"מתנצל אם פגעתי בך", הוא אמר.

ואני השבתי: "אינך יכול לפגוע בי!"

הוא שמע את הכאב בדבריי. האם אני משקרת בדבריי? האם אני פשוט מזוכיסטית

שאוהבת לסבול ושיפגעו בי?

לא. אני באמת מאמינה שאיש אינו יכול לפגוע בי.

איך זה יתכן?

האם יש לי שריון מיוחד על הלב?

האם אני באמת חסרת רגשות כל כך, ולפיכך בלתי פגיעה?

לא. אני מאמינה שרק אני יכולה  ל ב ח ו ר  להיפגע, וזה קשור בתכולתי הפנימית.

במטענים הרגשיים, באמונות שיש בתוכי ואני סוחבת במודע או אפילו בתת-המודע שלי.

הרי מדוע וממה אנו נפגעים? מדברים שאיננו בטוחים לגביהם. מדברים שמזעזעים

אותנו בחוסר ההתחשבות בנו, במי שאנו באמת. ואנו גם נפגעים, וזאת פעמים רבות,

מהפרשנות שאנו מייחסים לדברים שנאמרים אלינו. מלקיחתם באופן אישי.

אדם יכול להטיח בך דברים, שבכלל אינם נכונים ואינם קשורים אליך,

אל מי שאתה באמת, פשוט משום שהוא באותו יום עצבני, כועס, חסר אנרגיות,

ממורמר. אתה יכול "לשחק" במשחק שלו ולהשתתף בדרמה,ואתה יכול גם שלא לעשות כך.

בדרך כלל, אנו נפגעים כשאנו איננו שלמים בתוכנו לגבי דבר מסוים. הסבר:

אם אני בטוחה שאני אדם טוב לב עד מאוד ומעריכה תכונה זו בתוכי,

הרי שאם יגיע אדם שיגיד לי: "את רעה!" לא אפגע.

כי אני  י ו ד ע ת  שאני טובה.

אם אני מאמינה שיש לי עיניים יפות ומישהו יאמר לי: "יש לך עיניים ממש מכוערות",

לא אפגע. אולי אחייך. הרי אני יודעת עד כמה הן יפות.... א ב ל, אם יבוא אדם

ויגיד לי משהו שלגביו איני בטוחה בעצמי, למשל,יאמר לי: "את שמנה",

ואם אני לא אוהבת את עצמי ואיני בטוחה בגופי, יתכן שאיעלב.

בעצם, בטוח שאפגע. הדגש הוא רק על הדימוי העצמי הפנימי שלי.

אם אני כן שלמה עם עצמי ועם גופי, יראה ככל שיראה, לא אקח זאת כפגיעה אישית.

"חוק המראות" (חוק רוחני) מדבר על כך שבני אדם משקפים כמראות את האמונות שלנו.

אני קוראת לכך: "דוגמני האמונות". האמונות שלנו, שהן אנרגיה תבונית משל עצמה,

ממגנטת אליה מבחוץ את מה שמהדהד עם תכולתה הפנימית.

(חוק "דומה מושך דומה").

אם יש לי אמונות טובות בנוגע למשהו, הן תתממשנה בחומר.

אם יש לי אמונות שליליות ופחדים, גם הן תתממשנה במציאות של חיי.

איך אזהה את האמונות שלי?

בהתאם לתרחישים שקורים בחיי. מדובר בכל התחומים, כמובן:

בריאות, מערכות יחסים, עבודה, פרנסה, מצב כלכלי, מצב רוח כללי,

גם מצב הביטחון במדינה שלי!

אם הכול טוב, אזי יש לי אמונות טובות ואשרי שכך.

אם לא, סימן שיש לי אמונות שליליות, גם אם אינן מודעות לי.

אמונות של "'קושי", אמונות של "פחד", אמונות של "חוסר ביטחון", ועוד...

אמונה היא אנרגיה מגנטית שמשגרת ליקום תדר אשר מושך את הדומה לנו.

נחזור לעניין הפגיעה.

מי שפוגע בי (וזו בחירה שלי האם להיפגע) - בעצם עושה לי שירות נפלא.

הוא פוגע בול במטרה! הוא משגר חץ שמראה לי היכן בתוכי יש אמונות של כאב,

של דימוי עצמי לא ראוי, של פחד. היכן מקום האמונות השליליות שלי.

אם לא היה ה"חץ" פוגע במטרה ולא הייתי מרגישה אותו, לא הייתי יודעת, אולי,

על תכולה רגשית פנימית כה רגישה שזקוקה לריפוי.

אם אין לי "דפוס קורבן" (חוסר מודעות ליצירת המציאות) ואין לי נטייה לשקוע

ברחמים עצמיים ולהתבוסס בהם, אין לי נטייה להאשים את ה"אחר",

אלא אני לוקחת אחריות מלאה על רגשותיי, מדוע שאכעס? מדוע שאפגע באמת?

תחושת הפגיעה היא זמנית. היא רגשית בלבד. אין היא מלווה בהאשמות של עצמי

או של הצד "הפוגע".

היא בעצם גלאי מעולה לתכולתי הפנימית וחומר גלם לעבודה פנימית שלי על עצמי.

התגובה שלי היא תמיד: "אני בוחרת לאהוב!". הסיבה הינה שאהבה היא כוח,

דבר שאנשים לא יודעים. יש שמפחדים לאהוב, יש שחושבים שאהבה היא חולשה,

יש שכמהים לאהבה חיצונית שתגרום להם להיות מאושרים ובטוחים בעצמם.

ואני יודעת כי אהבה הינה מהות.

אהבה הינה בלתי מותנית בעליל בכל דבר חיצוני.

נעים להכיל את האהבה הבלתי מותנית הזאת בתוכנו.

כשיש אהבה אין פחד. כשיש אהבה אין כעס ושנאה. כשיש אהבה יש שלום.

כשיש אהבה נעים לנו מאוד בחברת עצמנו.

אני בוחרת להזדהות עם הנשמה שלי, שהיא מוארת, מודעת לכך שהחיים

הם במה וכולנו שחקנים, ולא עם חלק מהאגו ש"לוקח שליטה" על ההצגה.

בי אי אפשר לפגוע.

אותי רק אפשר לשרת ב"מטח חיצים" שיפגע במטרה ויאיר לי מה עלי להתמיר בתוכי.

"רק האהבה היא ממשית!" (שם הספר של ד"ר בריאן וייס)

ואני בוחרת לאהוב.

את עצמי ואת הזולת, שמדגמן לי את אמונותיי.

(אני לא חייבת לחבב אותו, אני לא חייבת להיות איתו בקשר, אבל לאהוב אותו כנשמה

שליחה).

אני מודה לכל מי שמשמש לי השראה לעבודתי הפנימית אשר תורמת לי מאוד, ודרכי

לאנושות.

כמו שאמר שייקספיר:

"כל העולם במה - וכולנו שחקנים".

אז למי שהתנצל שפגע בי, אין מה להתנצל.

ההתנצלות היא  ב ש ב י ל ך. לא בשבילי.

אני לא נפגעת. ואם כן, אני לוקחת אחריות מלאה

ויכולה גם להודות למי ש"פגע לי במטרה" ואפשר לי את ההתמרה.

 מבחינתי ידע רוחני הוא כוח וחכמה מעשית לשימוש יומיומי, ואינו תיאורטי כלל וכלל.

באהבה גדולה ובחיוך,

קדה קידה,

א י ל נ ה

(עוד על "דפוס קורבן" והדרכים להשתחרר ממנו - בספרי "תודעת האחד -

שיחות עם רבי עקיבא", אילנה בהט, הוצאת לוטוס, 2008)

http://www.lotuscenter.co.il