לא, צר לי, זה לא פוסט על הומואים. וגם לא על כדורגל.
אז חזרתי הביתה קצת אחרי שש וזכרתי שיש שתי הפגנות. לא הייתי סגורה על איזה איפה.
אני עדיין תמהה האם הפגנות משנות משהו וכמה משקל יש להצהרה ציבורית על ההחלטות של האנשים בחלונות הגבוהים.
כך או אחרת, מצאתי את עצמי לובשת מעיל ושולפת מהמגירה את הדגל שקיבלתי פעם בתוך איזה עיתון (תמיד ידעתי שבסוף יהיה לי מה לעשות איתו) ושמה פעמי לכיוון כיכר רבין. היה לי קשה לראות את המצעד המאורגן ומעוטר בדגלי אשף מתקדם לו (לדעתי היו שם גם כמה דגלי חמאס). ממש קשה. ניצתה בי איזו תחושת אחריות פתאום. לא יודעת מאיפה נחתה עליי. מה שמפתיע זה לגלות שהקושי הוא רגשי יותר מכל דבר אחר.
אין לי שום חיבה להרג ילדים (או מבוגרים חפים מפשע), אבל כמו שאמרה קרןשמש בפוסט אחר השבוע- מדינה שמתיימרת להקרא ריבונית לא יכולה לתת לאוכלוסיה שלמה לחיות תחת איום במשך שנים בלי להגיב.
מקובל עליי שיש אנשים שלא מסכימים איתי. נדמה לי שמה שהכי מציק לי זה שראיתי היום המון אנשים שחושבים שלהתנגד למעשה כזה או אחר מחייב אותם להזדהות בצורה מוחלטת עם האויב. בטח יבוא מישהו ויטען שזה לא אויב וזה יהיה סיפור לפוסט אחר.
אמרו לי כמה אנשים בהפגנה שם - החבר'ה האלה, גראד אחד שייפול בגינת שנקין והם מחליפים צד. מישהו אחר נתן פרשנות חופשית לאומנית ל"סינדרום שטוקהולם" : הזדהות עם האויב מקבילה להזדהות עם החוטפים. שתיהן נובעות מפחד ומהמחשבה שאין מוצא מהמצב. מעורר מחשבה.
פגשתי איזו בחורה שבאה לכאן מאירלנד. לא הבינה איך זה יכול להיות שיש ישראלים שמניפים דגלי פלסטין בת"א. למדה איך אומרים "בזיון!!!, בזיון!!!" ו"אל אל אל ישראל!".
די מהר אח"כ התהלוכה של חד"ש נעצרה בסינמטק ומפגיני הנגד התקבצו. אני לא בדיוק בן אדם של סיסמאות אבל עם חלקן הייתי בסדר, עם חלקן הרבה פחות. מיני התלהמויות לא נעימות. זה קצת משונה למצוא את עצמך בחבורה כזאת. פתאום גם הגיע אוהד בית"ר אחד וארגן את השירה.
השוטרים. איך אפשר בלי שוטרים? מלא שוטרים. ההממון שוטרים. כולם מתוחים ודרוכים. לא היה נעים להיות שוטר ברחוב אבן גבירול בתל אביב הערב. גם לא היה כ"כ נעים להיות על יד שוטר הערב. יצא לי. כמה פעמים. חלקם שלטו בעצמם והיו תקיפים אבל מנומסים. ראיתי לפחות שוטר אחד דוחף מישהו בלי סיבה בכלל.
איך יצאתי גאה בסוף? וולטר אמר פעם "אינני מסכים עם אף מילה מדבריך, אבל אלחם עד טיפת דמי האחרונה להגן על זכותך להשמיעם" . ככה הזכיר לי איש אחד. וואלה, לא מובן מאליו.
|
אודי ברוך
בתגובה על ככה סתם באמצע היום
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה.
מאמר מרשים.
מעניין שמלבד המון האדם ההוא בהפגנה, לא יצא לי לפגוש באחד על אחד מישהו שלא מסכים איתי.
סטטיסטית זה קצת משונה.
אני עם ההיא מאירלנד...
אני אתפקד היום על תקן הגננת, אין בעיה.
כשכואב יוצאים תסכולים ובתוך הקיטור קשה לפעמים לראות את בסיס הדברים.
עושה רושם שכולנו בינתיים מסכימים ושעד עכשיו לא הופיע פה אפילו לא אחד ממאות האנשים שצעדו שלשום באבן גבירול להסביר מה עבר לו בראש.
הממ..
אתה מעורפל מספיק כדי שיהיה לי קשה להחליט מה הכוונה.
בשפה שלי קצת קשה להיות ישראלי ולא ציוני, ואצלך?האמת היא שדיגלר צודק, אתה מתפרץ פה לדלת פתוחה לגמרי.
זאת לא הבמה הנכונה.
וואו גבר,
מאיפה הרגשי נחיתות האלה?
מה יש לך נגד תל אביביים? אנחנו אח'לה ח'ברה בסך הכל :)
קצת יותר נחמדים להומואים ויש לנו בארים יותר שווים
אבל חוץ מזה אני באמת לא מבין מה אתה רוצה מאיתנו
אפשר לחשוב שבכל עיר אחרת כולם שרים שירי קינה ואז את ההמנון בבוקר
ומקפידים להחרים כל מי שמעז לשבת בבית קפה
בעידן שבו ציונות נחשבת למילת גנאי, כיף לי להיות ישראלי. זין על כולם.
האמת היא שהייתי עם חברים ועשינו סיבוב בורגני להפליא בנמל תל אביב.
צטערת אם אכזבתי אותך,
אבל חייבת להודות שהיו כמה חילופי דברים ביני לבין שוטר או שניים שהביאו אותי הכי קרוב להעצר משהייתי אי פעם.
אני לא חיה פוליטית במיוחד, אבל הפעם הסתובבתי שם עם גרון מכווץ.
פתאום המצב הזה נוגע לי במקומות רגשיים לאללה. ציונות? מילה גדולה, אבל אולי.
הנה - זה בדיוק מוכיח איך נכשלה ההסברה הישראלית.
הבחור שהתקשר אלייך מהפאב ניזון ממה שכן יוצא לתקשורת הבינלאומית.
הבחורה שפגשתי בהפגנה - ראתה קצת יותר מקרוב מה קורה כאן.
קצת עייפתי מהתמימות שהאנשים האלה חיים בתוכה.
הצלחנו לשכוח שהמין האנושי הוא אחד כזה שמייצר סכסוכי אדמה - ובכאלה- מצחצחים חרבות.
אני איתך, מאוד אשמח לגלות שיש חלופה. כרגע - אני לא רואה אחת כזאת באופק.
לבי עם אחיך ועם עוד המון אנשים שנמצאים שם עכשיו. חלקם ילדים שאין להם מושג אמיתי מה הם הולכים לראות ומה מזה ישאר איתם לנצח.
יש לנו עוד חובה מוסרית - להבין שאם אנחנו רוצים להשאר פה אז יש דברים שצריך לעשות.
בשנים האחרונות הכל כ"כ משונה כאן שאני כבר בכלל לא בטוחה שאנחנו here to stay.
הנה משהו בענין הזה. היא אומרת יפה מאוד הרבה ממה שעובר לי בראש.
וכתל אביבי שדווקא לא מצדד בעמדות שלהם, אתה מבין שההכללה שאתה עושה פה לא במקום. או שלא.
האמת היא שלצאת להפגנה זה בקושי התחלה...
אבל במלחמת המפרץ לא היו להם תירוצים.
אז, הם לא יכלו לומר "העירקים מפציצים את ישראל בגלל הכיבוש". ב-1990 היה ברור שאלו הפצצות שמקורן שנאת ישראל וצרכים פוליטיים פנימיים של המשטר העירקי...
כמו פנאטים אדוקים הם נתלים בסיסמאות ריקות של "לא לאלימות", שלא רלוונטיות לשכונת הערסים הזאת שקוראים לה המזרח התיכון.
כאלה הם, ילדי צפון שמצקת זהב תחובה להם עמוק בישבנם ומשקפי המוסר הנוצרי המתחסד שלהם אינן מאפשרות להם להבין מציאות מזרח תיכונית מהי.
כל המיתוס על הבועה התל אביבית מופרך ולא נכון. הייתי בטילים של מלחמת המפרץ, הם נפלו 100 מטר מהבית. לא היה נעים, הייתה מציאות שקשה לחיות איתה, אבל חיינו איתה. אמנם לא שמונה שנים, אבל בהחלט קרוב למה שהיה במלחמת המפרץ השניה לתושבי חיפה. לא מדובר בבועה תל אביבית, אלא בחבורה של תמהוניים שהאג'נדה שלהם נעה סביב ה"נגד". לא משנה מה תעשה ממשלת ישראל - אנחנו נגד.זאת הפגנה? פחחחחחחח.
חזרת הביתה בלי סימנים?
לא שווה.
בימינו היו הפגנות עם ביצים ועגבניות. רותם לא זוכרת איך גררתי אותה לכיכרות, אבל כל זה שטויות. אני סקרנית יותר לדעת - מה עשית עד השעה שש? כי היה סבבה יום יפה.
טיל אחד על תל אביב יעשה למדינה הזאת רק טוב.
לפעמים אני חושב ששווה להבריח להם כמה כאלה של שישים וחמישה ק"מ רק כדי שירד האסימון לכל מיני אנשים.
:-)
תודה.
התבלבלנו פה לגמרי.
מזכיר לי קצת את רגשי האשם שהגרמנים דור שני ושלישי סוחבים עליהם.
משום מה תקוע לי בראש שאת גרה רחוק.
נרשם.
מדויק . אין לי מה להוסיף. תודה ליאור!
חחח...
זמבורות לא היו.
מגפונים דווקא כן.
הפריעה לי הבחירה המודעת להזיק למדינה באופן שיראה היטב בעולם.
חבר קרא לאחי, שמגוייס בצו 8, "לא מוסרי". נעלבתי עד עמקי נשמתי, אני חייבת לומר.
אני תמהה מה החלופה של אותם מתנגדים, לצבא שייגן עליהם. לא קיבלתי לזה תשובה. רק הפניית גב קרה של שבוע.
אבל ילדים שישנים בשקט בתל אביב, נראה כמו מצרך טריוויאלי.
אני שונאת את הפעולה בעזה. אחי, עד כמה שאני יכולה לדבר בשמו, גם כן אבל ואבל גדול - יש חובה והיא יותר מכל חובה מוסרית לשלוח דווקא אנשים טובים פנימה ולא שכירי חרב, כמו שהציע חברי.
אני מתעבת את המתקפה הקרקעית הזו. אני מתעבת את כל הפעולה הזו אבל בעיקר נמאס לי מהדגם הידוע ותוצאותיו הידועות מראש.
האמת, אני גאה בך.
זה מה שהיה לי להגיד הבוקר.
לא יאמן מה נהיה מאיתנו... הולכים עם דגלי אש"ף ועוד בזמן מלחמה.
אפילו החמאס מסתכל עלינו בתמיהה!
פעם הבאה תעשי טלפון.
אני יודעת שהפוסט רציני...
אבל (בלי כוונה) אסוציאטיבית עלתה לי המילה "זמבורה".
גם אני הייתי וראיתי את דגלי אש"ף זה היה קשה לצפייה בשעה זאת.