כותרות TheMarker >
    ';

    FTTH Israel

    FTTH Israel - סיב אופטי לכל בית ועסק בישראל

    הסיבים האופטיים משנים את חיינו: הם יאפשרו לנו להתחבר לטלויזיה היי דפינישין , ערוצי קול,מידע ותקשורת דיגיטלית ברוחב פס של מאות מגה-ביט. נוכל ללמוד ולעבוד מהבית - לגור במצפה רמון ולהרגיש בתל-אביב.

    ארכיון

    נטוורקינג בין בוגרי מנהל עסקים

    28 תגובות   יום שני, 16/7/07, 11:10

    בתי הספר לניהול בארץ עלו לכותרות ולא במובן החיובי . לפני 30 שנה התחלתי את לימודי התאר השני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. באותה תקופה אוניברסיטת בר אילן, בה סיימתי את התואר הראשון לא פתחה עדיין את לימודי התאר השני במנהל עסקים,  וירושליים היתה רק בתחילת הדרך. אוניברסיטת תל אביב היתה האופציה הכמעט בלעדית, למרות ששקלתי גם לימודים גבוהים בארה"ב. השמועה אמרה אז, כי אוניברסיטת תל אביב היא בין עשר האוניברסיטאות הטובות במנהל עסקים מחוץ לארה"ב.

    הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות זה להרשם למבחן ה GMAT. לצורך המבחן היתי צריך להכנס לבנק ולמלא מספר טפסים על מנת שהמפקח על מטבע חוץ בבנק ישראל יאשר לי להעביר 20 $ לארה"ב לצורך הרשמה למבחנים, תהליך שלקח מספר ימים באותה תקופה. הימים היו עדיין ימי הכלכלה הבולשביקית והעברת כל דולר דרשה אישורים, ותאריך סיום ההרשמה מתקרב.

     הייתי קיבוצניק לשעבר, שעשה בגרות חיצונית אחרי הצבא, שלא יכול היה להסתיע בהורים, שעבד ולמד במקביל והקריטריונים למלגה לא התאימו לי, כי גרתי לבד בדירה שכורה וצפיפות הדיור במשפחתי היתה נמוכה.  רק התחלתי עם  עבודה חדשה,  והתאר השני נראה מתרחק ממני באותו שלב.

     באותה תקופה ביקר בארץ הדוד הארי מאמריקה שמאוד דאג להשכלת בני הדור הצעיר במשפחה. הוא שאל אותי מה עם המשך הלימודים. סיפרתי לו על המורכבות שבהעברת 20$ לארה"ב ושההרשמה מסתימת תוך מספר ימים. הוא הגיב בהפתעה, שלף את פנקס הצ"קים, רשם המחאה על סך 20$ לטובת אוניברסיטת פרינסטון והורה לי לשלוח את ההמחאה מיד לארה"ב. הוא אף הודיע לי כי הוא מתכנן לעקוב אחר תהליך ההרשמה. מכאן ועד תאריך סיום  התואר, הזמן עבר מהר ואינטסיבי.

    שני אנשים סיעו לי בתחילת הלימודים: האחד המורה לאנגלית מהרינג'רס בארה"ב, שעברי הבטחוני הרשים אותו והשני היה המומחה למתמטיקה וסטטיסטיקה בממר"ם, היום פרופסור ידוע, שהעביר אותי את כל מכשולי המתמטיקה שהחסרתי בלימודים הקיבוציים שלי.

     

    אוניברסיטת תל אביב זכורה לי כבית ספר נוקשה שהשתדל למנוע מהסטודנטים עבודה ולימודים במקביל. הלימודים היו מאוד תאורטיים ומשחק העסקים בסיום הקורס התנהל במחשב עם כרטיסיות, בעידן שלפני מערכות ההפעלה והלפטופ. לא היה וועד של סטודנטים שהתלונן על עומס ועל מרצים, כפי שמספר לי חבר שסיים לא מזמן את לימודיו באחת המכללות היוקרתיות בארץ.

     

    מרצים שהגיעו באותה תקופה מארה"ב, הביאו קורסים ישומיים בשווק שהיו באותו זמן מאוד יוצאי דופן וקיומם עורר ביקורת בין המרצים. אני זוכר שהקבוצה שלי  עשתה עבור חברת טבע בדיקה שווקית על מוצר משלשל, שאינו דורש מרשם רופא, למכירה ברשת הסופרמרקטים.

     

    30 שנה אני שואל את עצמי האם לימודי המנהל עסקים שעברתי תרמו לי משהו בקידום בעבודה ובחיפוש עבודה ואין לי תשובה. בארה"ב בוגר תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה טובה מחוזר מיד עם סיום הלימודים ולעיתים אפילו בטרם סיים. מה שקורה בארץ בתקופה שיש 13 בתי ספר למנהל עסקים, אינו שונה בהרבה מהתקופה שתל אביב היתה כמעט אי בודד?

     

    אני חושב שהתשובה קשורה לכמה נושאים עיקריים: האחד הוא מסורת של קשר הדוק בין המגזר העסקי לבין האקדמיה שקיים בארה"ב ושמתבטא בקורסים יישומיים ובמוערבות קהילת העסקים בייעוץ והכוונה ואינו קיים מספיק בארץ.

     

    הנושא השני קשור בנטוורקינג בין הבוגרים, נושא מאוד מפותח באוניברסיטאות בעולם ושלא  היה קיים עד לא מזמן בין בוגרי הפקולטות אצלנו בארץ ותופס תאוצה רק בזמן האחרון.

     

    הבטוורקינג החזק בארץ היה של השרות הצבאי. הגיע הזמן שהרשת החברתית  תגיע לבוגרי הפקולטות ולחברים לספסל הלימודים. נטוורקינג חזק, קשר הדוק עם הקהילה העסקית וחינוך

    להישגיות, עשויים לשנות את פני לימוד מנהל העסקים בישראל.   

     

    דרג את התוכן: