חייבת לכתוב. צריכה לערוך את הכל. כן, גם את חיי.
והיא- יושבת קרוב אליי, מלטפת את שיערי. חברה טובה. לא מעבר לזה. נו, ברור שלא. אי שם רחוק, גם היא יושבת, משוחחת איתי בהקלדה ביתית. חברה טובה. גם היא. והוא שם. ולא יודעת עדיין, רוצה לדעת, לא ברורה, לא ברור. תחושה חזקה. לב שהתפצל. הזמן יענה לי. גוד טיים.
קלפי הטארוט מונחים על השולחן. רוצים לקחת אותי למחוזות קסומים, לתחושות מסתוריות, לעתיד ורוד יותר. אולי אסע עכשיו ל"הום סנטר", אקנה צבע ורוד ואצבע את קירות הבית? כך לפחות העיניים תיראנה צבע שכולו עתיד פנתרי...
בא לי חומוס. אבל לא כזה שטחנו לו את האמא בחומרים כימיים. משהו טוב, טבעי יותר. גרגרים טחונים עם קצת טחינה. מה רע? הפיתות. זה הרע. כבר עשרה חודשים שלא אכלתי פיתה. רק בשבוע שעבר. חצי פיתה. זה היה עם חומוס, אבל מהכימיים האלה. זה היה במסעדה ברחוב דיזינגוף. היה טוף. אבל עדיין, עדיף חומוס עם פחות בלגן בקוליפורמים.
את כוס תה הצמחים סיימתי לשתות לפני חצי שעה. תה אדום. אנטיתזה לירוק. דרבי של צמחים. אני אוהבת אדום. חובבת ירוק. אבל הכי הכי נרגעת מכחול. טוב, גם מסרטים בצבע הזה. מה רע? אין שם אהבה. זה מה שרע. כניסות, יציאות ושאר ירקות. בעיקר מלפפונים. זה מזכיר לי את המסנג'ר שפתאום נתקע. חוץ מהמלפפונים.
אז אני כאן. שזה רחוק ממנה וממנו ומהם. אבל זה הכי קרוב אליי. וכשאני מסתכלת על הקרוב, אני רואה המון. אני רואה עולם.
תגידו, עדיין יש את התוכנית הזאת "רואים עולם" בשבתות בערב? אני פשוט לא רואה טלויזיה כבר המון זמן.
אז יאללה, שבוע טוב לכל מי שאוהב אותי באמת. סלמאת.
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עריכה עצמית - זה אחלה דבר, מאד חשוב.
וסרטים כחולים, לצערי, לא מחזיקה בבית - יש לי ילד סקרן וחטטן יתר
.
אורן,
אין לי מילים למילים שלך.
מעריצה את חוכמתך, את היותך קשוב למילים, אותך.
אוהבת,
שרון.
בין הסרט הכחול לתה הירוק , בין החומוס למחשבות על אנשים , יש צבעים שאת משאירה במילים שלך ,
צבעים משלך , ככה את צובעת את העיניים בצבע פנתרי , בכתיבה הקולחת שלך הכמעט אגבית הזו את
הופכת את השיגרה היומית והמחשבות עליהן כמשהו שהוא לא מובן מאליו, והדימויים והתיאורים הקלים שמושחלים
ככה בין לבין יוצרים מראה של חיים של מישהי ובאיזשהו אופן את החיים של כולנו , הרצונות , המחשבות ,
והתהיות איך לצבוע את היום שלנו ....מעורר הזדהות , ואף אהבתי את החוש הומור שלך שנכנס שם במתכוון
בשביל לגרום לנו להבין וגם לה באיזשהו אופן שאסור לקחת יותר מדי ברצינות את החיים ...:)
המשיכי לכתוב שרוני , אני אשתדל להמשיך להיות הצופה מהצד ולהתרשם מסגנון כתיבתך האישי ואף
גם יש בך צד של מספרת , למרות שמשום מה מתוך נוחות או עצלנות את נכנעת לטובת המחשבות והרעיונות
ולא לצד הסיפורי , אני מקבל את זה ...כל עוד זה לא דורש ממך לכתוב מאולץ, הטבעיות בכתיבה שלך משאירה כתמים אותנטיים לחלוטין בקריאה שלי....חח...:)
שלך,
בידידות ובאהבה ,
אורן.
תמיד טוב, נעים ואפקטיבי...סרט כחול מאדאם??
סילבופלה...
למה מרגיש ככה?שרוני תתקני אותי בטעותי,יש לי תחושה שאת זקוקה לחופש ואהבה,השאלה האים יש חופש בתוך האהבה,,,,,,,,,,
אחשילו, ואללה גם אני מתגעגעת לפסוקו של.
כנראה שהיה עומס חשמל כשהתוכנית המופלאה הזאת הייתה באויר.
געגועים!
נכון אהובת ליבי!!לכאלה דברים אני מוכנה שישתמשו בפוסט שלי.
הלוואי שהכל יירגע כבר.
הלוואי.
תודה לך.
תודה דני.
(יא מעתיקן)
אז יאללה!!
כישרון נוטף..
כבר אין רואים עולם.
אבל השאלה למה כבר אין את "פסוקו של יום"?תמיד חיכיתי לזה בקוצר רוח לפני השינה.זה הדבר היחידי שהיה מרדים אותי
אני הכי בעולם !
הרשי לי להשתמש בפוסט שלך לברך את חילי צה"ל
כל הכבוד לצה"ל !
עכשיו שבנינו במלחמה אנחנו חיבים להתפלל כל אחד בדרכו ולעודד את החילים שלנו.
"אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה אתה" !!!
"עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". וכל מי שקורא יגיד אמן!
יום ראשון מתופפים לשלום החיילים שלנו בסטודיו של מתופפי המדבר בדרום,
שבת שלום
דודיאני מוכן
הייתי כרוח נסער, שיכור ומהלך
החדר כיסה את הגוף בשקט כואב,
עצב רעד בטירוף חדר אל הלב
לך אחכה עד אור היום, עד עלות השחר
גל אהבה זורם בי פתאום,
ונפשי לא נחה
ירח מלא במרומים, למעלה חייך
הדלקתי נרות אדומים, הן רק לכבודך
הפרח נבל בחדרי, כילד נרדם
מיתר הניגון בשירי, לפתע נדם
42 אינטש LCD - אגן הים התיכון נראה רחב יותר...
אתה מסתכל בפלזמה או בפשוטה 10 אינץ'?
אני כן!
רונה קינן לא תערוך אותי!
עכשיו יש "הישרדות - עיי חורבות" או "יורים בכולם"...
אז תהני לך מהתה ותדעי שאת לא מפסידה הרבה ב-TV...