| אני מקבלת שני אס. אם. אסים כל יום. הראשון בבוקר והשני מהצהריים ואילך. כל הודעה כזו מכילה מס' מילים מצומצם שמודיע שהכל בסדר. ככה אני יודעת שד' יצא מפעילות בעזה והוא שלם ובטוח. עכשיו לילה. בלילה אני לא מעיזה לשלוח שאלה שמא לא יענה ואני אמתין מרוטת עצבים עד הבוקר. שיהיה לילה בטוח ושקט.
____________________________________________________________
איך התחינות משתנות. בהתחלה "שלאף אחד לא יקרה מאום" אח"כ "בבקשה אלוהים, שהראשון יהיה היחיד" ועכשיו "בבקשה,אני מתחננת, תשאיר את זה חד ספרתי"
____________________________________________________________
אין טלוויזיה, עיתון הבוקר הוא חדשות אתמול והאינטרנט שלי מסרב להעביר את שידורי החדשות הישירים. רק את אלה של אתמול, או סדרות כגון בנות בראון (המשובחת) וכד'. מנותקת. מצד שני, ישנתי היטב הלילה.
____________________________________________________________
ההודעות הכתובות ששלחתי אמש לשניים מחברי הטובים נענו. אחד ענה שעדיין לא גייסו אותו והשני ענה שגם אותו לא גייסו. הבוקר כבר שלח לי השני הודעה קצרה שאומרת ההיפך. תפסתי אותו בעיצומה של נסיעה צפונה. "צפונה!". נרגעתי. כרגע, לפחות, אין סיבה לדאגה. בשיחה של הערב הבנתי, צפונה רק כדי לעבור אימון קצר. המילים שלא נאמרו צרמו כמו חריקת גיר על לוח. סימני המורס שוב דוקרים מבפנים. אימון. אח"כ יורדים דרומה.
_____________________________________________________________
בירידה לאיילון צפון עומד חייל. מילואימניק. עצרתי. הוא צריך לגלילות. נוסעים בשתיקה. הרבה תכונה שם, ב"מחנות גלילות". הוא יורד. "תחזור בשלום" אני חושבת בקול רם. "תודה" הוא עונה.
_____________________________________________________________
מחשבות על מלחמה כמו מורס קצרות וארוכות נקודות וקווים
דוקרות מבפנים
_ _ .... ... _... . _ ._ _ _ ._... _ _ ._... .... _ _ _ _ _
_____________________________________________________________
פאק, מה הקטע עם הפרסומות? מישהו באמת יראה השרדות? פצצות מרגמה נראות כמו זיקוקי השנה החדשה, משום מה רק עכשיו אני מרגישה באמת במלחמה, דאגה, חמלה, תקווה, אס אמ אס מחבר "גייסו אותי" אני מבקשת את שם האמא שלו, הוא מבקש שלא אדבר איתה, החבר שאיתו במכונית מסביר לו שאני רוצה רק כדי להגיד תפילה לשלומו, לרגע אלוהים והטייסים מתערבבים לי, שומרים על החיילים מלמעלה. תשמרו טוב.
|