כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    להציל אותנו מהחונטה

    המאמר "להציל אותנו מהחונטה" מאת אסתר שניאורסון גרי

    1 תגובות   יום ראשון, 4/1/09, 00:32

    אסתר שניאורסון גרי פובליציסטית  
    להציל אותנו מהחונטה  
         

     

    יש הרואים בעמונה את נקודת השבר. כביכול מה הם עוד רוצים? כבר גירשו מגוש קטיף 9000 יהודים, הרסו את ביתם, את בתי הכנסיות, את המדרשות, את החממות, זרקו אותם ללא בית, ללא פרנסה, ללא רכוש, ללא עתיד, רמסו את זכיותיהם הבסיסיות ביותר כבני אדם ולאיש לא איכפת.

    ובעוד הפצעים עדיין מדממים החל העסק עם עמונה! מה פתאום עמונה, למה דווקא היא עלתה בגורל? הכל מקריות. זה היה יכול להיות כל מקום אחר. כי הרי המאבק איננו באמת על הבתים, על האי חוקיות, שורש המאבק הוא עמוק יותר, מורכב יותר, זהו מאבק על זהות, על רצון לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, למחוק את הזהות היהודית ממדינת ישראל כפי שעשה בג"צ בתעודת הזהות שלנו, כדי להביא למדינת כל אזרחיה, ולזה בעצם חותרת הגילדה השלטונית.

    הגילדה המחזיקה במוסרות השלטון כבר למעלה משמונים שנה, שלחה עוד לפני קום המדינה את התמימים שבקבוצתה לקיבוצים כדי שיתיישבו שם והמשפיעים דאגו למנות עצמם לגופים שסיפקו, כסף, שלטון, השפעה.

    הם עמדו בראשות מועצות הפועלים, ההסתדרות, המשביר המרכזי וכו' ובעזרת הכוח שצברו הצליחו לרסק כל גוף אלטרנטיבי שביקש להתייצב מולם.

    התמנון שלח זרועות לכל מקום. במערכת הביטחון הכוללת בתוכה את צה"ל, המוסד, השב"כ, הם הפכו למקור הכוח של השלטון ובשם הביטחון אפשר היה לעשות הכל ולקבל הכשר וכמובן משרות וטובות הנאה לאנשי שלומנו מקרב הגילדה.

    הביטחוניזם הביא לחונטת הגנרלים. כל קצין בכיר הפורש מצה"ל מקבל שדרוג לחיים... משרה חשובה בצמרת הפוליטיקה, הכלכלה, מועצות מנהלים של גופים ציבוריים, חברות ממשלתיות, חווה חקלאית, רישיון לייבא או לייצא תחמושת ומי מאשר את קניית מרכולת הנשק בתוך צה"ל? החברים לשעבר, הרי עוד מעט גם הם יצאו ויצטרפו לסידור העבודה. צריך לשמן את המערכת.

    כשאמר ב-1977 בן אהרון שאינו מוכן לקבל את הכרעת העם כי העם טעה, הבריקה בראשם ההכרה כי יכולות לקרות לפעמים גם תאונות פוליטיות ולכן כדי לקדם את פני הרעה הוחלט שגם תאונה שכזו אינה צריכה בעצם לשנות דבר. את הציבור האמוני חייבים לנטרל יהא אשר יהא, כדי שלא יגנבו הוא וילדיו את המדינה. אי לכך פותחה נוסחה של עיקוף עם, תמיד להשאיר את הכח ביד החונטה והיא תפעיל את כוחה ותחייב בו את כל אזרחי המדינה.

    וכך נולד כוחו של ביהמ"ש העליון. מומחים משפטיים מכוחותיו נשתלו עמוק בכל המערכת המשפטית, מומחה נמרץ טופח כשהוא מטפס מעלה מעלה אל כס השיפוט העליון, שולט ביד רמה ובאקטיביזים שיפוטי, מחליט שהוועדה למינוי שופטים תהיה אחד הסודות השמורים במדינה, דוגל בזכות הציבור לא לדעת על-פי איזה קריטריונים מתמנים לבית משפט ודואג שכל השופטים שמכהנים שם יהיו משובטים בדמותו -הווה אומר בעלי השקפת עולם קיצונית שמאלנית, הווה אומר אי שיוויון בפני החוק. לערבי וישראלי דין אחד ליהודי דין אחר.

    זרוע אימתנית נשלחת לכיוון הממלכה השביעית, התקשורת, ויוצאת לדרך כשאחד מתפקידיה הוא לכסות על כס השיפוט ולהעניק למערכת המשפטית את כוחה דהיינו להפקיע את הסמכות מבית המחוקקים ולהבטיח שדעת הקהל תורדם. להזרים כלורופורם יום יומי לורידים ולמוח, להשאיר את העם בקומה! אז מה אם יש כנסת וממשלה, מי הם בכלל, לעומת התקשורת שתכתיב את סדר היום הציבורי ותכפה על הממשלה את ההתנהלות.

    ברדיו ובטלוויזיה טופחו הכוחות "הנאורים" המתאימים שגם הם כמובן משובטים ולתוך פח האשפה הם השליכו את אחד החוקים הכי יסודיים, הכתובים והבלתי כתובים, שעל תקשורת ממלכתית להיות מאוזנת, ולשמור על ניטראליות. וכך הגילדה שהשתלטה הן על מערכת המשפט והן על התקשורת מחפות אחת על השנייה, נשיא ביהמ"ש הפך את התקשורת לפרה קדושה, והיא מצידה הפכה אותו לקיסר.

    אומנם אחת לארבע שנים עוצרים כאילו להצגה של בחירות, אנחנו הרי דמוקרטיה, לא? כך בכל אופן מסבירים לנו מדי יום, אז ילכו הנערים לבחור, ממילא אין לכך חשיבות, תמיד החונטה תמשיך ותשלוט. והיה ותתרחש תאונה פוליטית, ורה"מ לא יהיה חבר, הרי האנשים שנשתלו בתוך כל צמתי החברה, המדינה, הצבא, הכלכלה, ימשיכו להחזיק את כל מוסדות השלטון בידיהם, לפעול להפלת המתנגדים ולהעלות את אנשיהם לצמרת השלטונית ולצורך זה כל הדרכים כשרות.

    ברוב המקרים הם אוכפים בסופו של דבר את הרוב לרצונם, והיטיב כבר מישהו להתבטא- "מה שרואים מכאן לא רואים משם". גם כאלה שהיו בצד הנגדי מבינים כי כדאי לקבל כרטיס אתרוגי וברגע שמישהו ממגזר אחר מצליח להשתלב במערכת כמו חובשי כיפות בצבא, הם מיד מכניעים גם אותם לציות מוחלט.

    האימרות משתנות על-פי צרכים. ואם פעם בזמן הפלמ"ח היתה חשיבות לאחיזה בקרקע ושליטה בשטח, הרי משהופיע אליל השלום, נשלפות מייד מזרוע תמנונית אחת כל גנרלי החונטה כדי שיבהירו לנו מדוע צריך לחזור לגבולות 67 וכמה אין חשיבות לשטח.

    ראשי השב"כ שפרשו מהשרות מנהלים מו"מ עם בכירי הרוצחים ושותפים בבעלות בקזינו ביריחו וכשהערבים מכריזים פעם אחר פעם שאין להם עניין בהתנחלויות והם רוצים את זכות השיבה ואת שייך מוניס וקטמון, הם אינם שומעים דבר, אפילו לא כשהם יושבים בביתם בעין הוד במרחק שני קילומטר מבעלי הבית הקודמים, והם צורחים שכאן זה מותר, אבל חברון ובית- אל זה אסור, וכשהם יושבים כל היום ומברברים על כיבוש ושליטה על עם אחר, אתה שואל את עצמך, מה הם עושים פה בכלל? אולי היה יותר פשוט אם היו עוברים למקום אחר, למשל ליהופיץ?

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/09 21:23:

      מאמר מדהים מאין כמוהו.הראיה הנכונה של ההתנהלות שמתרחשת כבר 90 שנים בארץ.אין חשיבות בעצם למי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ,כי אפילו זה הימין הוא מעולם לא שלט כאן באמת.הכל נשלט ע"י קומץ קטן של אליטות שתופשים את כל מוקדי הכח:הפרקליטות,בית המשפט העליון,התקשורת שהיא קובעת לנו את סדר היום הציבורי ועל פיה יישק דבר,מי ישפל ומי יעלה.אסתר תודה לך שהבאת את מה שקורה כאן,בחכמה,בכשרון ובעיקר באמת שאי אפשר לסתור.חבל שלא כולם מבינים זאת.היי לאלפי רבבה.יישר כוחך.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רות יחימוביץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין