כאומה, כעם, כמדינה. ואין הדברים אמורים רק לגבי המלחמה המתרחשת בגבול הדרום- מערבי שלנו, אלא בכלל. משהו אירע לערך החיים וחשיבותו כתודעה, בהתנהלות, בהוויה ובעצם קיומו .
החיים כאן הפכו לתוכנית ריאליטי אחת מפחידה ומעוררת חלחלה. לעיתים נדמה לי כאילו יושבים אנשי המדינה ובטוחים שכל דבר ניתן לפתור ב sms , בהדחה, בגלגלי הצלה, בתוכנית החזרת מתמודדים וכדומה... (ולדעתי מיצינו עד תום את השימוש אפילו באותיות אהו"י).
אנחנו משחקים ב"כאילו" בדבר שהוא הממשי ביותר - בחיים..
דיווחים חיים מזירות רצח או מלחמה נעשות כחלק מאיזה 'הייפ' כללי,שהחוקים השולטים, השפה וההתייחסות הם העתקה של "מציאות הריאליטי" הכה לא אמיתית ומציאותית.
רצח הפך להיות דרך כה שגורה ומוכרת לפתרון סכסוכים, כאבים ופחדים חיפוש אחר פתרונות קסם מהירים ודרך קצרה אל האושר והעושר- הפכו כמעט דרך חיים שחור ולבן, טוב מוחלט ורוע שחור משחור, גזענות, סטריאוטיפיות, עימותים כדרך בידור, חיפוש אחר פתרונות בסגנון של זבנג וגמרנו- כל אלו כאילו השכיחו מאתנו שהחיים ובני האדם הם גוונים של אפור וצבעים רבים נוספים. לפעמים נדמה לי ששכחנו שהדרך אל השלווה והנחלה, אל הצלחות במישור האישי והכלכלי, היא מסלול ארוך שכולל עליות,ירידות מהמורות ומישורים.
מדינת ישראל בתחילתה של שנת 2009 יצרה שעטנז הזוי, קטלני ומדאיג עד למאוד, בין האח הגדול (של אורוול ולא של בובליל) יחד עם "המופע של טרומן", אך הגרסא המציאותית של חיינו אינה מעוררת מחשבה כמו שתי יצירות התרבות הללו, אלא מעוררת עצב, תהייה וחשש.
אין לי דבר וחצי דבר כנגד ז'אנר תוכניות הריאליטי- כל עוד ברור לצופה ולכל מי שמביא תוכניות אלו לביתנו- שמדובר במשחק , לא בחיים עצמם,. כל עוד ברור שזהו עוד סוג של בידור ולא דרך חיים או ניהול משברים/מדינה/מערכות יחסים. בכל נקודה אשר אני פונה אליה בתקופה האחרונה נדמה לי שאני בתוך מופע אימים.
המלחמה שאנו בתוכה מתנהלת תקשורתית כמו ורסיה מתקדמת של משחקי הטטריס, הפקמן פיפ"א 2000 ודומיהם (ויסלחו לי אלו המכירים את המשחקים החדשניים- אני מודה בחוסר בקיאות וברלבנטיות ). רק חסר לצופים את הג'ויסטיק והנה אנו שולטים במתרחש, הנה אנו שותפים אינטראקטיביים בקביעת גורלות, גבולות ובעיקר- מי לחיים ומי למוות.
לדעתי אנו, כמדינה, נמצאים בנקודת אל חזור.אותה צומת דרכים שבה חובה לעצור ולהבחין בין העולם הטלוויזיוני לבין החיים עצמם. אני בהחלט נותנת הרבה קרדיט לאנשי התקשורת על גוניהם, ורוצה להאמין שיש להם גם את הרגישות וגם את האחריות להבין שהרבה בידיהם לעצור את הסחף הזה. אפשר להתעודד מהשינוי שחל אפילו בסיקור מהלכי המלחמה בדרום, שינוי מינורי אך קיים. ניכר היה שאפילו הכתבים תאבי האקשן, הבינו שצריך לעשות HOLD בהתלהמות, בחשיפה, בפירוט. זהו רק צעד ראשון מתבקש במציאות שבמילא היא א- נורמלית.אבל אולי הוא בבחינת שביב של תקווה,הרומז שלפחות בחלק זה של העשייה התקשורתית חלה הפנמה..
ומילה אישית על רקע מלחמה ועתיד לא ברור שלפנינו- בשבוע האחרון רצות בראשי מילותיו של אלתרמן, מתוך "שיר משמר"
"שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
וכל מילה נוספת- מיותרת |
נגרין
בתגובה על לזכור ולא לשכוח- תובנות על דרכים לזיכרון בעקבות גירוש ילדי העובדים הזרים
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן סלה
" כל מילה מיותרת"
מסכימה עם כל מילה...
ותוסיפי לכל, את המלחמה על הכבישים.
כל נסיעה היא בבחינת מזל, גורל, ובעיקר לא בשליטה!!
אנשים איבדו את הראש, עסוקים אך ורק בעצמם.
אם כל אחד ישפר את עצמו כל יום קצת,
כולנו נהיה בשיפור מתמיד ואינסופי של האיכויות שלנו...
שהכל ייגמר בטוב ובשלום.
אמן.
חן
זה ארוך מדי. אפשר תקציר?
אכן-אין על אלתרמן
על מרכבות ה.פ.ל.ד.ה
שעטו בחורים,
*
במצוות אברהם אבינו
אויבנו להשיג.
*
"ולא אשוב עד כלותם",
להשיב את בן אחיו לבן.
*
על מרכבות הפלדה,
את אוייבינו להשיג.
*
ולהשיב הבייתה את,
גילעד שליט,
*
ומכאן ידידיי לקוחה ההשוואה,
ולא הישתנה כבר 3000 שנה .
*
לוחמי ישראל - יצאו למערכה,
ללא חת ובדיעה צלולה.
*
בשם העם, אלייי מערכות,
אשר נגררנו- וידינו נקיות.
*
נקיות ללא רבב,
אף הורדנו הכפפות!
*
ומכאן רבותיי יש לצפות ,
את שלא עשו היונים,
תעשינה הפצצות.
*
גם אצלנו בגן ירק,
של קיבוצי האהוב .
*
מנקשים עשבים שוטים.
לא נותנים להם לשוב.
*
וכך לא נותר אלא לנקש,
החמאס מעזה- ושלום לבקש.
*
לאזרחי עזה התמימים הסובלים,
הביאו נסיגה של 100 שנים.
*
יודעים הייטב-כי אין כל סיבה,
להמשיך לחיות עם, חמאס הנהגה.
*
על כן ידידי גם הם לא טיפשים,
ויביאו אלינו פרחי ביכורים.
*
נשלים לנקש, העשבים השוטים,
כך תיצמח מחדש מערכת יחסים.
*
יבואו בשימחה רנה ודיצה ,
וכל המדינה תיפצח בשירה.
*
צא נא צא נא הבנות .
ותישקוט הארץ
לשבע דורות!!!
למירב
אכן, אחרי שירת אלתרמן
כל מילה מיותרת
איציק
גם כן הנאה..
אני יותר יותר חושבת על האופציה של אוגנדה..רעיון לא רע זה היה
שלא לדבר על חלומי להחזרת המנדט הבריטי
בדיוק חשבתי על זה אתמול, שהמלחמה הזו נראית כמו משחק מחשב, אבל זה לא. והריאליטי הוא המציאות עצמה. ואנחנו בסך הכול באנו הנה כדל להנות.
"הבידינו" הוא למעשה גם עצם העלאת הנושא לדיון- כמו באתר זה..לצאת לרחובות..צפוף שם לאללה עם מפגיני בעד נגד ואולי:))
מזל שהוספת את הכמעט כי אחרת הייתי חוששת מעצם הסכמתך איתי..הרי לא תהרוס לי משנות עולם סדורות משכבר הימים
ברוכה הבאה למועדון
"עושים סדר במדינה"
כאמור, זה בידינו ורק אנו יכולים לה..
לא נאשים מי הצחיל ומה הביא אותנו הלום
ננסה לתקן
ננסה לשנות
ננסה להפיח רוח חיים חדש
את מוזמנת להסתכל בפוסט שלי על החינוך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=790058
ערכים ונורמות שאין לנו כבר בגין מערכת חינוך בזבזנית ופתרונות כלכליים קלים שמחפשים כדי להפחית את הוצאות המדינה
הלוואי ויהיה לנו נס חנוכה גדול פה כל השנה
מצויין.
חותם על (כמעט) כל מילה.
עדו
הג'ויסטיק לא נמצא בידנו...