כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    תעתועי המוזה ארטו וקופידון

    37 תגובות   יום שבת, 3/1/09, 16:48

    "הייתי בטוח שהם שלך".

    "לא, מה פתאום" עניתי מוחמאת, דוחפת את עגלת התאומים. בחורף האחרון מלאו לי ארבעים ותשע, והוא חושב שאני יכולה להיות אמא לתינוקות. בעצם היו דברים מעולם.

    "את נראית פורחת כמו אם צעירה" התעקש.

    מתחנף, חשבתי לעצמי כאשר פילס לנו דרך על המדרכה התל-אביבית, מזיז עבורנו את ה"צפרדעים" הירוקים, שפועלי האשפה טרם החזירו למקומם למרות שעת הבוקר המאוחרת.

    "אני מעריץ אתכן הנשים, בוראות חיים".

    משפט מחוכם לפיתוי אשה, חשבתי בציניות, עדיין לא מבינה כמה גדולה יכולה להיות השפעת מילותיו של האיש הזה עלי.

    בזמן האחרון הוא עוצר אותנו, מכיר את שמות התינוקות, מנסה ליצור איתם קשר. חוק ידוע הוא בעירי, כי ילדים וכלבים הם מתכון בטוח לדייט.

    את הגבר הנאה, הכחוש, שיערו ארוך ומשוך אל מאחורי האוזניים, איש בלי גיל, הרביתי לראות מסתובב בשכונה. תמיד לבד. לא מהסוג שאני בדרך כלל נמשכת אליו, אבל הוא הצליח לעורר את תשומת ליבי בפניו החכמות, ובהיותו מכונס בעצמו, אומר בהליכתו כי הבלי העולם והרחוב אינם מעניינו.

    בעל מקצוע חופשי - ניחשתי. ארכיטקט - קבעתי, גאה בחדות האבחנה שלי. 

    באותו בוקר פגשתי אותו בקפה השכונתי. הפעם סקרנותי גברה על הבושה. "סליחה, אפשר לשאול אותך ...במה אתה עוסק?"

    הוא חייך אלי חיוך רחב, חם. "אני כותב". בהמשך סיפר כי היה איש היי-טק, ולפני כמה שנים, בהיותו בן חמישים, פרש מעבודתו. לא רצה מחוייבות. מאז הספיק להוציא שני ספרים.

    "מוזר" אמרתי לו "השבוע התחלתי גם אני לכתוב. שירי ילדים".

    הצטרפתי אל שולחנו. הילדים ישנים בעגלה, והשיחה מתגלגלת על כתיבה. "בואי אלי ואראה לך" הציע. שילם את החשבון ויצאנו לדרך.

    לא נעלם מעיני האופן בו סוכך על העגלה מפני השמש. המתנתי למטה. כעבור מספר דקות חזר והושיט לי שני ספרי שירה דקיקים. הודיתי לו, והמשכתי לגינה עם התינוקות, מתמסרת לעבודתי. 

    ברגע שהתפניתי מעיסוקי הדחופים פתחתי את הספרים, מנסה ללמוד מיהו האיש. ההקדשה היא לנשים בחייו – אמא, אחות ובת. אין "רעייתי" להקדיש לה.

    כבר מתוכן העניינים למדתי כי משחק המינים מעסיק אותו. בהמשך גיליתי הרבה חושניות בכתיבתו. ארוטיקה מהולה בהומור. רק גבר שחווה על בשרו הרבה מערכות יחסים, זיונים, אהבות ושברוני-לב, וניחן בעין צולבת, יכול לשרבט במילותיו תמונה כל-כך מדוייקת של דרך גבר בגברת, וויס-ורסיה.

    בין דפי אחד הספרים הוטמן פתק: "המשיכי לכתוב. אף אחד לא יכול לכתוב כמוך" ומספר הטלפון שלו. לא הייתי בטוחה כי הפתק יועד אלי, אבל העתקתי את מספר הטלפון לנייד שלי.

     

    מנצלת את תנומת התינוקות, הפכנו להרגל משותף את קפה הבוקר. אני "הפוך חלש", הוא "נטול", עם רול קינמון, נותן לי את "האמצע הכי טעים". כשמי מהתינוקות התעורר בזמן, זכה בטעימה. אל תוך השיחות על כתיבה וספרים השתרבבו פיסות חיים שלו ושלי. תחילה ברמיזות, שהפכו לאט לאט למסכת חוויות של גבר ואשה למודי נסיון.

    אני מתקשרת אליו. הוא תמיד בא כשמוזמן, לעולם לא יוזם.

     

    באחת השיחות האלו, כשעניין הכתיבה היה הרחק מאחורינו, הרגע ממנו חששתי הגיע. הוא ביקש שאראה לו את השירים שכתבתי. הייתי זקוקה לעוד זמן, לבטחון שגם אם יהיו גרועים בעיניו, לא יקלקלו את הקשר שנרקם בזכותם.

    ביום אמיץ במיוחד ארזתי את עשרים הוולדות המילוליים שלי וטמנתי אותם בתיק. קיוויתי שאולי הוא יהיה עסוק באותו בוקר, אבל אֶרָטוֹ לא ריחמה עלי, וכשהגענו לקפה מסרתי לו את המארז. התרחקתי בתואנה שעלי להרדים את התינוקות, עוקבת אחריו מעבר לכביש, מנסה לפענח על פי שפת הגוף שלו את גזר דינו.

    "זה ראוי", אמר כששבתי "ומצחיק. רק כמה הערות קטנות. את חייבת לעשות עם זה משהו. מוכרחה לפרסם. תני לי עותק, אני אנקד לך. אני מת על ניקוד. זה 'מפריח' את המלים".

    "רגע! רגע!" נבהלתי "הניקוד בא בסוף. עדיין לא סיימתי 'לבשל' את השירים!" 

    אבל כידוע, עם נקדנים אי-אפשר להתווכח בכתובים, ובשעות אחר הצהריים שנמזגו לתוך השקיעה, בזולה שלי על הגג, הוא העיר את הערותיו. הפך להיות ענייני, ממוקד כמו החיריק, לא נותן לי להסיח את דעתו. ממש כעס כשלא שמעתי את "המוסיקה של השיר". הרצינות שלו הצחיקה אותי, וכשמישהו גורם לי לצחוק, הלב שלי מפרפר. משוואה פשוטה. נדלקתי על הגורו לענייני לשון.

     

    חלף שבוע מפגישתנו על הגג. כרכתי את השירים המנוקדים (צדק, ניקוד אכן מפריח מלים!) למשלוח לבתי הוצאה לאור, כעצתו. נרגשת מהחוברות שבידי, מדמיינת את ספרי בחזית חלונות ראווה של חנויות הספרים, ואת עצמי מחלקת ראיונות למוספי ספרות, ומוזמנת להשתתף בפאנלים על ספרות ילדים, בקשתי לראות אותו.

    הפעם לא התאפקתי: "תגיד, זה שאתה לא מתקשר, אומר שאתה לא רוצה לשתות איתי קפה?"

    "אני דווקא כן".

    "אז מה זה אומר?"

    "שאני לא מתקשר".

    "אתה לא מתקשר לבנות?"

    "לא לבנות ולא לבנים".

    "למה?"

    "מי שרוצה אותי מתקשר אלי. אני עוד חייב לך משהו בקשר לשירים?"

    "אתה מבקש מחיקת חובות?"

    "שמיטת חובות!" תיקן לאקונית.

    צוחקת, נבוכה, ניסיתי לרכך את תחושת הדחייה. 

    כאשר מסרתי לפקיד הדואר את החבילות, הממוענות ללקטורים של הוצאות הספרים בארץ, חשבתי כי כאשר אקבל מכתב תשובה בנוסח: "גבירתי הנכבדה, הננו שמחים להודיעך..." הנקדן יהיה הראשון לדעת.

    כי זוהי חובתי האחרונה לנקדן, ועל זכותי זו אני לא מוותרת!

     

    כעבור חודשיים מצאתי מעטפה גדולה מונחת ליד הדלת. בתוכה היה ספר שיריו השלישי.            

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/09 15:24:

      תודה גמבה.
        17/1/09 07:12:

      מקסים
        6/1/09 11:53:

      תודה ויום שקט
        6/1/09 07:28:

      עת הירוקים הגיעה .  *

        6/1/09 00:10:
      תודה לכן הדקדוק הפנימי ושאינה יודעת לשאול.
        5/1/09 23:15:

      אירה, איזה יופי כתבת,

      ממש דקדוק פנימי :-)

      סיפור כתוב נפלא, התענגתי

      ואשוב כשישובו כוכביי...

       


      אני אוהבת לקרוא אצלך את הפינות הקטנות שלא נשמטות מעיני כמות מחוות המנקד לטובת התינוקות, ברהיטות קולחת וברגישות משובחת, מקווה לו ו"לך", לסוף טוב.
        5/1/09 09:10:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2009-01-05 02:14:39


      שירים לילדים- שירי מבוגרים שנכתבים לילדים, (הס, שן בני הקט...)

      שירי ילדים- סידון, גפן, מרים ילן בשירים רבים (אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה ו..)

      ניצה, עדיין לא בטוחה שהבנתי את ההבדל. בכל מקרה, לשאלתך, הכוונה לשירים המיועדים לילדים, על נקודת מבטו של ילד שמלווה את ההריון של אמו והצטרפות אחיו למשפחה.

       

       

        5/1/09 09:06:

      צטט: דניאלה לונ 2009-01-05 08:18:24

      טוב שיש את הקפה, מה אני אגיד לך.

      חמודתי, מוכשרתי

      חמודתי, מוכשרתי את.

       

        5/1/09 08:18:

      טוב שיש את הקפה, מה אני אגיד לך.

      חמודתי, מוכשרתי


      שירים לילדים- שירי מבוגרים שנכתבים לילדים, (הס, שן בני הקט...)

      שירי ילדים- סידון, גפן, מרים ילן בשירים רבים (אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה ו..)

        5/1/09 00:40:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2009-01-04 23:49:05


      סיפור, חצי סיפור, אמת אחת. האהבה למילה הכתובה.

      אם כשהוא נוכח הוא במלואו, האם כשהוא אינו הוא חסר?

      אם כן, תתקשרי.

      אם לא, הניחי.

      בכל מקרה, המשיכי לכתוב. פוסטים- סיפורים ושירים.

      אם יורשה לי להכריז - את כותבת מצוין.

      ולא הבנתי אם מדובר בשירים לילדים או בשירי ילדים?

       

       

      להכריז יורשה לך. תודה.

      ולגבי שאלתך בסוף - הסבירי?

       


      סיפור, חצי סיפור, אמת אחת. האהבה למילה הכתובה.

      אם כשהוא נוכח הוא במלואו, האם כשהוא אינו הוא חסר?

      אם כן, תתקשרי.

      אם לא, הניחי.

      בכל מקרה, המשיכי לכתוב. פוסטים- סיפורים ושירים.

      אם יורשה לי להכריז - את כותבת מצוין.

      ולא הבנתי אם מדובר בשירים לילדים או בשירי ילדים?

       

        4/1/09 16:27:

      צטט: ש.אקו 2009-01-04 09:45:43


      אירה

      חברתי הסופרת!!

      את כותבת יפה מאד 

      וכל פוסט שאת שולחת משמח אותי מאד

      כיתבי עוד והרבה מפעם לפעם את משתבחת

      תודה

      אקו ש.

       

      תודה מיוחדת לחברתי הלקטורית.

        4/1/09 13:13:

      תודה למחמיאים!
        4/1/09 13:13:

      צטט: ~s~ 2009-01-04 10:21:53

      "ולדות מילוליים".... ואני רואה מול העיניים סלסילה מלאה גורי כלבים בני כמה ימים, מתפתלים וצווחים

       

      ארטו קוראת באוזניהם שירה והם מגרגרים עכשיו בהנאה מרובה.

       

        4/1/09 13:07:

      צטט: ron0000 2009-01-04 12:36:57

      דיברתי איתו

      הוא מחכה שתתקשרי 

      רון, תודה על מאמצי התיווך.

      תמסור שאתקשר ברגע שיהיה בידי המכתב המקווה מההוצאה לאור.

       

        4/1/09 12:36:

      דיברתי איתו

      הוא מחכה שתתקשרי 

        4/1/09 10:32:

      איזה סיפור חמוד, איזו פואנטה מכאיבה....

      איך אמון בבני אדם נכזב ככה....

      נטולת כוכבים אנוכי כרגע, אוף....

      מצטרפת למעודדים גם אם הם לא ירוקים.

        4/1/09 10:21:

      "ולדות מילוליים".... ואני רואה מול העיניים סלסילה מלאה גורי כלבים בני כמה ימים, מתפתלים וצווחים

       

        4/1/09 09:45:


      אירה

      חברתי הסופרת!!

      את כותבת יפה מאד 

      וכל פוסט שאת שולחת משמח אותי מאד

      כיתבי עוד והרבה מפעם לפעם את משתבחת

      תודה

      אקו ש.

        3/1/09 23:47:

      אוהבת את סיפוריך

        3/1/09 21:14:

      צטט: *עדינה* 2009-01-03 17:59:52

       

      אירה, את משתבחת מסיפור לסיפור.

      את חייבת להוציא ספר סיפורים קצרים,

      מבטיחה להיות הראשונה שאקנה אותו.

      נשיקה

       

       

      גם אני חושבת שכתיבתך מאד יפה וכדאי לך לשקול כתיבת ספר המכיל סיפורים. רבים יהנו מכתיבתך.

       

        3/1/09 18:53:

      מצא חן בעיני ה- "ממוקד כמו החיריק" הזה.

      לא עגבניות נזרוק עליך, אלא דווקא כוכב...

       

      תודה שחלקת
        3/1/09 18:12:
      אבל אל תתני לי לרפות את ידייך.
        3/1/09 18:10:

      צטט: *עדינה* 2009-01-03 18:06:31

      צטט: אירה ג 2009-01-03 18:02:17

      צטט: *עדינה* 2009-01-03 17:59:52

       

      אירה, את משתבחת מסיפור לסיפור.

      את חייבת להוציא ספר סיפורים קצרים,

      מבטיחה להיות הראשונה שאקנה אותו.

      נשיקה 

      תודה יקירתי.

      אולי נוציא אנתולוגיה של כותבות צעירות?

      מסכימה. אני איתך!

      יש פה חברה בקפה שיכולה לקדם אותנו בנושא, אם את רצינית.

       

       

      בינתיים אני שמחה שלא זורקים לי עגבניות על הפוסטים.

       

        3/1/09 18:06:

      צטט: אירה ג 2009-01-03 18:02:17

      צטט: *עדינה* 2009-01-03 17:59:52

       

      אירה, את משתבחת מסיפור לסיפור.

      את חייבת להוציא ספר סיפורים קצרים,

      מבטיחה להיות הראשונה שאקנה אותו.

      נשיקה 

      תודה יקירתי.

      אולי נוציא אנתולוגיה של כותבות צעירות?

      מסכימה. אני איתך!

      יש פה חברה בקפה שיכולה לקדם אותנו בנושא, אם את רצינית.

       

       

        3/1/09 18:02:

      צטט: *עדינה* 2009-01-03 17:59:52

       

      אירה, את משתבחת מסיפור לסיפור.

      את חייבת להוציא ספר סיפורים קצרים,

      מבטיחה להיות הראשונה שאקנה אותו.

      נשיקה

       

      תודה יקירתי.

      אולי נוציא אנתולוגיה של כותבות צעירות?

       

        3/1/09 17:59:

       

      אירה, את משתבחת מסיפור לסיפור.

      את חייבת להוציא ספר סיפורים קצרים,

      מבטיחה להיות הראשונה שאקנה אותו.

      נשיקה

       

        3/1/09 17:45:

      צטט: אורית-ב 2009-01-03 17:08:54


      שיהיה בהצלחה, עם השירים ועם הנקדן!

      תמיד קינאתי באלה שיודעים לנקד.

       ואני סקרנית: של מי התינוקות?

      התינוקות של אמותיהן.

      ובהמשך לפוסט שלך, המוזה ממשיכה לעבוד. לפחות בנוגע לנקדנים.

       

        3/1/09 17:42:

      צטט: אישה1 2009-01-03 17:07:00

      איי. כואב.

      אבל פחות כואב מלגלות שהאיש נגיד עשה בזמן הניקוד העתק משיריה של העלמה, ומסר אותו כחוברת משלו לגברת הבאה בתור...משום מה חשבתי-חששתי שכך ייראה הסוף (אני שופעת אופטימיות בימי המלחמה, הא? קריצה).

      וכמו תמיד אירה, גמעתי כל מילה בשקיקה.

      כתבת נפלא.

      תודה על פסק הזמן הנעים שהענקת בימים טרופים והזויים אלו.

      דינה

      תודה. לשרותך.

      מקווה שאת הפוסט הבא נכתוב/נקרא בימי רגיעה.

       

        3/1/09 17:08:


      שיהיה בהצלחה, עם השירים ועם הנקדן!

      תמיד קינאתי באלה שיודעים לנקד.

       ואני סקרנית: של מי התינוקות?

        3/1/09 17:07:

      איי. כואב.

      אבל פחות כואב מלגלות שהאיש נגיד עשה בזמן הניקוד העתק משיריה של העלמה, ומסר אותו כחוברת משלו לגברת הבאה בתור...משום מה חשבתי-חששתי שכך ייראה הסוף (אני שופעת אופטימיות בימי המלחמה, הא? קריצה).

      וכמו תמיד אירה, גמעתי כל מילה בשקיקה.

      כתבת נפלא.

      תודה על פסק הזמן הנעים שהענקת בימים טרופים והזויים אלו.

      דינה

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג