אחרי שבוע לא שקט ומלא מתח, אתה מגלה שאתה באמת נמצא באיזור הזה, שעוטף אותך באזעקות וקוראים לו...עוטף עזה. איך זה קורה? בהתחלה זו היתה שדרות שסבלה המון, וזה היה רק 25 ק"מ בערך מהבית שלי. קרוב אבל רחוק. אח"כ אתה מבין שאשקלון מקבלת טעימה לא קטנה מהעוטף הזה. ואז זה אצלך, ואתה מגלה שיש לך מקלט למטה בבניין, מקום כזה קר שצריך להפיח בו קצת חיים כי אולי נצטרך להגיע אליו כמה פעמים בקרוב. כמובן שדאגנו מזמן שיהיה שם חשמל ותאורה. היום סיימו לסייד את המקום (מטעם העירייה), וכעת למעשה יש תעודת הכשר למקום. השיא?

כן, אתה רוצה קצת לפרוק מתחים ולהזיז שרירים, אז אתה מניע את הרכב ונוסע למכון הכושר. עולה לקומה הראשונה, מגיע לשער של המקום ו....סגור. נעול. אתה אומר "מהההה??..." פעם ראשונה אולי שאתה רואה את הדלת במצב הזה.

על הדלת יש שלט ברור. לא צריך לפרט מה כתבו שם. ואז האסימון נופל יותר עמוק. 

מה עושים עכשיו?

כמה זמן זה ימשך?

הרי גם אם רצית לנסוע למכון אחר לעשות קצת "אליפטיקל", זה יהיה רק שעה מכאן, במרכז.

חוזרים הביתה, כותבים בקפה.