מרתק לקרוא עורך שמדבר על ההתלבטות שלו כעיתונאי מה לכתוב בתוך כל המשבר הזה. לראות איך אנו כולנו חיים בתוך תעשיית אי-האמון, בתוך תעשיית החדשות הרעות. ולקלוט שאפשר שזה יהיה להפך.
סמי פרץ עורך דה מרקר כותב: נקודת המוצא היא שהקורא רוצה וצריך לדעת הכל. בשביל זה הוא פותח עיתון או נכנס לאתר. אבל האם הידיעה משפרת את מצבו של הקורא? לא בהכרח. אם נניח שהקורא הוא לקוח של בנק שנמצא בבעיה, הדעת נותנת שהקורא ירצה לדעת שהבנק שבו הוא מחזיק את כספו מצוי בבעיה. כך יוכל לבחור אם להישאר שם או לא. אבל אם המידע הזה יפורסם, קיימת אפשרות שעוד כמה לקוחות ירצו את כספם, ואז הבנק הזה יהיה בבעיה חריפה יותר ויקרוס. האם שיפרנו בכך את מצבו של הקורא? המאמר הזה גרם לי להרבה חשיבה. הוא גרם לי לחשוב על "תעשיית אי האמון" שבה אנו חיים ושבה רק חדשות רעות נחשבות לחדשות. במצב הנוכחי אפשר לראות בקלות איזה נזק עצום חדשות רעות גורמות. אבל כנראה שזה נכון לא רק בזמני חרום.
מאז שיש תקשורת בעולם - בעלי עיתונים גילו כי רק חדשות רעות עושות רייטינג ועוד קודם לכן כתרבות של "הקש בעץ" ואמונה שאמירת טוב יוצרת רע. חינכו אותנו שאסור לומר את הטוב בגלל "עין הרע" ומותר להגיד את הרע כי זה "מידע חשוב".
כניראה שחוללנו רע במו פינו. תתארו לעצמכם - שזה בעצם להפך. שאמירת רע יוצרת רע ואמירת טוב יוצרת טוב. תתארו לעצמכם - שאנחנו כבני אדם ניקח אחריות על מה שאנחנו אומרים וגם על איך שאנחנו אומרים את זה. ניסוי חברתי מעניין, נכון? יש כאן קהילה בקפה שהחליטה לעשות את הניסוי הזה. היא נקראת "קהילת יזמות חברתית". פעם בחודש אנחנו עושים מפגש. וכל מי שרוצה לראות ולחולל מציאות טובה יותר - מוזמן. המפגש הקרוב ביום רביעי 7 לחודש - הפרטים כאן
לפני חצי שנה כתבתי על זה פוסט, ודיברתי על מערכת אינטרנטית שאת מה שאנחנו עכשיו מחוללים כאן בקטן - תוכל לחולל בגדול בעולם. לחולל את תעשיית האמון. שם הפוסט "ואולי זה הקילר אפ הבא"
מרגש לראות כיצד קהילת יזמות חברתית שצמחה כאן בקפה מצליחה לסייע לדברים חשובים ומרגשים להתממש. אז הינה סיכום של התובנות, לגבי מה גורם לכל הדברים הטובים האלו לקרות:
ספירלה - לאן אנו רוצים שחיינו יתקדמו
אשמח לשמוע מה דעתכם, על תעשיית אי האמון, על תהליך יצירת אמון בעולם |