רבותי, הגענו לשלב הקשה של המלחמה הזאת, השלב שבו גם אנחנו נתחיל לספור את הנפגעים שלנו. אומנם היו לנו נפגעים בעורף כל התקופה הזאת, והפעולה הזאת נועדה להפסיק מצב של נפגעים בעורף, אבל כולנו יודעים את האמת. וזה רגע האמת. הרגע שבו חיילי צה"ל נכנסים לתוך האש, זה הרגע שבו כולנו יודעים שעכשיו זה באמת מתחיל.

 זה נכון שתפקידו של הצבא הוא להגן על האזרחים, ומתפקידם לסכן את עצמם כדי שאזרחי המדינה ישנו בשקט, אבל, עם כל ההבנה, ועם כל ההכרה שהפעולה הזאת הייתה הכרחית ואי אפשר היה להבליג יותר, השלב הזה הוא הקשה ביותר, וזה בגלל שלכולנו יש אנשים יקרים שנלחמים עכשיו, ילדים, אחים, דודים, חברים, ילדים של חברים, כולם במצב של דאגה וחרדה.

ועם ההכרה הזאת, ועם החרדה הזאת לגורל יקירנו, אנחנו צריכים לקחת נשימה ארוכה, ולקוות שהפעולה הזאת תהיה אפקטיבית, שנשיג את המטרות (אני לא יודע מה המטרות למען האמת, אבל ברור שמטרה מרכזית היא הפסקת הירי על הדרום), ושנעשה את זה מהר ונצא משם. אני לא חושב שיש מישהו במדינה הזאת (מלבד אולי הימין המאוד קיצוני) שחושב שאנחנו צריכים לכבוש את הרצועה ולשבת שם. זה ימיט אסון על כולנו, מה שאנחנו צריכים, אם כבר נכנסנו לשם, זה לפגוע בחמאס באופן הקשה ביותר (לא מאמין שאפשר לחסל אותו) ולהביא אותו למצב של הפסקת אש בתנאים שלנו. כמובן, בדרך להרוס את כל התשתיות שהם בנו מבחינת ההתחמשות ויכולת ההתחמשות שלהם.

 בינתיים, העולם עדיין די שותק ונותן לנו מרחב פעולה, וזה באופן מפתיע, אבל לפי מה שמסתמן עכשיו, המצב בעזה מבחינה הומניטרית הולך להיות קשה, וזה הרגע שיתחילו להפעיל עלינו לחץ להפסיק. ואנחנו צריכים להפסיק בתנאים שלנו.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3649904,00.html

נותר רק לקוות שהפעולה הזאת תסתיים במהירות האפשרית עם כמה שפחות אבדות מצידנו.