מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
מחשבות על מלחמה (מתעדכן)
| אני מקבלת שני אס. אם. אסים כל יום. הראשון בבוקר והשני מהצהריים ואילך. כל הודעה כזו מכילה מס' מילים מצומצם שמודיע שהכל בסדר. ככה אני יודעת שד' יצא מפעילות בעזה והוא שלם ובטוח. עכשיו לילה. בלילה אני לא מעיזה לשלוח שאלה שמא לא יענה ואני אמתין מרוטת עצבים עד הבוקר. שיהיה לילה בטוח ושקט.
____________________________________________________________
איך התחינות משתנות. בהתחלה "שלאף אחד לא יקרה מאום" אח"כ "בבקשה אלוהים, שהראשון יהיה היחיד" ועכשיו "בבקשה,אני מתחננת, תשאיר את זה חד ספרתי"
____________________________________________________________
אין טלוויזיה, עיתון הבוקר הוא חדשות אתמול והאינטרנט שלי מסרב להעביר את שידורי החדשות הישירים. רק את אלה של אתמול, או סדרות כגון בנות בראון (המשובחת) וכד'. מנותקת. מצד שני, ישנתי היטב הלילה.
____________________________________________________________
ההודעות הכתובות ששלחתי אמש לשניים מחברי הטובים נענו. אחד ענה שעדיין לא גייסו אותו והשני ענה שגם אותו לא גייסו. הבוקר כבר שלח לי השני הודעה קצרה שאומרת ההיפך. תפסתי אותו בעיצומה של נסיעה צפונה. "צפונה!". נרגעתי. כרגע, לפחות, אין סיבה לדאגה. בשיחה של הערב הבנתי, צפונה רק כדי לעבור אימון קצר. המילים שלא נאמרו צרמו כמו חריקת גיר על לוח. סימני המורס שוב דוקרים מבפנים. אימון. אח"כ יורדים דרומה.
_____________________________________________________________
בירידה לאיילון צפון עומד חייל. מילואימניק. עצרתי. הוא צריך לגלילות. נוסעים בשתיקה. הרבה תכונה שם, ב"מחנות גלילות". הוא יורד. "תחזור בשלום" אני חושבת בקול רם. "תודה" הוא עונה.
_____________________________________________________________
מחשבות על מלחמה כמו מורס קצרות וארוכות נקודות וקווים
דוקרות מבפנים
_ _ .... ... _... . _ ._ _ _ ._... _ _ ._... .... _ _ _ _ _
_____________________________________________________________
פאק, מה הקטע עם הפרסומות? מישהו באמת יראה השרדות? פצצות מרגמה נראות כמו זיקוקי השנה החדשה, משום מה רק עכשיו אני מרגישה באמת במלחמה, דאגה, חמלה, תקווה, אס אמ אס מחבר "גייסו אותי" אני מבקשת את שם האמא שלו, הוא מבקש שלא אדבר איתה, החבר שאיתו במכונית מסביר לו שאני רוצה רק כדי להגיד תפילה לשלומו, לרגע אלוהים והטייסים מתערבבים לי, שומרים על החיילים מלמעלה. תשמרו טוב.
|
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן!
פעם אמרו לי שידע נותן תחושה של שליטה. אני חושבת איך הרגישו בעידן בו התקשורת לא היתה זמינה ונזכרת במלחמת יום כיפור. הייתי בת 4, אבא היה בין הכוחות הלוחמים, חצה את התעלה ואמא לא שמעה ממנו ימים ארוכים. ערב אחד נשמעה דפיקה על הדלת. אמא הציצה בחור הקטן וראתה חייל מזוקן. היא פתחה את הדלת וצנחה לידיו כמעט מעולפת, ממתינה לשמוע את הבשורה המרה. ואז, כשהוא הבין, גמגם משפט מהיר ש"ראובן רק שלח אותו להגיד שהכל בסדר וראובן בסדר ולא קרה לו כלום רק להגיד שהכל בסדר"
אבא שלי שב עטוי זקן עבות מהמלחמה ההיא.
והלוואי וכל החיילים הדופקים על דלתות ישאו בשורות כאלה וכאלה בלבד.
תודה נעמה,
אמן שישובו בשלום.
27%, לפי "ישראל היום". וזה בלעדיי.
מצד שני, קראתי גם שחלק מהמפרסמים הקפיאו את הפרסום הטלוויזיוני.
זה בדיוק מרגיש לי ככה.
טלפונים, בדיקות של מה נשמע רק בשביל לדעת שעוד לא גייסו את הבן, מעקב צמוד על הפרטי הקטן שלי, חדשות ברקע. כל העת. לא חשוב מה, מרגישה שייכת בנשמה.
הדס יקרה,
המחנק בגרון,
העצבות הזו שסוחפת את כולם.
מקווה שישובו בשלום,
נעמה
כיכבתי
רק ששום "אוף" לא יתחלף לנו ב"אוי"
רק שיחזרו הביתה שלמים ובריאים
זה הכל
תיאטרון אבסורד.
אוףףף.
השרדות
חבל שזה אמיתי,
חבל
בדיוק ההקשר שהמח שלי עושה, שלא ברשותי, בכל פעם שיש צליל של ירי או טיל או אפילו סתם דיווח.
הלילה, למשל, לא ממש ישנתי.
כמו מורס, קוים, נקודות, צרורות, יריות בודדות, דוקר, לא קל, לא