ספירת מלאי (א)
 כמה אהבתי אותך. זוכר? עת הייתה רק אהבה שבלב, עת ארוכה, בקיצה כאבנים שואבות נמשכנו, אחד לאחת, לאחד. זוכר? איך ביקשתי - "צייר לי תפילה" - וציירת כך, בפחם על לבן, מרחת, בדיוק הדיוקים את דקי הדקויות של מנעדי הרגש שבתפילה. איך ציירת. זוכר? עת באשנב הצר של קיטון האסורים, צדו עיניך את עיניי לשבריר, וברגע הבא התנשקנו (ק)סמים כסוחר לעובר מלשון אל לצון נגלה ונסתר, והופרדנו ביד חזירית וגסה, ואת עיניי ואת ה(ק)סמים לקחת איתך לימים שחורים של הזיה וגעגוע. כמה אהבתי אותך. זוכר? עת זימרת פסוקי תבונה, תוך צעידה אינסופית באבני העיר העתיקה הגדולות, הקרות. איך הפשטנו סודות ורמזים ודרשנו חלומות. רק נשימה לתוך נשימה חיממה גופותינו הרעבים. זוכר? איך רגמת אבנים קטנות לחלון חדרי החשוך, ולחשת את שמי אל קריאות הגשם אל שריקות הסער, איך פתחתי לך שמיכתי החמימה ונבלעת פנימה אליי, והחום והקור הזיעו אהבה. כמה אהבתי אותך. זוכר? איך השפלת מבט אל שפל הסחי, הפכת מת-חי חי בליבי מת בליבך. ושלחתי יד אל נפשך ואחזת, והדפת. ואחיזתך חזקה. כה חזקה. "צייר לי" - ביקשתי. ולא היה בך כוח. ולא הייתה בך יצירה. ונשפתי בך רוח. ונשמתי לך תפילה. כמה אהבתי אותך. זוכר? איך שמרת אותי במקום הזך. הטהור. איך גוננת את תומי. בתוך גבול המותר ללא גבול. ומה שאסור אסור. ילדים עורגים לאלוהים היינו אתה ואנוכי. כמה אוהבת אותך. עשורי זמנים מכל הזמן הזה. |