוע, אם תפתחי לדוגמא את כתב העת "אריאל" שעוסק בארץ ישראל מזמן, נכתב שם מאמר על בית הקברות היהודי בעזה, על ידי חוקר שחוקר את היישוב של ארץ ישראל, הוא מספר גם על הבדיקות שעשה עם דודי, משה אלקיים, בביקור של בית הקברות. כך שהחוקרים שעוסקים בעזה יודעים זאת היטב, וגם נכתבו על כך מאמרים, על הייצור של ההדרים שהמשפחה ייצאה מעזה. כלומר החוקרים שעוסקים בצד החומרי וגם בצד ההיסטורי, לדוגמא, תסתכלי בלקסיקון ארץ ישראל של משרד הביטחון, שם יש את התמונה של הבית של המשפחה שלנו בעזה. 

     ש. ולאן המשפחה עברה מעזה ?

    ת. מעזה כבר המשפחה נפוצה בכל הארץ, חלקם התיישבו בתל אביב, חלקם היו בנווה צדק, בירושלים. אני גדלתי במרכז ת"א באיזור שבין שינקין לבר אילן, זה אדמות שהמשפחה קנתה אותם, רבי יעקב אלקיים, יש שם עדיין בית כנסת של המשפחה ברש"י פינת אחד העם.  

     ש. מה ההשכלה שלך?

     ת. כשהייתי קטן למדתי בת"א בבית ספר ביל"ו ובית ספר צייטלין. שירתתי במודיעין בגלל הערבית. כל התארים עשיתי באוניברסיטה העברית. בהיסטוריה ופילוסופיה תואר ראשון, תואר שני בפילוסופיה יהודית, בין פילוסופיה לקבלה, ותואר שלישי בשבתאות. 

     ש. זה עניין אותך בגלל שאתה דתי או כתרבות?

    ת. זה עניין אותי כאדם, אני לא חושב שזה בגלל שאני דתי, עניינה אותי המחשבה הפילוסופית. כצורת חשיבה על העולם. מי שהשפיע עלי בצעירותי היה פרופסור ישעיהו לייבוביץ שהייתי שומע אותו הרבה כשהיה מרצה בלילות שימורים בת"א. 

     ש. אתה מתעסק הרבה במיסטיקה ולייבוביץ לא כל כך אהד את העיסוק במיסטיקה.  

    ת. לא. לייבוביץ אמר שהמיסטיקה היא הסחי והמיאוס של המחשבה. אבל את צריכה להבין את המהלך:  אני באתי ממשפחה של מקובלים, והמרד שלי היה דרך הפילוסופיה. ולאחר מכן שבתי בחזרה אל המשפחה, אל הקבלה. זו משפחתה של אבא של אמי. מה שתיארתי לך קודם בעזה זו המשפחה של אבי.  המשפחה של אמי, זו משפחה ירושלמית מאוד ותיקה שסבי היה ממקובלי ירושלים. אז למעשה כל המנהגים שנהגנו אותם אלו מנהגים שקשורים בקבלה, כל הריטואלים בחגים, בתפילות, במשפחה, אלו ריטואלים קבליים על פי הקבלה הלוריאנית. של רבי יצחק לוריא, והפירושים של הרש"ש של המאה ה-18 ותורת הקבלות, למעשה כל המנהגים שנהגנו מצד אמי אלו מנהגים של קבלה.  

     ש. במאמרים שפירסמת עסקת בין היתר בשבתאי צבי, משיחיות שקר זה נושא שמעסיק אותך?

    ת. תראי, עסקתי במיסטיקה משיחית. אני לא מקבל את המושג משיחיות שקר. 

     ש. ושבתאי צבי לא היה משיח שקר?

    . לא. הוא היה משיח. מה זה משיח שקר? מה פירוש שקר? איפה פה השקר? הרעיון המשיחי הוא אחד מהרעיונות החשובים ביותר במחשבה היהודית, בכלל במחשבה האנושית. 

     ש. מדוע פנית לעסוק במיסטיקה?

    ת. זה המרד הכפול. אני באתי מעולם המיסטיקה. אני חוויתי את החוויה וההתנהגות המיסטית ורציתי לצאת מזה דרך לייבוביץ', דרך המחשבה הפילוסופית, וסופי שחזרתי לאחר כמה גלגולים אל המיסטיקה. 

     ש. ועם מה חזרת אל המיסטיקה? המחשבה הפילוסופית העניקה לך פרספקטיבה אחרת? יותר ביקורתית?

    ת. בודאי שהפילוסופיה חינכה אותי  לביקורתיות, להיות ביקורתי. בודאי. אבל למדתי גם על גבולות. זאת אומרת שהמיסטיקה מצביעה על הגבולות של הפילוסופיה: על כך שיש משהו שהוא מעבר לפילוסופיה, מבחינת התבונה הטהורה יש משהו ששב למעשה למיסטיקה שם ישנה המציאות האחרת, או הממד האחר. 

     ש. יש איזשהו שימוש במושגים של מיסטיקה ורוחניות שנראה לפעמים כמו סוג של ריטואל לשם הריטואל, יש אנשים דתיים שמתקוממים למשל על תופעות של קידוש הקברים וכל התופעות האלה, מה אתה חושב על זה?

    ת. כהיסטוריון אני יכול להגיד לך שהטענה הזאת אין לה בסיס במציאות ההיסטורית היומית. הייתי אומר שעולם המקרא כשלעצמו, על פי הפשט שלו, אם אני אנתח אותו בקטיגוריות של חוקרי המקרא, זה נכון שהמקרא לא מציג תפיסה של קדושה של האבן או קדושה של המוות. זה נכון, אבל צריך להבין שהיהדות, להוציא התפיסה הכנענית, יהדות אינה זהה עם עולם המקרא. אם תסתכלי על יהדות שכוללת בתוכה את עולם חז"ל ואת עולם ההגות היהודית לדורותיו, הרי אין לטענה הזאת על מה להתבסס. אביא לך לדוגמא את פירושו של רש"י שאומר על המרגלים, אז נאמר על כלב ויהושע שהם הגיעו לחברון, ואז אומר שם רש"י בעקבות המדרש: כדי להשתטח על  קברי אבות, זאת אומרת הרעיון של לעלות לקבר להשתטח על קברי אבות הוא חלק מרכזי מהזרמים החשובים ביהדות. אני אביא לך את רש"י כדוגמא, אני לא רוצה להיכנס לספרות המיסטית כמו ספר "הזוהר" על החשיבות של הקברים. כלומר, הקבר והעלייה לקבר הם מיסוד היסודות של העולם היהודי. כמובן שאדם רציונליסט יכול להגיד וזה לגיטימי: את זה אני מקבל מתוך המורשת התנ"כית ואת זה אני לא מקבל. אבל לא להגיד שזה לא קיים! זה קיים רק לא יכול לבחון בעצמו את עולם האמונות והדיעות שלו, זאת אומרת זה קיים וזה חלק, וזה גם לגיטימי מצד שני לא לקבל את זה. אבל זה קיים, וזה קיים בעוצמה רבה במסורות היהודיות כבר באשכנז, ואפילו אצל חז"ל. 

    ש. על איזה נושא כתבת את עבודת הדוקטורט שלך?

    ת. הדוקטורט שלי היה על אחד האנשים המופלאים, מענקי הרוח שקמו בעם היהודי, הנביא, האידיאולוג, התיאולוג, המיסטיקון נתן הנביא, או כמו שכינו אותו "נתן העזתי" אחד המופלאים שנולדו בעיר עזה. 

     ש. הוא היה קרוב משפחה שלך?

    ת. לא. הוא לא היה קרוב משפחה. הוא למעשה לא היה יליד עזה, הוא יליד ירושלים, ואביו היה מהונגריה, בניגוד למה שאמר גרשום שולם שהוא היה מפולין, זה לא נכון, מצאתי שהוא היה מהונגריה. אמו כנראה הייתה מצפת, והוא נולד בירושלים, התחנך בישיבות הספרדים בירושלים, ולאחר שהתחתן עבר לעזה. ושם הוא ראה את המראות המיסטיים הראשונים שלו, דרך אגב, הוא לא הראשון שחווה מיסטיקה בעזה, כבר חוו לפניו במאה החמישית והשישית, מיסטיקנים נוצרים, עזה הייתה אז מרכז נוצרי, יש משהו בעזה שרוח הקודש נמצאת בעזה ליהודים לנוצרים ואולי גם למוסלמים. דרך אגב השבתאים קראו לעזה "עוז ה'".  

    ש. הראיה הזאת שלך על עזה מתחברת עם השקפות פוליטיות, למשל מה הייתה השקפתך כאשר צה"ל עזב את עזה?

    ת. תראי, כשנכנסו לעזה הייתה התרגשות גדולה לבוא לבקר שם. ביקרתי שם בודאי. במובן העמוק הייתי אמור שהמשפחה שלי, הטרגדיה שלה, היא דווקא טרגדיה שהציונות גרמה לה. זאת אומרת פה הציונות היא זו שהפכה את המשפחה שלי למשפחה של פליטים. זאת אומרת להיות גולים בתוך המדינה הציונית. כלומר, התפיסה שלי היא שחיינו טוב בין הערבים, ואלמלא התנועה הציונית לא היינו מגורשים מעזה. זאת אומרת היה לזה רקע, והרקע הוא התנועה הציונית. מה שהפך את המשפחה שלנו למשפחה של פליטים. היא דווקא התנועה הציונית. 

     ש. אתה בהגדרה ציוני?

    ת. לא. אני רואה את עצמי כפוסט-ציוני. אני לא קשור לציונות. 

     ש. ספר לי על הפרוייקט שאתה מתעסק בו עכשיו?

    ת. הפרוייקט בון ליר זה פרוייקט שעסקתי בו עם ידידי, ד"ר בועז הוס מהאוניברסיטה של באר-שבע, שם הקמנו קבוצה לחקר ישראליות ומיסטיקה, מתוך הנחה שאנחנו חיים עכשיו באיזו טרנספורמציה של הזהות הישראלית, ומרכיב חשוב שלה יהיה המרכיב המיסטי. פה בחנו תופעות שונות כמו התופעה החדשה-ישנה שמאפיינת לא רק דתיים, גם מסורתיים וגם אפילו חילוניים, התופעה של עליה לקברות של קדושים, בעמוקה ובכלל, זו אחת מהתופעות המרתקות של התופעה של עליה לקברות קדושים, תופעות של הניו-אייג', תופעות של נסיעה להודו, כלומר יש תופעות שונות בחברה הישראלית שהיסוד שלהן הוא יסוד מיסטי ורוחני, אז זו תופעה שמיקדנו בה את העניין. 

     ש. אבל מדוע בהגדרה סגידה לאבנים נחשבת כרוחניות? נראה שזה יותר קרוב למשהו גשמי, שהרי רוחניות בהגדרה יכולה להיתפס כהתנתקות מגשמיות או סוג של יציאה מהגוף או מחומריות ולאו דווקא קידוש של החומר.

    .ת. תראי, מה שאת אומרת זה מודל אחד. יש בעולם של הרוחניות כמה מודלים. את מציגה מודל אחד, שרוחניות פירושה יציאה מן הגוף, זאת אומרת יש לנו פה תפיסה דואליסטית של חומר ושל צורה או של רוח, והרוח מבקשת להינתק מהחומר, להשתחרר מהעולם החומרי ולהתחבר עם האחד הרוחני. זה מודל אחד של רוחניות, אבל למעשה יש מודל נוסף של רוחניות, לא רק אצל היהודים, במאה העשרים יש לנו מודל נוסף של רוחניות. שרוחניות פירושה שהרוח נכנסת לתוך החומר, זאת אומרת שהרוח מתבטאת בתוך החומר, לא שאני צריך לשחרר את הרוח, אלא אני צריך לעצב את החומר דרך הרוח, זאת אומרת אני צריך לעצב את גופי דרך הרוח, לא שאני משחרר את הרוח מתוכי, אלא אדרבא! אני צריך למשוך את הרוחניות מלמעלה כדי שתעצב את החומר. זה כיוון אחר! ולכן רוחניות נמצאת באבנים, בעצים, במתים, ואני מושך את הרוחניות מלמעלה אל העולם שלנו, זה כיוון אחר של מיסטיקה, אין מיסטיקה כוללנית, יש לנו מודלים שונים, זה מודל שמדבר בזכות העולם הזה, בעד העולם הזה, שלא שאני צריך לצאת החוצה לרוחניות, אלא שהיא באה אליו. בובר, לדוגמא, היה קשור במובן מסוים לסוג הזה של רוחניות, ב"אני ואתה" שלו הוא מדבר על אקסטזה, בובר הצעיר אולי היה פתוח לאקסטזה בעקבות השפעות הודיות, ב"אני ואתה" להיפך, הוא דיבר על זה שאין מה לדבר המגע הוא בין שני ישים כאשר המרחב ביניהם הוא המרחב הרוחני, ולא היציאה מן הגוף.

     ש ספר לי על מפגשי הקבוצה הערבית-יהודית.

    ת. זה פרוייקט שהקמתי אותו כחלק מן התפיסה שלי שהבסיס לדיאלוג הוא בסיס רוחני, בכל מצב הבסיס לדיאלוג הוא בסיס רוחני. בכך אני שולל את השיח הפוליטי, כלומר שהבסיס הוא בסיס רוחני, ועל הבסיס הזה אנו בונים דיאלוג בינינו  לבין בני דודינו המוסלמים, זה למעשה היסוד. כלומר, קשר הוא רוחני בין יהדות לבין איסלאם, מתוך הנחה שגם יצחק וגם ישמעאל הם בנים של אברהם אבינו. כלומר, אנחנו מייצגים איזה מורשת רוחנית מסוימת מאז אברהם אבינו. 

    ש. זה קרוב להשקפות של הרב פרומן מתקוע?

    ת. כן, תראי, הרב פרומן למעשה בהתחלה ניסה ליצור קשר ודיאלוג עם החמאס, הקבוצה שלנו הלכה לכיוון המיסטי, הוא ניסה דרך ההלכה, דרך השריעה, ליצור קשר עם אנשי הלכה. הכיוון שלנו זה הכיוון המיסטי, זה לא הכיוון ליצור דיאלוג דרך מודלים הלכתיים. 

     ש. ומה המקבילה שלכם אצל המוסלמים?

    ת. המקבילה שלנו זה אנשי הרוח הסופיים, נדמה לי שהתארח בתכנית שלכם (אלקיים מכוון לשייך עבד אל סלאם מנאסרה, סגן ראש המועצה הסופית העליונה  נ.א.) המיסטיקנים הסופיים, שרובם אנשים שפתוחים לרוחניות, ושגם הם מחפשים שיח אחר לגשר ולדיאלוג בין יהודים לערבים. 

     ש. כמה אתם בקבוצה? כמה יהודים וכמה ערבים?

    ת. תראי, את צריכה להבין שחלק מהדברים אינני יכול לחשוף אותם. זה אזוטרי. כלומר, את צריכה להבין שבמיסטיקה יש גם חלק של סוד, לא הכל מותר להיגלות. אני נגד הבנאליזציה של הסוד או המיסטיקה. יש דברים שאי אפשר או שבעצם הם אזוטריים, אני לא יכול לדווח לך על הכל. 

    ש. ועל מה אתה כן יכול לדווח?

    ת. אני יכול לדווח על קשרים חשובים שמתקיימים בתכיפות גבוהה ביותר, נכון הוא שמאז אינתיפאדת אל אקצה מספר הפגישות ירד. מסיבות מובנות. אני מתכוון לחזור לזה ביתר שאת.

    ש. אתה מאמין שיש סיכוי?

    ת. בודאי. בודאי. אני בנושא הזה אופטימי, ומאמין שיש סיכוי. 

    ש. מאיפה אתה שואב את האופטימיות הזאת?

    ת. משום שאני מכיר ויודע שאצל הפלסטינים יש אנשים רוחניים שיש להם עניין ברוחניות, שלא משנה בדיוק "לאדוני הארץ ומלואה", לא משנה להם בדיוק איפה הגבולות של הארץ, מה שמשנה להם זה הגבולות של השמיים. כלומר, העניין הרוחני זה מה שעומד בראש מעייניהם, פגשתי כאלה, ויש כאלה, ואני חושב שהם בסיס טוב לאופטימיות. 

     ש. וגם לך לא משנים גבולות הארץ?

    ת. כן, בודאי, בודאי, אמרתי לך: השיח פה הוא שיח אחר זה לא השיח הפוליטי הציוני או השיח שרווח. 

     ש. ומה בעצם קורה בסוג כזה של מפגש?

    ת. תראי, יש דיון, אנחנו עוסקים בסוג של טקסטים של מיסטיקנים יהודים כמו לדוגמא רבנו בחיה אבן פקודה בספרו "חובות הלבבות" שהוא למעשה מיסטיקה סופית בלבוש יהודי. זו אחת הדוגמאות היפות שמתוות את הדרך לסימביוזה הזאת בין יהדות לבין איסלם. רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו "קופיה אל עבדי" שגם הוא איזה מין סינתזה בין מיסטיקה יהודית לבין מיסטיקה סופית. אז אנחנו לומדים מצד אחד את הספרות הזאת במשותף, ומצד שני לומדים ספרות מיסטית סופית, כלומר של מיסטיקנים סופים אבו חמאד אל מוחמד רזלי, או עבדל קאדר ג'ילני, שאחד הזרמים המיסטיים הפלסטינים הגדולים ביותר הם למעשה הקאדרים שהמייסד שלהם הוא עבדל קאדר ג'ילני, שאנחנו עוסקים בהבנת הגותו, הבנת עולמו המיסטי. 

     ש. מה ההבדל בין הסופים לבין אנשי דת חמאסניקים?

    ת. כפי שאמרתי לך, הסופיות, המוקד שלה הוא החיים הפנימיים. זאת אומרת לעבוד על העולם הפנימי, זה נקרא בערבית "החוק הפנימי" או בעברית "חובות הלבבות" כלומר לעבוד על... למעשה הביטוי של הדת הוא הביטוי של החיים הפנימיים, כלומר, זו ספיריטואליזציה של החיים הרוחניים, של טהרת הלב, המוקד הוא הלב. המוקד אינו טריטוריה, לא הרג ולא מוות. לדוגמא: פרשת השבוע היא פרשת "כי תצא", כי תצא למלחמה, אז אצלנו בפרשנות המיסטית מה זה "כי תצא למלחמה"? בחסידות מפרשים את זה לדוגמא שהמלחמה היא מלחמה רוחנית, המאבקים הפנימיים שלך עם התאוות, עם המשאלות וכו'. גם באיסלם מפרשים את זה כ"הג'יהאד הגדול" הג'יהאד הגדול זו המלחמה הפנימית. מה שמעניין למשל זה שהרבי מגור בפירוש שלו על התורה, הוא מצטט "כי תצא למלחמה" כמלחמה פנימית, הוא מצטט את פקודה, ופקודה מצטט ספר סופי, ופה את רואה איך תורה סופית על תפיסה של המלחמה כמלחמה של היצר, שמתגלגלת עד הפרשנות של הרבי מגור. אז זה ההבדל. שאלת אותי מה ההבדל בין הסופים לחמאס, אז זה ההבדל! החמאס למעשה נוקט בשיטה של מיליטריזם לשמו, זה כיוון אחר של מאבק רוחני.

     ש. יש חיבור בנושאים האלה בין יהדות ספרדית ויהדות אשכנזית.

    ת. כן, זה המבנה של החסידות, במבנה של החסידות יש את העבודה הפנימית. לכן, כמה חברים בקבוצה הם באמת באים מהשקפה חסידית. 

     ש. כל חברי הקבוצה באים מתוך השקפה פוליטית מסוימת?

    ת. לא, לא, לא, יש אורתודוקסים ויש קונסרבטיבים...   

    ש. והיכן עומדות עמדותיך הפוליטיות?

    ת. אמרתי לך, אינני יכול להזדהות עם השיח הפוליטי המיליטריסטי לא של הימין ולא של השמאל, לא מוצא תכנים בשיח שקיים משום שהוא לא שיח רוחני. 

     ש. איך אתה מסביר את העובדה שהייתה תקופות של תור זהב ביחסים בין יהדות לאיסלם, וכעת נוצר החיכוך, לכאורה החיכוך היה צריך להיווצר דווקא ביתר שאת בין יהדות לנצרות.

    ת. תראי, התפיסה שלי שגם בין יהדות לבין נצרות ניתן לגשר, וגם אני נוטל חלק בדיאלוג יהודי-נוצרי. יהודי-נוצרי-פלסטיני. יש מיסטיקנים גם בנצרות היוונית אורתודוקסית, יש זרמים מיסטיים גם בנצרות המזרחית. 

     ש. וזה משתייך לאותה קבוצה?

    ת. לא, זה משהו אחר. אני סבור שגם עם הנצרות אולי זה יותר קשה אולי יש משקעים יותר גדולים... הנוצרים פה הם מיעוט. יש פה מאבק בין שתי תנועות לאומיות, התנועה הלאומית הערבית, היא בעיקרה מוסלמית, אי אפשר לשכוח את זה, הנצרות שם היא מיעוט אין לה קול צלול ובהיר.  

    ש. זאת אומרת שורש החיכוך בין העמים הוא לאומי?

    ת. בודאי. בודאי. 

     ש. אבל יש כאלה שגורסים שגם אם ייפתר הסכסוך הטריטוריאלי בינינו לבין הפלסטינים, הסכסוך הלאומי, אז תעלה ותצוץ הבעיה הדתית: העולם האיסלמי כולו נגדנו בעצם

    .ת, לא, העולם האיסלמי הוא לא נגדנו. אני חושב שיש קשר עמוק בין שתי הדתות: יהדות ואיסלם. במובן העמוק כולנו צאצאי אברהם אבינו, במימד העומק מהות אחת, הם למעשה גילויים שונים של דבר אחד. וצריך לחשוף את הדבר האחד, צריך לחשוף את השורש המשותף לשתי הדתות. זה למעשה אותו עץ, אולי הסילסלים הם שונים.אנחנו פועלים שלוש שנים. לפחות שלוש שנים. אנחנו עושים גם כנס לציבור פעם בשנה, כבר עשינו שני כנסים, אנחנו עושים את זה ביישוב נווה-שלום, ליד לטרון, יישוב יהודי-ערבי, שמבטא איזו גישה כלפיה. 

     ש. והייתה בעצם לפני אינתיפאדת אל אקצה תקופה שבה יכולת לנסוע לשם?

    ת. כן. הייתה תקופה שיכולתי לנסוע לעזה, יכולתי לנסוע לסופים במקומות שהיום אני לא יכול להגיע אליהם, הייתי מגיע למחנה נוסיראת, הייתי מבקר אצל שיחים סופים בעזה, במחנות פליטים ליד עזה, היום כבר זה בלתי אפשרי. 

     ש. איך הרגשת עם זה שלכאורה לפחות הסיבה הטקטית להתפרצות האינתיפאדה הייתה העלייה של שרון על הר הבית, חארם אל שריף?

    ת. זה כאב גדול. 

     ש. מה ההשקפה שלך לגבי הר הבית?

    ת. אני חושב שניתן להציע פתרון משותף שגם שמעתי מפי שייחים סופים, פתרון רוחני להר הבית, לא פתרון פוליטי. הסופים והרוחני ביהדות מוותר על כל קניין, כשאתה מוותר על כל קניין זה לא שלך, זה של אללה.    

    ש. אבל אם אתה מתייחס למשיחיות, הרי חלק גדול מאלו ששמים את הדגש על האדמה הם היום המתנחלים שבחלקם שואבים גם ממשיחיות, איך אתה מסביר את זה?

     ת. זו משיחיות טרויאנית כבעלות על הארץ, יש מודלים של משיחיות, יש כאלה שאני מקבל ויש כאלה שאני שולל. התפיסה שלהם, של המתנחלים היא תפיסה טריטוריאליסטית, כמו התפיסה של החמאס, וזה מה שמאחד בין הדתיים הקיצוניים בהתנחלויות, ובין חמאס,

     ש. אתה מאמין שההתרחשויות עכשיו יכולות לחזק את המגמה של האיחוד שאתה שואף אליו, כלומר שאפשר להתחזק מזה.

    ת. הלוואי. אבל כרגע המצב לא טוב, האינתיפאדה מונעת מאיתנו להתחבר לשייחים הסופים, להיות איתם בקשר,  ונניח תנועת התנזים לא מרשה להם להיפגש אתנו כרגע, עושים להם בעיות שמונעות מאיתנו להרחיב את הקשר הדיאלוגי, אני מקווה שנוכל להמשיך מהנקודה שבה הפסקנו ולהרחיב את הקשר. 

     ש. ואולי דווקא הדת היא הבעיה העיקרית בסכסוך, אולי אם המאבק היה בין שתי תנועות חילוניות היו מגיעים לסוג של פתרון רציונלי?

    ת. תראי, הציונות היא תנועה חילונית, קודם כל, התנועה הלאומית הפלסטינית היא דמוקרטית חילונית מיסודו של ערפאת, כלומר מדובר פה על שתי תנועות חילוניות, כלומר זה מאבק פוליטי בין שתי חילוניות שאין לי בכלל... נכון הוא שבינתיים הצטרפו לציונות הדתיים, ולצד השני החמאס, אבל בראש ובראשונה מדובר פה על שתי תנועות לאומיות כשהלאומיות היא חילונית. עכשיו, כשאני מדבר על השיח הרוחני הוא מנסה לנטרל את היסוד של הלאומיות, הוא מנטרל את היסוד של הלאומיות, לכן אני לא יודע על מה את מדברת. מי שיצר פה את הסכסוך זה לא הדתיים. הציונות החילונית יצרה פה את הסכסוך! הציונות היא אם כל חטאת!! צריך להבין את זה.  

    ש. כשגדלת בתור ילד במשפחה דתית בת"א, לא הושפעת מהחינוך הציוני בבית ספר לדוגמא?

    ת. לא, לא אצלנו, אני הושפעתי מלייבוביץ כמו שאמרתי לך. המיתוס אצלנו היה מיתוס משפחתי שהחיים עם הערבים היו גן עדן, ואני נמצא בתל-אביב, בגלות, אני נמצא בתוך ת"א בתוך גלות! אני חי עם היהודים ואני חי בתוך גלות, המצב האמיתי, הנכון, המצב של הגן עדן זה לחיות עם הערבים. זה המצב השלם. החיים בת"א  הם הגלות. אני חי גולה בתוך ארצי. מהי הגלות? הגלות היא  לחיות רק בין יהודים. זוהי הגלות. כלומר, היה מיתוס משפחתי פנימי שהחיים עם הערבים זה גן העדן, זה החיים האמיתיים! אנחנו בגלל הציונות תקועים איפושהו... 

     ש. ולא חשבת בעצמך לעבור ולגור אולי בנווה שלום, אולי ביפו?

    ת. אני חושב על זה. אפילו עכשיו אני מוכן לשוב לעזה, אבל השיבה לעזה תיראה הרי מסיבות פוליטיות! לא מתוך סיבות רוחניות. אבל אני מכן לשוב לא מתוך סיבה לאומית לחזור למקומות האלה.  

    ש. איך הרגשת כשביקרת בעזה בפעם הראשונה?

    ת. זו הייתה התרגשות. כמובן. בעיני עזה, חוף הים שלה יפה, כל הזיכרונות עולים וצפים... אתה לא מסתכל על עזה כפי שהיא עכשיו, אתה מסתכל על כל הזיכרונות המשפחתיים, צריך להבין את זה. זה משהו אחר, זר לא יבין זאת.  

    ש. אבל אתה מדבר פה לאו דווקא על מימד רוחני אלא על סוג של חיבור לאדמה מסוימת, געגועים לאדמה מסוימת...

     ת. בודאי שיש לי זיכרון, הייתי אומר שהזיכרון המשפחתי שלי, אבל אני לא רוצה שום בעלות, אין לי שום תביעה של בעלות עליו. 

    ש. מה אתה חושב על היישוב היהודי בלב חברון?

    ת. אני חושב שזו התגרות. בעיני זו התגרות.  

    ש.  . מצד שני, אם לא הייתה ציונות לא היה פה יישוב יהודי מסיבי.

    ת. בסדר, נו אז מה? 

     ש. זאת אומרת שכל זמן שהייתם מיעוט יהודי בתוך רוב ערבי, אז ברור שהייתה הרמוניה מסוימת, אבל ברגע שהיה פה איום של קצת יותר יהודים יבואו אז הדברים השתנו.

    ת. זה לא עניין של כמה יהודים יבואו, זה עניין של אידיאולוגיה, זה לא עניין כמותי, זה עניין שהאידיאולוגיה הציונית התעלמה מהערבים, כפי שקרא לה פרופסור לה קר בספרו "הציונות-השאלה הבלתי נראית" זה היה מאידיאולוגיה של הציונות זה לא העניין הכמותי.  

    נעמי אלון  

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/09 22:58:


      מרתק.

      תודה ששיתפת.

        14/8/09 21:17:

      מעזה כבר המשפחה נפוצה בכל הארץ, חלקם התיישבו בתל אביב, חלקם היו בנווה צדק,

       

      מעניין למה חלקם המשיכו  לפוץ בכל העולם . 

        14/8/09 20:31:
        22/1/09 22:48:

      הראיון, כרגיל, מעניין, מחדש וקריא להפליא.

      הפעם, המרואיין לא מרשים אותי.
      לא ברור לי איך משיחיות אחת כן ואחרת לא.
      מה עניין ציונות כאן? או שכמיסטיקן הוא מגיב אנטי אוטומטי לתוכניות פרגמטיות.
      ההתייחסות שלו לאינתיפאדת אל אקצא די מדהימה - זה מפריע לו ללייף-סטייל.
        6/1/09 23:26:

       

        נעמי

       

               מענין מיוחד ומרחיב אופקים כמו כל הראיונות שלך.

        6/1/09 21:21:

      הראיונות שלך כל כך מושקעים ומעמיקים

      מצויין.

      כוכב כבר נתתי

      }{

      שטוטית

        5/1/09 19:16:

      צטט: מר רשתות 2009-01-03 20:05:09

      יש הבדל בין חקר אקדמי של המיסטיקה היהודית או הישראלית לבין אמונה בגלגולים.

      מאז ימי בית שני,  היה זרם משיחי, מיסטי ונבואי בשולי היהדות הרבנית.

      בעוד שהשיח הרבני הממוסד הקפיד על פרוצדורה רציונלית של דיון בבית המדרש, ופסל את הנבואה, החלומות ומשיח עכשיו,  תמיד היה זרם תוסס של משיחיות ומיסטיקה שהצמיח לנו משיחי שקר כישו, שבתאי צבי, מרד בר כוכבא וחב"ד.  מאז המאה השניה עד ימי הבינים לזרם הזה היתה עדנה. 

      החלק הפופליסטי של זרם זה קלט עבודה זרה מדתות אחרות, כולל פולחן צדיקים וקברים, ואמונה ב"נסים מעשיים" וגלגולי נשמות.

      חבירתו לזרמים פוליטיים מסוימים מסוכנת חברתית ופוליטית.

      צדקו ליבוביץ, הרמב"ם והתנא רבי יהושע שראו את הסכנה ברדידות השיח היהודי ל"קבלה מעשית". 

       

      פנטסטי! ועוד נבואה של לייבוביץ': "מלאומיות, ללאומנות, לחייתיות".

       

      איך הוא קרא לכותל המערבי, "דיסקוטק", כי הוא מתאים הן לחילונים והן לדתיים...

        4/1/09 20:04:

      נעמית יקירה

      פוסט מרתק ועשוי היטב על פוסט ציונות!

      ערב רגוע לכולנו

      לאה HALINKA

        4/1/09 13:30:
      פנטסטי
        4/1/09 12:37:

      מאיפה יש לך את הכוחות לראיין את כל הערבים האלו?

        4/1/09 08:18:

      מעניין, אבל לחלוטין הזוי.

      לגמרי הזוי.

        4/1/09 08:18:

      שלום

      בעקבות הארועים הרחרונים מבקש אני להחליף את תמונתי

      לדגל ישראל

       

       

      אשמח  אם תצטרפו אלי

      בברכת הצלחה לחיילי צהל

      סונינו דוד
        4/1/09 08:06:

      מרתק ביותר

      איש מעניין ומראיינת חכמה ביותר

      לא ידעתי על יישוב יהודי בעזה

      מסקרן אותי בית הכנסת הזה ובית הקברות

      מעניין אם זה עדיין קיים היום

      תודה רבה נעמי

       

      ואלו משפטי מפתח חזקים:

       

      "כלומר, התפיסה שלי היא שחיינו טוב בין הערבים, ואלמלא התנועה הציונית לא היינו מגורשים מעזה. זאת אומרת היה לזה רקע, והרקע הוא התנועה הציונית. מה שהפך את המשפחה שלנו למשפחה של פליטים. היא דווקא התנועה הציונית."

       

       

        3/1/09 21:32:

       

       תודה  על  המאמר  המעניין

       

         נשיקהרגוע

        3/1/09 20:05:

      יש הבדל בין חקר אקדמי של המיסטיקה היהודית או הישראלית לבין אמונה בגלגולים.

      מאז ימי בית שני,  היה זרם משיחי, מיסטי ונבואי בשולי היהדות הרבנית.

      בעוד שהשיח הרבני הממוסד הקפיד על פרוצדורה רציונלית של דיון בבית המדרש, ופסל את הנבואה, החלומות ומשיח עכשיו,  תמיד היה זרם תוסס של משיחיות ומיסטיקה שהצמיח לנו משיחי שקר כישו, שבתאי צבי, מרד בר כוכבא וחב"ד.  מאז המאה השניה עד ימי הבינים לזרם הזה היתה עדנה. 

      החלק הפופליסטי של זרם זה קלט עבודה זרה מדתות אחרות, כולל פולחן צדיקים וקברים, ואמונה ב"נסים מעשיים" וגלגולי נשמות.

      חבירתו לזרמים פוליטיים מסוימים מסוכנת חברתית ופוליטית.

      צדקו ליבוביץ, הרמב"ם והתנא רבי יהושע שראו את הסכנה ברדידות השיח היהודי ל"קבלה מעשית". 

       

        3/1/09 18:55:

      צטט: ברל שבזי 2009-01-03 18:42:47

      צטט: גגו 2 2009-01-03 18:06:59


      מה אתה חושב על היישוב היהודי בלב חברון?

      ת. אני חושב שזו התגרות. בעיני זו התגרות. 

      צודק לחלוטין

       

      היישוב היהודי בחברון מגרה אותך?
      מקוה שאתה לא לובש מדי צה"ל,
      הם אוהבים לקלל, לירוק, לזרוק אבנים
      וחיתולים מלאי פופ על חיילינו.
      לא מגרה כל כך.

      גם אתה צודק

       

        3/1/09 18:42:

      צטט: גגו 2 2009-01-03 18:06:59


      מה אתה חושב על היישוב היהודי בלב חברון?

      ת. אני חושב שזו התגרות. בעיני זו התגרות. 

      צודק לחלוטין

       

      היישוב היהודי בחברון מגרה אותך?
      מקוה שאתה לא לובש מדי צה"ל,
      הם אוהבים לקלל, לירוק, לזרוק אבנים
      וחיתולים מלאי פופ על חיילינו.
      לא מגרה כל כך.

        3/1/09 18:06:


      מה אתה חושב על היישוב היהודי בלב חברון?

      ת. אני חושב שזו התגרות. בעיני זו התגרות. 

      צודק לחלוטין

        3/1/09 17:35:
      לא כל 'מהגר' הוא 'פליט', לפי ההגדרות הרחבות מאד כאן כל פעם שעברתי דירה הייתי בסכנת פליטות. מעבר לכך, תיאור היחסים עם הסביבה המוסלמית כאידיליה מתמשכת אינה מדוייקת בלשון המעטה ומבוססת על האמונה המוסלמית בשמירה על בני חסות המשלמים כופר ל"מארחים" המגוננים. האם היה מרגיש בנוח בקיום שכזה, מבלי שלב הפליטות (שנשמע נוח יותר משל רוב המשפחות שהיגרו לכאן ממרחקים)?
        3/1/09 14:35:

      צטט: בלאק סמארה 2009-01-03 14:27:16

      צטט: איציק דור 2009-01-03 13:00:03

      לייבוביץ אמר שהמיסטיקה היא הסחי והמיאוס של המחשבה.

       

      זאת היתה טעותו הגדולה של לייבוביץ , המחשבה שכל נושא המיסטיקה שייך לדת ומוקצה מחמס מיאוס.

      הסגידה להגיון האנושי וחיפוש תשובות אך ורק בצורה לוגית.

      ישנם כוחות שאנו לא מבינים בהגיון שלנו אלא רק חשים אותם ,

      מהותה של היהדות (הקבלה) מדברת על חיבור פנימי של כל אדם לעצמו מציאת התשובות בתחושות ולא ברמת ההגיון. במאה האחרונה אנו רואים את השינוי הזה מגיע לאנושות , יותר ויותר אנשים מואסים בתשובות שהדת או המדע מספקים ופונים אל הרוחניות, אל התחושות האישיות שלהם.

      אני רוצה להאמין שהאנושות בדרך לשינוי גדול. 

       

       על פי היהדות אנו לא אמורים להקים את בית המקדש אלא לחכות למשיח, הציונות היא חילונית , וכל מלחמות המתנחלים על האדמה אינם קשורות כלל למהות הדת היהודית.

      על פי הקבלה אנו אורים להיות אור לגויים , אלו שמובילים את כולם לחיבור הפנימי אל האור שיש בכל אחד 

       

      כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז)

       הרב קוק לפני יותר ממאה שנה שולח כל יהודי ללמוד מודעות עצמית ....

      מסכימה איתך מאוד איציק.

       

      איציק,מסכימה לכל מילה !!!!!

      גרטה.

        3/1/09 14:27:

      צטט: איציק דור 2009-01-03 13:00:03

      לייבוביץ אמר שהמיסטיקה היא הסחי והמיאוס של המחשבה.

       

      זאת היתה טעותו הגדולה של לייבוביץ , המחשבה שכל נושא המיסטיקה שייך לדת ומוקצה מחמס מיאוס.

      הסגידה להגיון האנושי וחיפוש תשובות אך ורק בצורה לוגית.

      ישנם כוחות שאנו לא מבינים בהגיון שלנו אלא רק חשים אותם ,

      מהותה של היהדות (הקבלה) מדברת על חיבור פנימי של כל אדם לעצמו מציאת התשובות בתחושות ולא ברמת ההגיון. במאה האחרונה אנו רואים את השינוי הזה מגיע לאנושות , יותר ויותר אנשים מואסים בתשובות שהדת או המדע מספקים ופונים אל הרוחניות, אל התחושות האישיות שלהם.

      אני רוצה להאמין שהאנושות בדרך לשינוי גדול. 

       

       על פי היהדות אנו לא אמורים להקים את בית המקדש אלא לחכות למשיח, הציונות היא חילונית , וכל מלחמות המתנחלים על האדמה אינם קשורות כלל למהות הדת היהודית.

      על פי הקבלה אנו אורים להיות אור לגויים , אלו שמובילים את כולם לחיבור הפנימי אל האור שיש בכל אחד 

       

      כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז)

       הרב קוק לפני יותר ממאה שנה שולח כל יהודי ללמוד מודעות עצמית ....

      מסכימה איתך מאוד איציק.
        3/1/09 14:25:


      הציונות לא אשמה בכלום.

       

      עד מתי נתרגש ממנטליות של "אכלו לי, שתו לי"?

       

      כוכב של חברות :)


      למדתי כמה דברים חדשים, אבל לא השתכנעתי שהציונות אשמה.

      מצד שני אין לי בעיה שנעבור כולנו לפרובאנס.

      תודה.

        3/1/09 13:33:

      צטט: חירות-נפש 2009-01-03 13:16:37

      צטט: חץ עין נץ 2009-01-03 12:22:22

      לא יאומן! דתים חושבים ומוסלמים חושבים אכן הפלא ופלא. איזה פליאה והשתאות בשינקין פינת מוסף העיר.

      ודתים?מי היה מאמין הם גם הוגים ...

      דתיים הוגים לעיתים באורח-חייהם הרבה יותר מחילונים,תתפלא. יש הרבה דתיים המתלבטים בדבר אמונתם וחייהם.

      עיין ערך: פרופ' לייבוביץ',יואל בן-נון, פרופ' אבי רביצקי (שיחלים!),צביה גרינפילד, ועוד רבים וטובים.

      לצערנו בחברה החילונית המתיימרת למחשבה חופשית,יש לא מעט חיים-בעֵדר, שלא עוצרים לחשוב על חייהם.

       

       

      חבל רק שהשמות שהזכרת, שהם אכן אנשים דתיים אורתודוקסיים בעלי שיעור קומה ערכי ומוסרי, הם המיעוט שבמיעוט בקרב המיגזר הדתי לאומי/חרדי.

       

        3/1/09 13:16:

      צטט: חץ עין נץ 2009-01-03 12:22:22

      לא יאומן! דתים חושבים ומוסלמים חושבים אכן הפלא ופלא. איזה פליאה והשתאות בשינקין פינת מוסף העיר.

      ודתים?מי היה מאמין הם גם הוגים ...

      דתיים הוגים לעיתים באורח-חייהם הרבה יותר מחילונים,תתפלא. יש הרבה דתיים המתלבטים בדבר אמונתם וחייהם.

      עיין ערך: פרופ' לייבוביץ',יואל בן-נון, פרופ' אבי רביצקי (שיחלים!),צביה גרינפילד, ועוד רבים וטובים.

      לצערנו בחברה החילונית המתיימרת למחשבה חופשית,יש לא מעט חיים-בעֵדר, שלא עוצרים לחשוב על חייהם.

       

       

        3/1/09 13:00:

      לייבוביץ אמר שהמיסטיקה היא הסחי והמיאוס של המחשבה.

       

      זאת היתה טעותו הגדולה של לייבוביץ , המחשבה שכל נושא המיסטיקה שייך לדת ומוקצה מחמס מיאוס.

      הסגידה להגיון האנושי וחיפוש תשובות אך ורק בצורה לוגית.

      ישנם כוחות שאנו לא מבינים בהגיון שלנו אלא רק חשים אותם ,

      מהותה של היהדות (הקבלה) מדברת על חיבור פנימי של כל אדם לעצמו מציאת התשובות בתחושות ולא ברמת ההגיון. במאה האחרונה אנו רואים את השינוי הזה מגיע לאנושות , יותר ויותר אנשים מואסים בתשובות שהדת או המדע מספקים ופונים אל הרוחניות, אל התחושות האישיות שלהם.

      אני רוצה להאמין שהאנושות בדרך לשינוי גדול. 

       

       על פי היהדות אנו לא אמורים להקים את בית המקדש אלא לחכות למשיח, הציונות היא חילונית , וכל מלחמות המתנחלים על האדמה אינם קשורות כלל למהות הדת היהודית.

      על פי הקבלה אנו אורים להיות אור לגויים , אלו שמובילים את כולם לחיבור הפנימי אל האור שיש בכל אחד 

       

      כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז)

       הרב קוק לפני יותר ממאה שנה שולח כל יהודי ללמוד מודעות עצמית .... קריצה

        3/1/09 12:54:

      מעניין מאוד

            אדי      

        3/1/09 12:44:

      נעמי יקרה,

      מאמר מעניין,הלואי ויתקיים

      דיאלוג בין המנהיגים ושיהיה עם

      מי,שנדע שקט לשני העמים!

      גרטה.


      כאז כן גם היום ,- עדיין לא נס ליחו של

       הראיון -(וגם הרעיון שמאחוריו)

      והוא אקטואלי היום יותר מתמיד!

        3/1/09 12:22:

      לא יאומן! דתים חושבים ומוסלמים חושבים אכן הפלא ופלא. איזה פליאה והשתאות בשינקין פינת מוסף העיר..(באמת אני בנאלי לא..?)

       

      מה שמפתיע זה שזה מפתיע מישהו בכלל האיסלם היה מעיין של הגות שבאירופה רצו ביער ועשו לילולים אחרי חזירי בר.

       

      ודתים?מי היה מאמין הם גם הוגים ...

        3/1/09 11:45:

      מרתק, עם  הקושי שלי  לקבל כל מה שקשור  ב"מיסטיקה".
        3/1/09 11:40:

      ראשית יישר כוח

      דבר אחר

      הסופים הם כאמור המסיתיקנים  המוסלמים.. (מכונים בערבית בגין הבגד עשוי צמר (סוף) העוטים על גופם).

      תנועת המסטיקה והחסידות של האיסלאם היא ה"תצווף" שידוע עליהם מעט מאד.  תנועה זו צמחה מה"זוהאד" אלו הסגפנים הקדומים שאפילו לא בקשו להציג דרך או תנועה..

      כל כוונתם היא להגיע לשמות ההתמסרות (המילה איסלאם  באה מאיסתיסלאם התמסרו) לשם שמים.

      זאת, למרות שאין בקוראן כל עידוד לפרישות והתנזרות אולם חיי הפריצות של הכליפים הביאו אותם לדרוש התנזרות. הסופים כאמור הגיעו עד לאבסורד של ההתמסרות לחסד האלוהי

      הסיפור הידוע הוא על סופי שנופל לנהר החידקל והחל לטבוע  ועובר אורח שואל את הסופי הטובע, "האקפוץ להציל אותך?" הסופי עונה "לא!",   "היודע אתה לשחות" מקשה עובר האורח, הסופי עונה "לא!", "אם כן מה רצונך" שואל עובר האורח, "מי אני שארצה דבר" עונה הסופי, "ירצה האל להצילני, יציל ולא - אטבע"..

      הסופים בסופו של דבר החלו להיות נרדפים ע"י הזרם המרכזי של האסלם מהיותם מגיעים לטענתם (של האחרונים) לידי כפירה ע"י הריסת המחיצות הקימות בין האלוהות לאדם, (למשל הסופים החססיים - מהמילה חשיש היו משתמשים בחשיש וממקור שמם מגיע השם אססין (רוצח) בלטינית).  אגב מתוך קהילות וחצרות הסופיות הוקמו מספר כיתות באיסלאם- כמו מסדרי הדרווישים

      הזרם המרכזי באיסלם  לא ראה כאמור בסופים אלא "מופרעים" זאת מתוך הפיכת האיסלם האורתודוקסי "למצוות אנשים נאמנה" (כמו היהדות שהופכת לדת הרבנות ולא לדת התורה) . רק לאחרונה  יש התקרבות מסוימת בין הסופים לבין הזרם המרכזי..

       

       

        3/1/09 11:36:

      נעמי,כרגיל  ראיון מרתק.

      אני מעריכה שתמיד את מביאה את הקולות הללו שלא כולנו מכירים .

       

        3/1/09 11:27:
      מעניין מאוד. *
        3/1/09 11:26:
      פרופ' אברהם אלקיים הוא מהמרצים הכי טובים שלמדתי אצלם (וכתלמידה לתואר שלישי היו לי הרבה).
        3/1/09 11:11:

      הי חמודה,

      מרתק. אבל הייתי מחליפה את הכותרת של הפוסט.
      נשיקות

        3/1/09 11:02:

       

      אהבתי את הדיאלוג הזה עם ד"ר אלקיים.

      פעם ראשונה שאני שומעת עליו. נשמע איש מעניין, והלוואי וההידברות הזו שלו תוביל אותנו לתוצאות טובות.

      בוקר טוב, נעמית אהובה נשיקה

       

        3/1/09 11:00:

      תודה גליצ'ה רכה   

        

      "בשש אחרי המלחמה"
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=810716
      9 ♥♥ 2