המוזות שלי שתקו, אבל עכשיו גם להן יש מה להגיד.

מישהו כינה את זה נכון.

המפגינים (שגרים בתל אביב והסביבה) שמפגינים נגד הפעולה בעזה סובלים מפגם גנטי.

אני רוצה לראות אותם חוטפים שתי קטיושות בטיילת, או בכיכר רבין,

וממשיכים את ההגנה שלהם כאילו לא קרה כלום...

אז מה אתם אומרים בעצם?

תמשיכו להפציץ את שדרות? כל עוד זה לא מפריע לנו לשתות קפה בבאזל?

כמה אפשר לשתוק?

ליטפנו וריחמנו על העזתים , היינו הכי נחמדים שאפשר.

די.

הגיע הזמן לעשות משהו.

קראתי מה שכתב יונתן גפן במעריב של שבת.

פעם ראשונה שאני לא מסכימה איתו.

עצומה נגד מלחמה.

גם אני נגד מלחמה.

אבל אני בעד שקט.

נכון, זה מפחיד, במיוחד מאז אתמול, כשחיילים שלנו אשכרה נכנסו לשם ברגליים,

וזה ברור שיהיו נפגעים, וכבר יש.

אבל צריך לשים לזה סוף.

וכמה שקיטרנו על מלחמת לבנון השניה, שהיא נוהלה בטיפשות, ושהפסדנו, וכו וכו וכו,..

אף קטיושה לא נפלה בקרית שמונה מאז.

אז גם עכשיו,

להיכנס לעזה ולחסל. תחמושת, לחסל חמאסניקים, לפוצץ מנהרות,

ואם בדרך צריך לחסל גם כמה אזרחים תמימים, אז מה לעשות. גם את זה צריך לעשות.

מלחמה זו מחלמה, עלינו אף אחד לא מרחם. כשמתפוצצים לנו אוטובוסים ברחוב גם אצלינו נהרגים זקנים וילדים.

אז עכשיו צריך לתת זבנג וגמרנו.

אפילו אני , השמאלנית שבשמאלנים, גם לי כבר הגיעו מים עד נפש.