רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
"תשמרו לי על אמא"
בזמן שחיים יבין נותן שעור מאלף בתקשורת בפני נוער דרומי, אני יושבת כאן, מחכה לדעת מה עובר על הבן שלי. הוא בדרך לדרום. כשנודע לנו לפני כ - 20 שנים שברחמי שוכן לו לבטח בן זכר, התבוננו זה בזה, אביו ואני וביחד אמרנו משהו כמו: "עד שהוא יהיה בן 18 , כבר יהיה שלום. מניחה שבאותו שנתון, ובשנתונים שלפני או אלו שאחרי היו רבים שאמרו את אותו המשפט ובאותה סיטואציה. מי חשב שהקונפליקט הזה ימשך לאורך כל השנים האלה או שיחמיר? אז ברגע זה הוא נמצא בתוך אוטובוס ואני מתפללת שלא יעופו טילים מעל ראשו, מעל שדרות ובשאר אזורי הנגב. ומתפללת שחבריו החיילים בעזה יחזרו משם בשלום . הם ילדים. לא תשכנעו אותי שהם "לוחמים". הם ילדים וילדים לא צריכים להלחם ואם הם עדיין נלחמים זה משום ש"הגדולים" לא מצאו פתרון אחר. אולי אין הם -ה"גדולים" יודעים לדבר, לנהל, להקשיב, אולי חסרה יצירתיות בשיחות, אולי הם עסוקים יותר מדי בדאגה לכסאות אותם הם תופסים ופחות מדי בראיית המצב והעתיד. ויתכן שאין הם מכווננים על תזמון נכון. עכשיו - זה קצת מאוחר מדי. הורים "קרועים" בעזה, ומשפחות "קרועות מדאגה" כאן. ואין זה נאמר רק על הפוליטיקאים שלנו אלא על אלה אשר עקב כשלונם נוצר קונפליקט צבאי וכואב. כאן או בכל מקום בעולם. מה צריך לקרות עוד כדי שמישהו יאזור אומץ, יאמץ למשל את הדוגמה של אנואר סאדאת וילך לבקר אותם, לשמוע אותם ולבדוק איך עוזרים להם להקים מדינה משגשגת? אולי כדאי לנסות את הדרך הזו? ואם לא כך, חייבת להיות דרך כדי לסיים את הגהנום הזה כאן ושם. חפשו אותה, מצאו אותה, נסו אותה ! הגיע הזמן שהמוזות ידברו כמוזות כדי שהתותחים ישתקו כבר. ראיתי אותם כאן בבית, נערים ונערות,את הנוער. הם לא אוהבים להיות בצבא, מדברים בקיצור, נראים לעיתים חסרי מוטיבציה וערכים אבל זה רק נראה כך. הם נהדרים . דואגים זה לזה, מתגייסים לנושא, רוצים לתרום כמה שיותר עבור המאמץ המלחמתי. כולם. קרביים וגם ג'ובניקים. "אני רוצה לבוא איתך" אמרתי ליונתן. הוא פרץ בצחוק ואמר - "התפקיד שלי, שלנו להגן עליכם ההורים". "לא רוצה שתגן עלי, לא ביקשתי. זהו התפקיד של ההורים לדאוג ולשמור על הילדים, אתה תבין כשתהיה אבא בעצמך"... מאז הוא משאיר הוראות : "תשמרו לי על אמא". הנוער שלנו אמור ללמוד, להתאהב, לשמוע מוסיקה מכוערת (בעיני), לחיות, להתעמת עם החיים ולא עם ההרס, לעשות סקס, לעבוד, ללכת לים, להתבגר בשלום ולא "לשמור על ההורים" וגם לא להלחם. שומע מר ראש ממשלה? אל תספר לנו שניסיתם הכל. אם לא הצלחתם סימן ששוב ושוב עשיתם "אותו דבר" ומשום מה, ציפיתם לתוצאות אחרות. סימן שלא ניסיתם נכון. צאו כבר מהקופסה, תמציאו משהו חדש שהוא לא לחימה. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דרור יקירתי. תודה על התגובה.
רוצה לומר לך שלא הייתה לי כוונה שכזו, אך הנאום של ראש הממשלה אתמול
הביא לי את הג'ננה. זה קורה לעיתים מאד רחוקות, אבל הנה, זה קורה.
השיחה הזו שלו לאמהות - עשינו את הכל - הייתה שיחה אחת יותר מדי.
קפץ לי הפיוז.
*
"תשמרו לי על אמא".
מרגש ועצוב...
****
בימים אלו,אני נמנעת מלהשמיע דעתי על המנהיגים.
תודה דני. בוודאי שמילה יכולה לחזק וגם להרוס ...
התשובה שלך נהדרת. אולי כאן נמצאת התחלה לשינוי.
אולי שנבין שכל זה בא כי "גזרנו על עצמינו" , שכל מה שיש לנו הוא שלנו,
אזי נמצא את הדרייב המתאים לשינוי.
עמוס עוז - חכם וצודק. עצוב שהמוכנות שלנו כשני עמים - אין לה את המשקל הקובע.
שואלת את עצמי אם כך, לשם מה אנחנו בוחרים. האם מלבד לתת לנבחרים שלנו במתנה את הכסא והמשכורת ורכב השרד, לא הגיע הזמן שנדרוש מהם התחייבות מסוג מסויים. ויש לי כמה רעיונות לשם זה.
תודה ירמי
מצטרפת לכל ברכה שלך או לכל ברכה שתשמע באןשהוא.
ואין מספיק מילים במילון שיספיקו כדי לברך, להעריך ולאהוב את החיילים כולם.
תודה.
נגזר עלינו הם צמד המלים הכי קשות בהקשר הזה.
לא נגזר עלינו כלום. אנחנו ( אנחנו? מה בדיוק?) גוזרים על עצמנו
ילדים לא צריכים לצאת למלחמה.
המלחמה היא רק " הדובדבן שבקצפת"
הם לא צריכים לעמוד במחסומים וללמוד להתנהג כבהמות ולאבד את צלם נשמתם.
ויש עוד כמה וכמה דברים מהסוג הזה שילדים לא צריכים.
עד כמה שמלה יכולה לחזק
אני מחזיק בידך.
הכיבוש אכן השחית אותנו ועכשיו אנחנו צריכים לתקן את הקילקולים.
גם אנחנו וגם הפלשתינים החמצנו הרבה הזדמנויות לשלום.
או כמו שעמוס עוז אומר: העמים מוכנים לשלום, עכשיו המנהיגים צריכים להחליט שהם רוצים.
תודה על הפוסט.
רותי יקרה, אני מזדהה עם התחושות שלך, תחושות כל כך אמיתיות של אם
לצערנו אנחנו לא "עם ככל העמים" ועדיין יש אשר לא השלימו עם קיומנו כאן
במלחמת לבנון ובמלחמה של 8 שנים בדרום, האזרחים: נשים, זקנים, ילדים נפגעו קשות
מחזק את החיילים העושים את המלאכה כיום כפי שאני הזקן עשה אותה בעבר.
מי יתן וכולם יחזרו בשלום!!!
קודם כל, שיחזור בנך בשלום. בני ושאר הבנים.
שנית - לחשוב שנגזר עלינו, קשה לי לקבל. נכון שזו המציאות אבל צריך למצוא לה פתרון.
וכשנמצא פתרון לא נהיה הראשונים שמצאו פתרון לקונפליקט ארוך שנים.
ואכן, כולנו באותה סירה. אתה, אני הישראלים והעזתים. באמת שהגיע הזמן להמציא משהו חדש.
תודה על התגובה ורק טוב.
תודה, כולם. זה לא אני או הוא. זה התמונה הכללית
כולנו חושבים ורוצים אותו הדבר גם הורינו חשבו כך וגם אנחנו לפני 30 שנה והנה 60 שנה חלפו
מהקמת המדינה מנהיגים שאנחנו אומרים עליהם שהם היו טובים גם הם לא השיגו שלום אלא רגיעה זמנית
מה לעשות כך נגזר עלינו ועל ילדינו מלחמות ללא סוף.
את בני גיסו אתמול בלילה וליבי איתו ואני בטוח שהוא חושב עלינו וכולי תקווה שידע לשמור על עצמו
מכיוון שהמנהיגים יודעים לדבר המפקדים לתת פקודות
אני כבר מבוגר מכדי לשמור אני יכול רק לשבת ולדאוג.
נראה שכולנו באתה סירה
חיזקי ואימצי
שישוב בשלום