השנה הוצאתי לאור ספר בשם "דמי מלחמה בשלום" זהו רומן שנכתב בעקבות השתתפותי כקצין מילואים במבצע חומת מגן. הספר נכתב כרומן היסטורי פילוסופי ולא כרומן חוויות אישיות של חייל.

מצאתי לנכון לאור האירועים האחרונים של המלחמה בעזה וההפגנות במגזר הערבי בינהן גם ההפגנה האחרונה שהתרחשה בסכנין ששוכנת מול חלוני לכתוב פוסט המציג את אחד הרעיונות שבספר.

בספר יש משפט החוזר כמה פעמים

"שלושה דורות, ביירות בית-לחם, סכנין"

ב 1982 השתתפתי במצור על ביירות כחייל במבצע שלום הגליל.

ב 2002 השתתפתי במצור על כנסיית המולד כקצין במבצע חומת מגן.

כאזרח אני מביט אל העיר סכנין ואני יודע שככל שאנו מנסים להתעלם מהבעייה היא אינה מסתתרת לא בביירות ולא בבית לחם אלא דווקא בחצר ביתנו. מרחב הזמן שבין ביירות לבית לחם שייך לעבר. המרחב שבין בית לחם לסכנין הוא מרחב העתיד. האם נדע לעצב אותו בצורה שונה?

אני מצרף קישור לדף עם רקע על הספר. אשמח לשמוע תגובות והערות.