מעולם לא נמניתי על אוהבי פרס ולא ממש רציתי לראותו כנשיא.  אדם הרוצה להירשם בספרי ההיסטוריה כמנהיג, מן הראוי שיכשיר דור עתיד ולא יחנוק אותו. שרשרת הפסדיו מחד ולהטוטי ההשרדות לאורך השנים מאידך, סייעו מאד להריסתה ההדרגתית של מפלגת העבודה ולגוויעתו של מחנה השלום הישראלי. מצפוני אינו מרשה לי לתת לפרס לרחוץ בנקיון כפיו ולהתהדר כנושא הדגל של חזון השלום מכיוון שהוא סייע למחנה הימין לנצח בכל מערכת בחירות בה היה שותף, והיו כאלו הרבה יותר מדי. 

יחד עם זאת הוא החל את נשיאותו ברגל ימין ונטע בי תקווה. לא במקרה אמירתו הראשונה מתייחסת לצורך להפטר מהשטחים, אולי סוף סוף יחזור הנושא אל סדר היום המרכזי. מקהלת מקפצי הימין לא אכזבה כמובן ומיד הגיבה בשלל טענות שאינן לגופו של עניין ("זה לא בסמכותו", "הוא מפלג את העם"). על המשך האפרטהייד בשטחים ועל השלכותיו המרקיבות אט אט את החברה הישראלית לא מתקיים לעומת זאת דיון כבר שנים רבות. אם צבי הנדל ויצחק לוי מעוניינים באמת לא "לפלג את העם" מוטב שיחדלו לגרור אותנו עמוק לתוך המפלג האולטימטיבי. איחוד העם לא ממש מעניין אותם אלא צדקת עצמם.

זה נכון שהסיטואציה מורכבת ונכון שהצד השני לא ממש מעוניין במדינה נורמלית ובדו קיום. נכון שקשה מאד להודות שמדיניות אכלוס בת 30 שנה הייתה טעות איומה ונכון שקשה מאד להתמודד עם גרעין גדול מאד באוכלוסיה שנחוש בדעתו להשאר כובש. אמת אחת הייתה ונשארה - צריך להפטר מהשטחים וכמה שיותר מהר. איך? זה כבר לא תפקידו של הנשיא אלא של הממשלה. הציפיה שלי מהנשיא היא שלא ייתן לנו לשכוח.